ועודני
נשאר על האדמה
ומחפש
דברי אלוהים חיים

לקראת יום דינים,

הבא ביום החמישים,

נריה החליט לדלג על ארוחת הערב. הוא לא היה רעב. במקום זאת הוא יצא אל המרפסת הגדולה של בית המדרש, נשען על המעקה וחשב.

אחר כך כשנשאל איכה
התבלבל ולא זכר לומר כי הלך אחר ליבו
הכמה ליופי

העולם דוהר מהר מי יודע לאן
המושכות השתחררו מהידיים מזמן
השלטים בחוצות תמיד נוצצים
מכוונים בכוונה לאלפי כיוונים.

נִכְנָסִים לְתוֹךְ מְחִילָה
וְאֵין בָּהּ מָיִם
וְאֵין מָקוֹם לָרַגְלַיִם

הרי בשעות הקטנות הן הופכות הכי גדולות
וים האמת בו הן מפכות
קם ועולה במנגינה

"את הנשק שלי,
הניצחון שלי- שלך הוא"

לאחר תשעה מסעות

באוטובוס שטרטר אותי כל הדרך לכאן –

אני לא מוצא את עצמי.

כְּבָר אֶחָד בַּלַיְלָה, עֵץ הַתְּאֵנִים שָׁקֵט.
וְהֶוֵי רַגְלֶיךָ רָצוֹת לַתּוֹרָה
וְנַפְשְׁךָ כְּכַף הַיָּד הַפְּתוּחָה.
הֲרֵי זוֹהִי רַק הַתְחָלָה

במישמר ליל שישי
בשעות שאחרי חצות

"תקרא שוב, מתחילת השורות הרחבות."

"לעולם קסבר עירוב פרשיות כתוב כאן ובדין הוא דבעי מומחין", נאבק פינוקיו בלשון התוספות, ומישש את אפו

זֶה אֶמְצַע זְמַן
קַיִץ, וּבְשֶׁקֶט יוֹרְדִים אֵלֵינוּ
חֲסָדִים פְּשׁוּטִים

וּמָה נִלְמַד עַכְשָׁו
וְאֵיךְ. וּמִי
יֵשֵׁב לְיַד טַאטֶע מִקָּדִימָה

אֵיזֶהוּ עָשִׁיר – הַשָּׂמֵחַ בְּחָלְקוֹ
כִּי בֵּאין אָדָם לַחֲלֹק עִמּוֹ
אֵין עֹשֶׁר.

אֲבָל רֶגַע: או
נִיבֶרְסִיטָה
סִפְרוּת. גְרוֹסְמָן. אַן.

וְכַמָּה עוֹד אֶפְשָׁר אֶת הַקִּירוֹת הָאֵלֶּה
וְהַמְּתִיקוּת שֶׁנּוֹזֶלֶת מֵהֶם

מים שקטים חודרים עמוק. עמוק אל תוכך. מתחברים לשורשים.

הצעיר סקר אותו במבט צונן שגרם למנחם לחוש לא בנוח, אך עכשיו כבר לא יכול היה לסגת. "אני מחפש את בית מדרשו של רבי עקיבא," אמר, "תוכל להראות לי את הדרך? "

מבעד לחלונות הזכוכית הענקיות

של בית המדרש הרחב

המשקיף להרי חברון

מתגלה שאתה קטן.

בוכה לאבא
כשאני לבדי
והוא אינו יושב
ושונה כנגדי

יָצְאָה מִדַּעְתָּהּ
כָּךְ נֶאֱמַר לִי
אוֹ אוּלַי דַּעְתָּהּ יָצְאָה מִמֶנּה

ולא היה שם טל
וגם לא תחייה
רק פגרינו שנותרו מוטלים
בצדי הדרכים

ועכשיו אתה מניח
את הגמרא על השולחן
זוכר

על השלחן/קלף וקולמוס

קסת דיו ישנה/ויד עייפה

עוד תג אחד/כתר קטן

ותושלם המלאכה המסועפה.

מצולותיו ומפלאותיו יסתרו מאיתי
רחוק מלהשקיע תחתם ראשי - וליבי עליו

אם נתבונן בשטחי הפרד"ס של התורה אז נבין את תיבותיה, נשבור את תבניות השפה המצמצמת ונתחבר לאור חוכמת הבורא, חוכמה אשר לעתים מופשטת מדי ליכולת הנברא להגדירה אפילו בשפת הקודש.

לומר על טמא טמא ועל טהור טהור

ואת היכולת לחשב את הקץ ושם לעצור