בְּכֹל בּוֹקֵר קָם הוּא אֶל תֹּפֶת
אֶל הַחְלָטָה שֶׁהַיּוֹם לֹא יִפּוֹל

נְדִידַת עָלֵי שַׁלֶּכֶת
וְשַׁלֶּכֶת בְּרֶטֶט מִתְפַּזֶּרֶת.
הַיָּמִים קְסוּמִים כְּמוֹ שִׁירִים
אוֹתָם שִׁירִים בֵּין סְתָיו לְכִּנֶּרֶת.

עֲרֵמַת תַּלְתַּלִּים תְּמִימָה
מִתְיַשֶּׁבֶת לִי עַל הַבֶּרֶךְ.

וכשהשמש נמחקת בשמיים

ומספרים לשלכת

אתה שומע את איוושת הרוח
עצים מתפשטים מעצמם
רגעים קטנים של אושר גדול
נמסים עם טפטוף ראשון.

עַלְעָלִים קְטַנִּים

גחל רוחש ביער האפל
לעיתים נדמה שכבר דעך.

אני מושרת באלפי צלילים
נצבעת בכמישה

עכשיו
אני שולח אותך
כעץ בשלכת.

שיר המדבר על הרצון באהבה מול הסיכוי להפגע ממנה

בתקווה להתגשמות החורף...

יוֹצֵא אֶל הָאַגַבִיוּת שֵבְּצֵל הָתְאֵנָה,
עוֹבֵר מִיָד
לְיַד גָן הַיָלְדוּת שֶלֹא תָשוּב,

הזמן חרש בי שבילים שאיש לא יהלך בהם

שַׁלֶּכֶת
מִתַּחַת לְזַיִת.