אֲנִי
מִתְנַצֵּל שֶׁלֹּא

הַמִּרְדָּף הֲכִי כּוֹאֵב
כְּנַעַר הַמְּוַתֵּר
עַל דַּף עִם שְׁאֵלוֹת
לְהָשִׁיב לְעַצְמוֹ

בגיל עשרים וחמש דניאל שאלה אותי אם אני יודע מה אני רוצה מהחיים האלו. שאלתי אותה בחזרה

ושוב אני תועה
במסדרונות בית החולים

היא פתחה את דלת הבית בהיסוס. דקות ארוכות עמדה מחוצה לו על המפתן, ידה לופתת בחוזקה את ידית הדלת, עיניה עצומות.

אלוקים בתוך כל הכאוס הזה , ניסה למצוא תשובה .
חיפש את עצמו מה שנקרא .

מתי אוכל לצאת מתוך הסלע,

להתפסל,

להיות.

אי שם מילים שלך באיבוד מתמשך
קבלות שרצית בהם. תוהה אם עדיין הם התקלקלו בעידן שכוח או שרוצה אתה.

מביט מזכוכיות
שברי הלב שלא התאחו

18:00
רכבות סוגרות
דלתות

את רועה נאמנה,
גם אם נפוץ הצאן
האדמה עוד זוכרת

שאלה.
היתה לי שאלה.

מניח את עצמי כאן.

ואם אז את דרכי האחרונה
אפסע כמונה מנה ועוד מנה,
אזי אדע כי לא לשווא

הלכתי לי ביער ומרחוק ראיתי אור

שתיקה, דממה. אין מקום לתחכום האנושי.
חוכמת הקיום תוך רגע ישתלט וייתן כיוון.
אור יצוץ מהאין סוף וייתן תשובה.

מְ רַ חְ רַ חַ ת.

אלילים חדשים,
הכל סובב סביבם.

כְּאִילוּ מֵרֶחֶם אֶל תּוֹךְ מַאֲרָב
אֶל לֵב קְרָב אֶל מִלְחֶמֶת קִיוּם מְדָמֶמֶת
הוּשְׁלָךְ בְּלֹא זְמָן לְעַכֵּל.

אחזו הם
בנצח,
אך לא לחשו
מילות שיר

לפעמים ממש בא לי
לצייר ציור מוסיקאלי

אני רוצה את האמת
ושתהיה פשוטה ממש
כזו יפה עם נחמה
שלא תשאיר אותי לבד

יוצא אל החיים
אני שומע אנשים
מדברים, מספרים
את סיפור החיים

תכלית כל מנהרה
היא האור שבסופה.

מִי שֶׁהִטִּיל אוֹתִי מִן הַקּוֹמָה הָעֲשִׂירִית
הוּא יוֹשִׁיט יָדוֹ לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה

שוטפת פנים
מלבנת סוגיות
רצה במסלול הקבוע
אחריך

הלכנו את כל הדרך לשם ברגל. ברגל!!
עד היום אני לא מבינה מה הוא חשב לעצמו.
אותי? ברגל?
אבל בסדר, הוא פשוט לא חשב לעצמו באותו זמן. גם אני לא. ורק שתדעו, אני מלכת המחשבות.
אבל זה היה מקרה חירום. אני אספר לכם מהתחלה, שתבינו.

לְמָה אַתְּ קוֹרֵאת קְדֻשָּׁה
הָרִפְרוּף הַזֶּה שֶׁהִרְגַּשְׁתְּ אָז
וְרַק אַל תִּתְנִי לִי לְגַחֵך

כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל הוּא אִשָּׁה שְׁתוּיָה מְאֹד.
בְּדֶרֶךְ כְּלָל הִיא יוֹדַעַת אֵיךְ לֹא לְהִתְפָּרֵק בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב,
אֵיךְ לֹא לִדְפֹּק בְּרַעַשׁ עַל לִבּוֹ שֶׁל הַגֶּבֶר שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת.