יצר רע אחד אמר לי פעם
שהחשיבה תוביל אותי לאבדון
כיון שכוחה גדול מידי

הילוך
תחת עננים ליליים

אנשים.
מה הם חושבים?
מה מרגישים?

ריבונו הגדול מכולם.

אני נטרפת על אי מנוחה, הלוך וחזור ומתחת.

מתחת לכל המים האלו אני פותחת גרון ושותקת, מה עוד אגיד.

בתוך כל האש הן עמדו
צוחקות לצער
לסער החמסין
להד הכביש הלום אדי השרב
לא הייתה השפעה על אהבתן

ואולי השמַש הזה
אולי השֶמש הזו

לֹא מַצְלִיחַה לְהַשְתִיק,
לְנַטְרֵל, לְכַבּוֹת
מֵגִיפָה תְרִיס וְשַעַר עַל בַּרִיחַ.

בתחילה הוא הציץ אלי מבין דפי עיתון

עַל דַּף מַּהוּל זִיכְרוֹנוֹתְּ וְגַעְגּוּעִים,
מִּתְּדָּפְּקוֹתְּ הַמִּלִּים עַל דְּלָתוֹת הַזְּמַן.
אוֹתָן מִלִּים הַמִתְקָבְּצוֹת כְּמַחֲרֹזֶת,
אִישִׁית וְלֹא נִתֶּנֶת לְהַעֲבָרָה.

אנה אפנה מפניך
ובכל הפניות פניך צוחקים מולי
מחייכים בסיפוק על רצוני החופשי

אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁיֹּאמְרוּ:
רְאִיתֶם אֶת הַבַּחוּרָה הַמְּחַיֶּכֶת?
בְּתוֹךְ לֵב שֶׁלָּהּ נָמֵס הָעֶצֶב עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים.
אִם אוֹצִיא סֵפֶר שִׁירָה,
יִתְגַּלֶּה כְּלוֹנִי בְּרַבִּים.

חַשׇׁבְתִּי, הֶעָשָׁן שֶׁהִתְרַגָּלְנוּ אֵלׇיו,
כְּהֶלֶךְ בַּדֶּלֶת.
הוּא יאֺמַר, אוּלַי אֵפְשָׁר סוֺף-סוֺף,
שָׁפָה אַחֶרֶת, אֲפִלּוּ רַק סַנְדָּלִים.

בִּלְבָטִים רִאשׁוֹנִים שֶׁל גַּלְגַּל מִתְחַדֵשׁ,

נֵסוֹבה הָרוּחַ לַעֲטֹף מַחְשֵֹבוֹתַיי

לְבַל יִבָּקְעוּ סִכְרֵי הִגָּיוֹן שֶׁהִצַּבְתִּי.

אפשר לומר שהרקע לכתיבה של השיר הזה הוא מחשבה על משהוא מסויים, חוסר ריכוז רגעי ואז ניתוק חוט המחשבה..

שרוך כחול, שורק הפלאפון "הייתי פעם ילד השדה", אבל פעם, היום אני נער מקלט, במקום חופש לנפש-דאגה.

מדוע את בדד
ולמה..

בינתיים חשוך אך צוהל לבי כי יש עדיין רוח

משהו חדש (יחסית)

מבולבל בוהה בתקרה,

רוצה לסובב את הגלגל בחזרה,

עדיין לא מבין מה קרה,

איך הגעתי למצב הנורא.

השיגרה, ומחשבותיו של האדם עליה.

הגיע עם אנשים מהעבר

יש ים קדום

ציור והקראה

ובמראה על קיר
תלויה הגעתך

כשמחשבות תוהות

השחיזו בדרכן

קצוות מאולצים

“יצאתי לנשום קצת אוויר,” הוא המשיך בברבוריו הקשקשניים - “לדבר עמכם קצת בני התמותה, האנושיים", ובאומרו זה הוציא מכיסו הקידמי חפיסת סיגריות ורודה אם שפן קורץ בקדמתם והציע לי סיגריה....

אלון קטן

אני כבר שיעור ג´, אני מהרהר, אבל זה לא אומר לי ולא כלום. אני בעמדה, רחוק מאורות הלימוד ומאווירת הקדושה, לבד בתוך הדממה הגדולה שאופפת את החושך למרגלותיי.

למכירי המקור ולא במקרה

יצירה באור התורה, לכבודה.