שֶׁבַע, שֶׁבַע, שֶׁבַע
שׁוֹתִים.
שֹׂבַע, שֹׂבַע, שֹׂבַע
אוֹכְלִים.
שֶׁבַע סְפָרוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן הַבַּנְק.

גֶשֶׁם חַזֵּק יָד הָרָשׁ,
שִׁיר לוֹ כְּשׁוֹשָן אֲדֻמִּים.
גַּם הָעָשֶׁר לוֹ קֶמַח וְלֶחֶם שָׂשׂוֹנִים.
שְׁתוֹל וּנְטַע בּוֹ מַנְעַמִּים.

כְּשֶׁאֵין מַיִם יִסְתַּפֵּק בְּאוֹר.
כְּשֶׁמְּאֹד צָמֵא יִלְעַס פִּסַּת אֲדָמָה.
עֵינָיו אֲדֻמּוֹת מִשֵּׁנָה טְרוּפָה
אֶת הַבֹּקֶר יִפְקַח בִּנְדָבָה.

מִי אַתָּה שֶׁתִּגְּדַע חַיָּיו שֶׁל עֵץ,
אֶת עֲנָפָיו תַּשְׁלִיךְ אֶל מְדוּרוֹת.
כְּבִימוֹת יְּהוּשֻעַ הַשֶּׁמֶשׁ נֶעֶצְרָה,
מַהֲלַךְ וְאֵין בּוֹ חֲזָרָה.

תרגום ועיבוד לשיר Streets Of London של Ralph McTell
נעשה נסיון לקרב אותו למציאות הישראלית

לא תשחק פניה.
לא תרחץ במי המעיין.
רק תתאבל על אוהביה,
שהפקירוה לחרפתה.

צולם ביוון

שָׁנָה שֶׁעָבְרָה חָלַמְתִּי... הַשָּׁנָה אֲנִי חוֹלֵם...

האיש המצחיק סומך עליו שהוא לא ישקר, אז הוא לא משקר.


סיפור ראשון מתוך סדרת סיפורים על ילדים

לפתע פאטה מורגנה מורשעת, החלה לתעתע בי מרעידה את גופי.

ובכן, יקירתי,

הנה בניתי לנו מסגד גדול

מבוץ.

עוד יושב לה הכתר
במשתה גדול תחגוג ותעלוז
מלכה אבודה כבר באה בימים
כפרוטת חייה עולמה כבד שנים

וְאַתְּ תְלוּיַה בַּכִּיכָּר
הָעִיר הַדְשֵנָה

אֲנָשִׁים קְטַנִּים בְּמוֹעֲדוֹן הַסִּפְרוּת
הַיָּפָה.

בליל הכבד מהופנטים
אֶלֶי מגדל הפעמון
אולי יהא דנדון עדין, לשיר
של יום.