הָעוֹלָם נִדְמֶה עָלַי

בכל הלבד הזה
אני רוצה לקטוף שמיים
לאכול בחתיכות קטנות

חכי איתי עוד רגע
ונביט בשמיים הנצבעים באפור
אאיר דרכך בפנס
כשמכל בגדייך יימחה האור

סוֹף סוֹף
אוּלַי פַּעַם רִאשׁוֹנָה בְּעֵינַייִם פְּקוּחוֹת בַּמַּיִם
הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת לְאִטָּהּ בֵּין הָרִים
וְהַשָּׁמַיִם
הֵם הָיוּ כָּל כָּךְ אֲדֻמִּים אָז.

פתחתי את תריסי חלונותיי

הכל צומח בקלות בלי לבקש, אם לא היום, מחר יבוא הגשם, נתאושש,

הלוואי ואוכל לפרוץ
מתוך חומות ההסתר והבדידות
שבניתי סביבי

בִּגְדֵי פְּאֵר לָבְשׁוּ שָּׁמַיִם.
כּוֹכָבִים הִתְהַדְּרוּ בִּכוּתוֹנֶת זְמַן.
גַּלָבִּיָת פַּסִּים לָבְשָׁה לְּבָנָה,
אֶל מוּל שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר תִּבְקַע

יָם סָגֹל וְקַרְנַיִם נִשְׁלָחוֹת עֲמֻקּוֹת.
צְלִילִים נִשְׁמָעִים בְּסִמְפוֹנְיָת חֶזְיוֹנוֹת.
כּוֹכָבִים קְטַנִּים בַּדִּים, מְאִירִים כְּנֵרוֹת.
הַיָּרֵחַ מְצַ´זְבֶּט וְשָׁר שִׁיר נוּגוֹת.

לעלות לשמיים ולהפסיק לשקוע

אם יפתחו מחר את הפקולטה למדעי הזהות-
אהיה הראשון שאירשם.
אתחבט עם עצמי לדעת,
גם אם זה חסר תוחלת ומשעמם.

מביטה אל האופק,
האופק שאליו חשבתי שהגעתי,
ורוצה שוב.

כוכה הלכת נוגה מאחורי הירח

"עוף גוזל חתוך את השמיים"
איך שהנשר חותך בין שמיים לארץ.