הוראות הפעלה

הוא בערך בן תשע-עשרה. לא, האמת שהוא כבר כמעט בן תשע עשרה וחצי. וואו. הוא יותר מבוגר ממה שהוא מרגיש.

נתת לי עולם
כדי שאקח בו חלק,
אבל איזה חלק אקח?

פנים, יום.
ילד קטן.
מיטה.

"אני מרגישה אשמה", אמרת לי
"אתה עושה כל כך הרבה בשבילי
ואני לא עושה כלום בחזרה..."

כולם רוצים לתפוס מחסה,

להתחבא מגשם של דעות וביקורות חורצות,

ממבול של דעות חודרות שכולנו מעבירים בסופו של יום.

הנמלים הולכות בשורה, וכך גם אנו

לא פשוט להתחיל דרך חדשה
בד בבד עם בכי על הישנה.

השאלה היא כמה רחוק אפשר ללכת עם הרצועה הזאת.
השאלה היא לאן חיברת לי אותה.

ומהי כוס המרירות הזו

אני בחור רגיל, קצת ציני...
אני מודע לעצמי מאוד, למדתי על עצמי הרבה דברים בחיים,
אחד הדברים הכי משמעותיים שלמדתי הוא שאני חסר רגש.

המון דיו מוצאת עצמה נשפכת כשהקטע הזה נמצא ברובו בגדר מחשבה ורק חלק קטן ממנו כבר עומד על נייר.