בלילה בהיר אנחנו יחד
מעל, הירח זוהר
בחוכמה של האחד
ואני בוכה כמו זאב ואומר

לו היינו בונים הכל מהתחלה
לא הייתי משנה אפילו מילה..

תֵּן לִי לִהְיוֹת
טַל
בָּעוֹלָם הַזֶּה
נִצְחיתְ
מַשְפּיעָת חֶסֶד
לֹא תְּלוּיָה
בְּדָבָר

פתח ליבי, נתחהו לנתחים

וחבר אותו שליו יותר,עניו

ובעל סבלנות

לתת לשיר לבוא אליך

הוא כאן

מאחורי פיסת שמיים

מאחורי אבן ישנה

לִפְגֹּשׁ אֶת חַסְדֵי הָאֶתְמוֹל
אוֹתָם אַתָּה נוֹשֵׂא עַל גַּבְּךָ וְלָדַעַת
שֶׁתִּפְגֹּשׁ בָּהֶם שׁוּב

וְשׁוּב.

ורק תתן לי

את חלל החיבוק.

רק תן לי

סוד מגע הליטוף.

עונת השנה אשר בה אפור ניתך מהעננים על הנוף

פניך נתת בי
בחרון אף ועברה

לידם, קצת בצד,
הלכה ילדה אחת לבד.
והיא הייתה, איך לומר
היה בה משהו מוזר.

אַל תִּבְכֶּה אֵלַי, מִזְּמַן חַדְלוּ
לַהֲגוֹת אֶת שְׁמִי בְּאוּלַמּוֹת מְפֹאָרִים, כְּבָר
אֵינִי נִשָּׂא אֶל הַמֶּלֶךְ בִּשְׁעַת צַעַרוֹ.

כנווה מדבר גופך, מרווה לצמאוני
ומזור למכאוביי נשיקותייך,
אלך גם אלך בנתיבותייך
ואף כי אם תחרוץ הלבנה דיני במלוא הדרה בשנית,
אמשיך לכתי בתלמי רזייך.

לב האישה...

קשה היה לי לעכל את המחזה שנצפה מול עיני. הינך שוכב, לא נע ולא זע, דומם. הרי כל חייך היית "אריה" בפעליך הכבירים, לא ראיתי אותך מרפה לעולם ! עמוס ורווי עשייה היית. קשה, קשה עלי פרידתך סבא!

גַּעְגּוּעִים מְפַעֲפְּעִים בִּדְמָעוֹת
הַחָבוֹיוֹת עַל סַף הַכָּרָתִי

הוֹשִׁיט הַחַיָּט אֶת מַחְבֶּרֶת שִׁירָיו
נְטָלָהּ בְּיָד רוֹגֶשֶׁת, תְּמִימָה
כְּפָנָיו שֶׁנָּגְהוּ זִיו כְּמִיהָה

כשעיניים נעוצות בגופי
וליבי רוטט