וכנפיו של היום סוככות, מלמעלה למטה...

כמו אבן על המים אני רץ מהר

אלה שתיקות והשפתיים שלך נקיות
מחזיקות בלי בושה סיגריה ארוכה, ירוקה.

ממרגלות רקיע
נמתח ענן ארוך
למעלה מראשי

זיכרונות

עצובים-

מתעוררים פתאום.

אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי דֶּרֶךְ הַטֶּבַע
בְּרַגְלַיִם יְחֵפוֹת עַל אֲדָמָה
צוֹרֶבֶת וְחוֹל

איש
ושקיעה

זֶה הַכֹּל בִּשְׁבִילְךָ,
הביטי לִשְׁקִיעָה,
עֲדַיִן לֹא עָבַר זְמַנָּהּ.
הַכּוֹכָבִים זוֹרְחִים
חִנָּם כָּל הַשָּׁנָה./דני סנדרסון

שביל לאור שקיעה ברמות מנשה

שקיעה בקדומים
האחרונה מחדרה
וקרני הדמדומים
שקעו מליבה

אוּלַי יֵשׁ אֵי מִי שֶׁלֹּא מוּכָן עוֹד, לֹא הִסְפִּיק אַתְּ יוֹדַעַת לִקְנוֹת יְרָקוֹת לְמָרָק אוֹ
אֲפִלּוּ רַק לְחַפֵּשׂ מַתְכּוֹן חָדָשׁ שֶׁיּוּכַל לוֹמַר, הוֹ הַגֶּשֶׁם הַזֵּה.