נִתֵּק אַבְרָהָם אֶת יַלְדּוֹ הֶעָקוּד מִמּוֹסְרוֹתָיו

שִׁחְרֵר אֶת יְחִידוֹ הַמְּבֹעָת מֵעֲבוֹתָיו

הוֹרִיד אֶת הַנַּעַר הַמְּפֻחָד מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים

מסע אל תוך תקופת השופטים ושבט בנימין

40 דק´ לפני... אני באמצע קבלת שבת. ´נא גבור דורשי יחודך, כבבת שומרם..´ והברז נפתח....

קוּם בָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם
עֲלֵה הַר תָּבוֹר וּחֲזֶה
שָׁלוֹם בְּבֵית חֶבֶר וְיָעֵל
חָלָב וְחֶמְאָה בְּסֵפֶל אַדִּירִים.

עוֹד כִּמְעַט קָט
אֵחָנֵק, אַחֲרִישׁ וְאֶגְוָע
בַּל יִרְאוּ עַפְעַפֵּי שָׁחַר
כִּי שָׂבַעְתִּי קָלוֹן גַם בּוּז

בַּחַיִּים בָּחַרְנוּ לְמַעַן נִחְיֶה אֲנַחְנוּ וְזַרְעֵנוּ,
גַּם אִם צָרוּעַ, זָב אוֹ טָמֵא לָנָפֶשׁ
יַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם יְבַשֵּׂר טוֹב יַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה

וְיִצְחָק אֲשֶׁר כַּצֹּאן לַטֶּבַח הוּבַל
יֶלֶד הֲלוּם פַּחַד, אֲחוּז מוֹרָא
מֵאֶרֶץ הַמֹּרִיָּה אֶל בְּאֵר לַחַי רֹאִי שָׂם פְּעָמָיו
אֶל יִשְׁמָעֵאל אָחִיו בֶּן אָבִיו שָׁת פָּנָיו

אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי

וּדְמוּתְךָ, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן,

כִּדְמוּת אִמְּךָ אֲשֶׁר אָהַבְתִּי,

בְּעֵינַי.

מנורת הזהב - במקדש מאירה
זוהרת ממרחקים - מקרינה טהרה.

דבר תורה לחיים ולקראת שבועות-מתן תורה

לקראת שבועות

בבת נוכרים חמד העלם

ולב מנוח לא ישקוט

בנות עמו יפות פי אלף

מבנות פלשתים באשתאול.

אל תלחשי, כצרה נכנעת

עת ייעור הסער, הרימי קולך

הרי בורכת, הן כך את יודעת

דמתה לתמר, זאת קומתך.

וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִשָּׁה הַמִּסְכֵּנָה הַהִיא
וְאִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת שְׁמָהּ

הָעָם עָם
וְהַמֶּלֶךְ מֶלֶךְ
וְזָהֳרוֹ לֹא הוּעַם
וְהַמְּהוּמָה מְאוּמָה
כָּל דָּבָר עַל אוֹפַנָּיו קַיָּם

בְּצָעַד שָׁלֵיו וּבָטוּחַ
הוּא צוֹעֶד
וְהַיָם, נִישַׂא עַל גַבּוֹ.

קוֹל מִצְהֲלוֹת סוּסִים מִן הַדֶּרֶךְ
מְבַשֵּׂר אֶת שׁוּבוֹ שֶׁל אָבִי.

נהרות של דם
גועשים עד בלי די
והאוויר אינו אוויר עוד.

ובליבת האש, השחור באור יהל יתחדש

להבטל בדרך עתיק
וכל פרטיה להעתיק

בין ארץ לשמים,
תר
איה הרוח ללכת.

פֶּתַע, הִבְזִיק עֵינַי

עַמּוּד כִּבְשָׁן מִקֶּדֶם

זהו. רוצה אני לשלחו
שילך לביתו, שישוב לארצו
ולי יניח לנחול את חבלי.

שׁוֹכֵב אֲנִי, מְהוּרְהָר
חוֹשֵׁב עַל זֵרַע נִסְתַּר
צוֹפֵה בְּחֶרֶב, בְּלַהַט-סַעַר
וּבְעָבִים מְבַשְׂרֵי מָטָר.

אבי היקר אבד בניכר,
וכל הברכות בעולם לא יכלו לבדידותו.

בעיניים אל תגעו
המושלג והצח
גם אם הוא מצוחצח
כמעלה עשן כל שהוא

תּוֹדָה לִמְפַתֶּה,
תּוֹדָה לַפּוֹתָה,
תּוֹדָה לִמְטֻמְטָם

בעזה"י
והנזיר בכוחותיו קם

נשאר מחובר כשער

וְרֵטֵט, וַחַרָדָה,
וְדִמְעָה וְעוֹד דִמְעָה.
הַנַּעַר זָע, הַאָב יִזַע
וּבְלִבִּי תְּפִלָה כְּמוּסָה

חלומות בראשית, חלומות של מלאכים
אינם מעלים ואינם מורידים