דמעות רותחות זלגו על לחיים

גם לפני שנתיים

ושלוש

ביום הקדוש

בעיבוד קצת אחר

וּבְאֹפֶן כְּלָלִי שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם;
לָאָדָם בָּאֲדָמָה
וְשֶׁיְּזַכֶּה לִקְשּׁוֹט עַצְמוֹ, מָה בָּהּ,
לִרְחֹץ בַּנָּהָר כְּבֵן מָרוֹן מְסֻמָּן
לִהְיוֹת עִיר מִקְּלָט לְעַצְמוֹ

מִתְכּוֹפֶפֶת לְהָרִים אֶת בַּקְבּוּק הַמַּיִם הַמְסֻמָּן
בְּקַוִּים לְפִי מְלֹא לֻגְמֶיהָ.

לחן וביצוע: איש תם

מילים: תהילים פרק כ"ז

אֲנִי עַכְשָׁיו בְּלִי כְּלוּם וְאוּלַי גַּם זוֹ
הַתְחָלָה.

הֲוָיָה מֵעֻזִּי, רַק אוֹתָךְ אֲבַקֵּשׁ:

בבוקרו של יום שמסמל
את קרבתו של אלול

לאן ללכת? למעלה? אבל למטה אדמה. למטה? אבל למעלה רוח בא...

עוֹד מְעַט תָּדּוּן אֶת הַעֵצִים לְהִשְׁתַלַךְ
וְאֶת הַרוּחַ לְהִתְגַּשֵׁם ושׁוּב
אָבוֹא, אוֹחֶזֶת בְּהֶבֶל הַפֶּה

ובכן ולך תעלה קדושה כי אתה אלוקינו

כיוון שחיבב את ראש השנה היה מצפה לחודשו של אלול. ואף משנכנס אב היה מרבה בשמחה, שכן אב ראשי תיבות אלול בא.

הימים הנוראים שלך
מזדחלים לאיטם
אל שלהי חשון

כשהיו אומרים פעם: "אבינו מלכנו עשה למען באי באש ומים על קידוש שמך"...

אַַל דֳּמִי!
הֲרֵי בְּפָנַיִךְ
שְׁלָלֵךְ בְּעַרְבּוֹ שֶׁל יוֹם:
שׁוּרָה מִטּוֹבֵי בָּנַיִךְ, וַאֲוִיר מְלֹהָט וְאָדֹם.

קוֹל תְּרוּעָה רָמָה תִּשְׁמַע
כָּל הָעֲנָנִים יְעוֹפֵפוּ
וּבְלוֹבֵן כַּנְפֵיהֶם יִתְהָּדֵרוּ.

היי כבולה בפחדים

המשתרגים בך כגפנים מורעלות.

אל מול הדף הריק

שאי שתיקתך -

שלא לחטוא ולמחוק ,

לחטוא ולכתוב

הַחַג הַזֶּה לֹא יוּכְתָר בְּכַפּוֹת תְּמָרִים,

הַפַּעַם, נִאֱחֹז בְּמִינִים רוֹשְׁפֵי לֶהָבוֹת,

בַּצּוֹם חָשַׁבְתִּי עָלַיִךְ וְהַמַּלְאָכִים,
עַתָּה אֵינִי יוֹדֵעַ עוֹד מַה לַּחֲשֹׁב.
לְעִתִּים אַתְּ רָצוֹא,
לְעִתִּים אַתְּ שׁוֹב.

אלוהים עומד על הים
וסוחף גלים

קְדֹשִׁים תִּהְיוּ,

מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן,

כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי,

הִתְקַדְּשׁוּ בְּנֵי מָרוֹן.

האם יוכלו כל ניתוריה של שלהבת


לקרבה ולו במעט אל המרום?

מזמן כבר נשמעה אותה דפיקה, ואני, יושבת מתוחה ומחכה...

אֶת הַכְּתָמִים שֶׁנּוֹתְרוּ נְמַרֶק

עֲשָׂרָה יַמִּים וְלֵילוֹת