הַבֵּט אֶל תּוֹךְ עֵינַי, הַפְלֵג נָא אֶל קִרְבִּי,
רְאֵה נָא כַּמָּה עֶצֶב, שׁוֹכֵן בְּתוֹךְ לִבִּי.

אומץ בלתי מוכר, כנראה כי לא היה לו מה להפסיד, גרם לישראל לשאול אותו מה קורה. איך החיים, אחי.

ולא הבנת, שלא רק אתה צריך אותה,
לפעמים,
גם היא צריכה אותך...

ואני בזזתי את מתנותייך
שלא תגיע אל משכן ליבך
ותנוח בשלום על משכבך.

אתה מתדפק על דלתי

ואני ממאן לפתוח

רוצה אתה לחדור לחדרי ליבי,

אל תוככי נשמתי

אך אני כחומה בצורה,

אוטם את עצמי מפניך.

הבל הבלים הכל
הבל זועק מאדמה

כִּי הַמְּשׁוֹרֵר אוּלַי יוֹדֵעַ לְדַבֵּר, אֲבָל
הַמּוּזִיקַאי
יוֹדֵעַ לְהַקְשִׁיב.

קשה להבין, שאני ואת, זה בדיוק גם את ואני;
שהכלת עצמי זו רק חצי משימה, שאת היא חציה השני

הביטו זה בעיני זו וזו בעיני זה הכרובים שבקודש הקודשים.

אונה קורדה. יש מי ששומע
צליל דמעה שטרם נבכתה

יֵשׁ שָׁם שׁוֹמֵר-
הוּא דּוֹמֶה לִי.

טיוטה

וגרעין נשאר גרעין.

צָמח מחדש.

לב ליבה של עגבנייה.

אין איש מכיל,

מאזין