אחזו הם
בנצח,
אך לא לחשו
מילות שיר

אז למה לא שמתי לב
ועכשיו כבר מאוחר
אני מבין שאותך אוהב
ואת של מישהו אחר

חורף עוד לא בא

ענן לא נראה בעין

רעפים עם לובן אבק

שרב באמצע כסלו

שקיעה- שקיעות תמיד עושות לי הרגשה אבודה כזאת של סוף שלא נגמר באמת ואין לאן ללכת. כי כשהשמש צובעת את השמיים בכתום וארגמן היא כאילו מפזרת את עצמה ואחר כך כלום לא נשאר והיא צריכה להתאסף אל הבוקר כל יום מחדש. ואיך עושים את זה? איך?

יושבת כאן, על הספסל שבליבי, שהיה שלנו.

מביטה אל חלונך, מעזה, כמהה לחזות בצלליתך מבעד לווילון המתנפנף.

זה היה ברור שאני אבוא.
לא הייתי צריכה להתלבט אבל בכל זאת עדיין לא עניתי תשובה.