לסבתא, בבא שלי
כואב הגב

שְׁעוֹן חַיַּי סוֹפֵר עֶשְׂרִים, שְׁלֹשִׁים, אַרְבָּעִים

כך חולפים הימים
באיטיות, במחשבות, בבדידות
ואני ממתינה לבוא אליך
לשכב איתך
מתחת אבן השיש הקרה

זהירות, שיר עצוב.

אני לא יודע למה הבאתי לכאן דווקא את האלבום הישן, ולא מיליון חפצים אחרים שמונחים עכשיו לבדם בבית הריק, אבל אני מסתכל בו מדי פעם, כשאין לי מה לעשות. אבא ואמא שלי מחייכים בשחור-לבן, וביניהם תינוק.

נוֹף יַלְדוּת שֶׁלָּנוּ שֻׁלְחָן וּמַפָּה לְבָנָה עַל רִצְפַת בֶּטוֹן
חֲתוּלִים רוֹבְצִים וְעֵץ לִימוֹנִים מִזְדַּקֵּן אִתָּם מְכַסֶּה
צַלַּחַת אֲבַטִּיחַ,

מה מקור שמחתך בסבל כה רב
מה מצאת בפחים כשמש בסתיו?

הנה חיים:
מקופלים בארגזים,
סגורים בדבק,
זהירות, שביר.

כְּמוֹ קְלִיפַּת הַבָּצָל מִתְקַלְּפוֹת הַפָּנִים
קְלִיפָּה וְעוֹד קְלִיפָּה, שָׁנָה אַחַר שָׁנָה.
וְהָרוּחוֹת הֲקָלוֹת נִישָּׂאוֹת
עַל כְּנָף מַנְגִּינָה
וְרוּחַ אַחַת אֶת הַפָּנִים לוֹקַחַת
לִמְחוֹזוֹת הָאַגָּדָה.

בְּבֵית הַכְּנֵסֶת שֶׁל יַלְדוּתִי
עָבַרְתִּי מִזְּמָן אֶת גּוֹבָה הַסַּפְסָלִים
יָדִי אֵינָהּ נִבְלָעָתְּ בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִי
לֹא מְחָזְּרִים אַחֲרָי לְאַנְעִים זְמִירוֹת
וַאֲנִי אֵינִי מְחַזֵּר אַחֲרֵי מַתַּת סֻכָּרְיוֹת

שְׁנוֹת טַל יַלְדוּת, תַּבְלִינִים מְפֻלְפָּלִים,
זִכְרוֹנוֹת טוֹבִים נוֹתְרוּ חֲקוּקִים.
עַל לוּחוֹת הַלֵּב תְּלוּיוֹת תְּמוּנוֹת,
בְּחֶלְקָן מְעַט דְהוּיוֹת.

טִיחַ עָפֵּשׁ וְרֵיחוֹת שֶׁל סְפָרִים יְשֵׁנִים
מַדָּף יָשָׁן נוֹשֵׂא בְּנֶטֶל שֶׁל שָׁנִים
בַּיִת קָט, אַךְ שׁוֹפֵעַ אוֹצָרוֹת חַיִּים

זוֹ יַלְדוּת חֲדָשָׁה-
הַיַּלְדוּת הַשְּׁנִיָּה,
מִתְעָרְסֵלִים כְּבָרִאשׁוֹנָה.
וְהַשָּׁנִים חוֹלְפוֹת,
בֵּין שְׁתִי יַלְדוּיוֹת.

יוֹשֵׁב עַל סַפְסָל בָּרְחוֹב
וְחוֹשֵׁב

ואבא
שנרדם מהחיים
אט אט הן נעצמות

אל תשכח שאתה עדיין ילד
צומח כמו החיטה בארץ הטובה
כמו הגן המניב שפע של פרחים יפים
כמו השמש הירח והכוכבים

כן לא התכוונתי ללכת לטייל באותו היום , הדבר היחיד שגרם לי זאת הייתה נכדתי...

אַל תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי
עַל הַשִּׁירִים שֶׁכָּתַבְתִּי,
אֵינִי זוֹכֵר דָּבָר.
אוּלַי מוּטָב שֶׁתִּשְׁאֲלוּ
בֵּין כֹּה וָכֹה לֹא אֶזְכּוֹר זֹאת מָחָר

הזקנים מפחדים. זה משונה, האנשים הקשוחים הללו, שראו כל הרבה בחייהם, ופתאום, לאחרונה, הפחד מתגנב לקולם, מסתתר בין נבכי המילים, רומז ומציץ ושוב נעלם.

יום יום בשעה חמש בבוקר... אנחנו מסתדרים על הפיגומים ומחכים.

חֹדֶשׁ שָׁלֵם
עָבְרוּ הַיָּמִים בַּשְּׁכוּנָה כְּמוֹ
שָׁלִיחַ עִם מֶסֶר חֲתוּם.

חֲצָאִיתָהּ הָאָרֻכָּה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם
מְכָסָּה סוֹדוֹתֶיהָ.

ילדי הקט,
זכני במחילה,
סוף מעשה במחשבה תחילה.

לחבוק זרועות תמנון אימתני,
לחוש כמו זקן מיואש.