זיעה של קודש
זיעה של חול
יוצאת מן החרכים
תשוקה עיוורת
לאלוהים
לחטאים

ובין המעלה ובין המטה ובין
אני ובין האתה

כמים קרים לנפש עייפה
משחקי אור וצל כעלים לתרופה

מה ביני לביני
מי מאיתנו משקר
ולמה הכוס תמיד חצי ריקה

יֵשׁ לוֹ וַעֲדוֹת חֲקִירָה מְנוּמְנָמוֹת
וְעִתּוֹנַאִים עִם פִּנְקָס וְצַלָּם שֶׁהוּא שׁוֹלֵחַ
מִפַּעַם לְפַעַם בְּזֶרֶם הַדָּם.

ואנחת אל העולם בתביעה

הראה לי אורך

הגלה נא

אל תהיה בעיניי כמישור

הזרם בדמי את הקשת

שום צבע לא נדמה לי
בעודי מהלך מת
בין הרים שטוחים.
בין שאגות נאלמות.

חוֹלֵם בִּרְחוֹב הַשּׁוּק



הֲמוּלַת קוֹנֶַה

וָשָב

תחת צל השמשייה
רוח את פני היא מנעימה

אתה ואני חד המה
לנצח נצחים

בַּדֶלֶת,נְהָרָה שֶׁל אוֹר שָׁלְחוּ לְךָ בְּנֵי בֵּיתְךָ מְאָרַחַת נִפְלָאָה