הוּא מַבִּיט בִּי
בִּפְרוּסַת הַשּׁוֹקוֹלָד הַמְּכֻסָּה

אני חי בתקופת המנדט
הכול סביבי באנגלית נוצצת

יָם שׁוֹצֵף בֵּינֵינוּ
מִתְגָּאֶה וּמַשְׁפִּיל
התרחקוּיוֹת שֶׁל קֹדֶשׁ

שְׁתִיתֶם לְבַסּוֹף אֶת זֶיעָתִי וֵאלֹהִים חָזַר לִזְמַן
חָדָשׁ,
שֶׁמָּא הִתְבָּצַרְתֵם בֶּשֵּׁנִית בְּחוֹמַת הָאַמּוֹת,
גְבַלְתֵם אֶת הָרוּחַ בְּבַקְבּוּק יָשָׁן.

לכל אחד יש הפרח אשר לעולם לא יהיה שלו

כשאתה לובש
את דמותך החדשה
אז אני לא אני
ואתה לא אתה.

רציתי לנתק לבבות

לא להכנע ליצר המחליש;
לא ליפול למערבולת רגשות.

זה הייתי אני, שבא בזריחה, עם רצון ומבוכה, עם פצע מחפש הבנה

אפופות שתיקה הן מילותיי

(פרוייקט לשים סוף לסיפור של עיתון "במחנה" פסקה ראשונה בסיפור מאת הגר ינאי)
בליבי כיניתי אותו בשם "האדמו"ר", אם כי כמובן שהוא לא היה אדמו"ר, רק איש דתי זקן, במעיל חסידים ארוך ושחור.