איש תם, יושב
בעצם שוכב. בעיניים פקוחות לחלום
אנשים מבזבזים משאלות

הַשָּׁעוֹן דָּפַק
לֹא סָדִיר עִם הַלֵּב, אֱלוּל רָדַף אוֹתָנוּ בְּהַסְוָאָה שֶׁל מֶלֶךְ
לָבוּשׁ תַּחְתּוֹנִים.

לא רוצה להיסחף במערבולת הזאת
של הימים שעוברים במהירות.

אבי היה יושב
לספור כוכביו
בשמיים.

לְאָן הָלַכְתָּ, דּוֹקְטוֹר?
לְתַקֵּן אֶת הַזְּמַן וְאֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת הָרֵיקִים שֶׁלְּךָ
נֶעְדַּרְתָּ שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה שָׁנָה
אֲנִי אֲבוּדָה, בַּבַּיִת לְבַד, עִם כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה חֲדָרִים

אֵין בִּי מִלִים לוֹמַר אֶת הַזָּהו‍ֹב
וְלְסָפֶּר לְךָ עַל הָאַרְגָּמָן

זמנים של בין לבין
בין פתיחת העטיפה לטעימה בפה
בין מבט חתום לחיוך רפה

אי שם מילים שלך באיבוד מתמשך
קבלות שרצית בהם. תוהה אם עדיין הם התקלקלו בעידן שכוח או שרוצה אתה.

אֵיךְ חָלְפוּ חָמְקוּ
הַיָּמִים מִבֵּין אֶצְבְּעוֹתָי
וְלֹא חַשְׁתִּי בְּבוֹאָם
וּבְצֵאת הַזְּמָן. מֵעֵינָי
שֶׁלֹּא כָּלוּ
טָחוּ וְלֹא רָאוּ.

יותר מדי העולם הזה. כבר?

טוּרְבִּינוֹת הַזְּמָן שֶׁלִּי
מַתְחִילוֹת לְהַחְלִיד
אַבְקָנִים נִזְרָעִים בִּשְׂעָרִי

קָרָה לְךָ
פַּעַם שֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה

בכסלו השתחררנו

פשטנו בגדי צבא והתעטפנו בבגדי בן-תורה

אֶפְשָׁר לִכְתֹּב חַיִּים בְּשִּׁיר.
בְּמַשָּׁב רַעֲנָן לִפְרֹט גַּעְגּוּעִים.
לִפְרֹץ בְּזִכָּרוֹן שֵׁנִית וּשְׁלִישִׁית.
לְאוֹרֵךְ יַלְדוּת לְנַתֵּב דְּרָכִים.

לֶאֱהֹב בַּזְּמַן
וּבַמָּקוֹם
לָתֵת לַזְּמַן לִהְיוֹת זְמַן
לָתֵת וְלָקַחַתְ מָקוֹם בַּמָּקוֹם

אָז נִצְחַק בְּלִי לְהַפְסִיק
וְנִרְקַע בָּרַגְלַיִים.
יֵשׁ מָחָר אֵין מָחָר
הַכֹּל רָשׁוּם בָּעֵינַיִים.

והזמן, הזמן עושה את שלו
כך אמרו לי אנשים רבים
אבל זה יקרה רק אם תלך יד ביד איתו
ואז תגיע למקומות אחרים

זה הזמן ללכת מהחושך
זה הזמן לפסוע אל האור
עבר הזמן של הכאב והצער
הגיע זמן, הגיע זמן לחזור.

אחת לכמה זמן יהיה מרווח רגעי
נעמוד משתוקקים לעוד איחוד אינסופי

חופי הים
נסחטים לי לימוניים בלב

צלליות של פנים

חַיָּבִים לָנוּעַ בְּקֶצֶב הַגַּלְגַּל,
לִרְקֹד הֵיטֵב אֶת סִיבּוּבוֹ.
לֹא לְהֵעָצֵר בַּמִּישׁוֹר הַנָּאוֹר,
אֶת הַחָכְמָה לְקַדֵּשׁ כָּאוֹר.

הַלֵּב מַגְבִּיהַּ כְּמוֹ עֲפִיפוֹן
חֲלוֹמוֹת אֵינָם הוֹפְכִים לְאָבָק,
שַׁעַר גַּן עֵדֶן נִפְתַּח
רֶגַע מְצוּקָה אֵינוֹ נִסְחַף.

ויודע ועד אני שאפשר להפכו על פניו
להופכי וללדת עצמי

הַזְּמַן בּוֹעֵר,
עַל פְּנֵי הַדֶּרֶךְ.
הַנְּפִילוֹת-
הוֹרְסוֹת אֶת הַשָּׁעוֹת.
שָׁנִים רַבּוֹת
רוֹבֵץ הַכַּעַס.
מִלִּים קָשׁוֹת מִדַּי,
זְקוּקוֹת לְעִידּוּן

כְּ‎‏‏בַר חָנַט הַלִימוֹן וּפָרַח אֲהוּבְךָ הָאָגָס

כְּ‎‏‏בַר הוֹפִיעַ שָׁרָב וּבְצִינָת הָאֲבִיב נָגַס

ורצית שאלמדך כיצד מצפים
כדי שתזכי בחיי נצח.

זמן מאבד רחמים