בלילות הוא היה רץ ליד חוף הים. גבוה ורחב. אתה חייב להפסיק, הוא אמר לעצמו. אתה מוכרח. הרי זה לא ייתכן. תמצא משהו נורמלי לעשות עם כל האהבה הזאת. הן לא אשמות, כולן.

רוכל צועק
הכול בשקל
ואני מאזינה
לדממה.

אני בחור רגיל, קצת ציני...
אני מודע לעצמי מאוד, למדתי על עצמי הרבה דברים בחיים,
אחד הדברים הכי משמעותיים שלמדתי הוא שאני חסר רגש.

לא
מעולם לא הרגשתי בכאב

הן זולגות כפרא
בתוך גינת עזבונות.
והעלבונות?

בזכותך אספתי פיסות אהבה קטנות,

צררתי בכיסים את כל הנשיקות ---

קישיון איברים
ריפיון אלוקים
מבקשת קרבתך
ומתרחקת בבושה

ואז פתאום הוא נפגש מול הפגם, מול החסר, מול השבר - וכל ה"מארג" מתפרק לו... כמה כואב לו...

חסרה לי התחושה,התחושה הכל כך חזקה שנתת בכל פעם ופעם שהגעתי לבקרך...