רעות נישקה אותו ואספה בידה את הקוסקוס שנשר על השולחן. לא היה דבר יותר יפה בעולם ממשפטיו הארוכים, מלאי ההתלהבות, של בנה.

הבטתי בה, כי זה כל מה שנשאר להביט

תוכל למצוא שם
את עצמך
כשהיית קטן
ועוד לא הבדלת
בין מים למים

בשמלתה האדומה תפרה לה כיסים.

אותן מילים תמימות,
נכתבו על פי חלום.
ילדה קטנה,
עם פרח ותום.

מי ידע
שכקוטן הידיים
גודל החוכמה לגעת

אכן אכן
אומר לעצמי
ואשיש אלי קרב

אומרים שהשנה הראשונה
הכי קשה מכולן
והם טועים
או משקרים
כי הם תמימים.

עיני זוהר שתקו

הקשיבו לנגינת הבריאה

לקול הולך וחזק מאוד

קולו של

כמלחים בעת סערה
נפטרתי מהשכל

"אמא? מתי אסף יחזור מהצבא? נו, אמא, אני כבר רוצה להראות ל-כל הילדים שבגן איך אח שלי גדול וחזק ועם רובה ענקי שיכול לפוצץ ה-כל!"

ידיה מלאות בדם
עדיין מנסות לתפוס משהו שנעלם
עדיין מנסות להבין
למה כולם דוקרים

ראיתי ילדה, שהאכילה בובה
ביוגורט, ורוד, וסבא, מחייך
בובה

אָבַל הוּא רוֹצֶה אוֹתָךְ קוֹנְסֵפְּט, הַגַּעְגּוּעַ הַזֶּה, אָתְּ שׁוֹמַעַת?

עליזה היא, אליס
עד כדי טרוף חושים

ואז ראיתי אותה. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי בת.

אֲנִי הַקָּרְבָּן שֶׁל הַצִּינִיּוּת

הַמְדֻשֶנֶת,

שֶׁל הַתִּחְכּוּם שֶׁעָלָה עַל גְּדוֹתָיו.

הן אומרות: "היא נראית מאושרת" ואני בעננים, את כולי תחושת עיוורון אופפת כמו סוגה בשושנים.

טיפות נושקות לעלה

ובטח זה נשמע טוב יותר באנגלית, אתה תוסיף, אבל אתה אנגלית מעולם לא ידעת. שתי שפות מספיקות לי, היית תמיד אומר- עברית ותווים. שפת הקודש ועוד אחת, היית קורץ ולא טורח להסביר מי מהן היא מה, לדעתך.

יש וארוץ, או אקפוץ, או אעוף
למקומות רחוקים בם אזכה בתהילה

וְלֹא נִכְפָּתְנוּ

אֵל כְּרִיתוּיוֹת וְאֱלֹהִים.

עצי שיטיון מלבינים מרב גִעֲגוּע
מדמים לעמוד בלב נחל

נִסִים זְכוּרִים בְּמַחְשָׁבוֹת חִינָנִיוֹת,

מַסִּיתִים הַרְחֵק מַרְאוֹת, כְּאֵבִים

וְדוּמִיָּה רוֹעֱמֵת הַנּוֹתֶרֶת בְּהִתְנַעֲרוּת,

בִּשְׁלִיפָת הַנִצָּחוֹן מִדְּמֵי הַהוֹלְכִים.

היא יצאה לקרב על גן הילדים.

עשר אצבעות יש לאיתמר, עשר אצבעות דקות ופעלתניות. כולן יחד שוקדות כעת בהקמת מבנה מפואר מאין כמותו, מבנה שלא שזפה עין מעולם

לֹא נִקְּיוֹן כַּפַּיִם, לֹא תְּמִימוּת.

רַק זִכָּרוֹן הַמַּכֶּה בִּי גַּליו.