לקראת יום דינים,

הבא ביום החמישים,

שוב חוזר הניגון,
אחרי הצורך בגיוון.
יבואו הלומדים אל הספסלים,

זֹאת מִלְחָמָה בֵּין רֹאשׁ לְלֵב. אֲנִי מְדַּפְדֶּפֶת, חַשְׁמַל בָּאֶצְבָּעוֹת
מְפַלֶּסֶת דֶּרֶךְ בֵּין עַמּוּדִים שֶׁל קֶרַח.

הָעִקָּר שֶׁהוּא לָבָן, הַכֹּל קָדוֹשׁ.

תמצית הנסיקה
מותזת על סלע
מי מרום

הערבים שהיינו לומדים
וברקע דיבורי קודש בחול מתערבבים
-"ברור שזו דעת אביי אליבא דתוספות!"

ספרים מגולפים בגבס

פעם אחת, פגש בזקן. אין לדעת אם היה זה ממש או חלום חלם; משל הגה, דמיון או אגדה.

אני כבר בסוף המירדף,
אחר השעות שחמקו
ולעולם לא יחזרו.

עם עיניים טרוטות
מול דפי הגמרא
ועם לב מלא תשוקה
לעוד מילה ועוד שורה

שיר חדש מן המקורות
לחן - אורין שוקרון
ביצוע - יאיר כהן
פסנתר - אורין שוקרון
הוקלט באולפני קומפאס - מעלות

"אני לא מבין למה אתם פתאום מספרים סיפורי כאב!" השתומם ´קצות החושן´ ממקומו בשולי החבורה. המבטים הופנו אליו. "אתם יודעים כמה יוסי שמח כשהוא לומד בי? את יודעים איזו צהלה יש בו בכל פעם שהוא מבין חילוק שנכתב בי?

פניו שקועות בשולחן שלפניו, גבו קמור כתנועת אגודל מפלפלת,
וכתפיו השמוטות עולות ויורדות בקצב איטי ומדוד.

איך חקלאי החורש את האדמה, עובד בבית חרושת,
בו הוא נמדד, לזכות או לחובה?

יֵשׁ שָׁם שׁוֹמֵר-
הוּא דּוֹמֶה לִי.

אתה היית לי איש, אני הייתי אישך
אדמה הרתה לנו ולדות של זהב
ובעת פעוטינו רכים האלמנו
נשקת להם תפילותיך, נלהב