באותו ערב ארז בכה. דמעות עגולות, נוטפות, מרטיבות את שיערו שהתכהה; הוא בכה את כל הכאב, את כל הצער, את כל העייפות-חודרת-עצמות-ושוחקת-חיוכים;

המלל רץ לשגית מול העיניים והמוזיקה באוזניים עוזרת להדחיק את הרעש המפמפם במוח כמעט תמידית.

הטיפות מחליקות בגרון
מלטפות, מרגיעות, מעבירות קול שאון

כוכבים מרצדים עלי אספלט
המשחרר שלכת מעגינה ממושכת.

הייקו קצר לכבוד הגשם הראשון.

הייקו חורף מאוחר