הכל מוחשי ורק אתה מצויר
תצבוט אותי

פְּסִיעוֹת עֲמוּמוֹת אֶל לַיְלָה עַרְפִּילִי
כִּמוֹ חֲלוֹמוֹת שְׁחוּקִים שֶׁל חֲצוֹת.
בֵּין בָּתִּים מֻכָּרִים בְּעָבַר עֲתִידִי
בְּתוֹךְ חֲדָרִים גְּדוֹלִים שֶׁל דִּמְיוֹנוֹת.

צללים כהים בחלונות

דקירות הערפל,

עֲרָפֶל, מַחְשָׁבוֹת זְנוּחוֹת, מִדְרָכָה רְחוֹקָה
וּשְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים מְקַדְּשִׁים יָרֵחַ
זָהֹב, בּוֹדֵד וְהַשָּׁמַיִם נֶעֱלָמִים.

לְהָקִיץ אֶל עָנָן עוֹטֵף כְּרֶחֶם
וְאֶת הַשַּׁחַר לְהַשְׁכִּים בִּלְחִישׁוֹת שֶׁל רֹךְ

לא זה ולא זה, פשוט תאורת הרחוב שלנו בערפל כבד בלילה.

"...ומחשבותיי שוצפות את ראשי ואני-
נשטף על פני הישימון."

אֲבְנֵי מִרְצָפוֹת

בּוֹהֲקוֹת

מְצוּדוֹת הָעִיר הַנּוֹיְרוֹטִית שֶׁלִּי
עֹטְפוֹת רֹאשָׁן בֶּעָנָן,

עַרְפִלִּים שֶׁל טֵבֵת

מְלַכְלְכִים לִי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ

עֲרָפֶל הוּא עָנָן

שֶׁהָלַךְ לְאִבּוּד מִדַּעַת