רָמַת הַהַשְׁגָּחָה הַנִּדְרֶשֶׁת:

שכחתי את הפואנטה
אני תקוע באמצע המשפט

שיר מזמור
ואני נשנק
נחנק, לא נושם

עצום את העיניים והושט את היד,
הוא יוליך אותך יד ביד.

ויהי אחרי היום השלישי
ועוד ימים רבים,
אני מרים את ראשי,
נושא עיניי אל ההרים.

עכשיו הנביחות שלהם רחוקות יותר
כבר פחות מבהיל כשהם צצים מהפינות

ולך אשמור
את בתולי ליבי
אהיה אשר אהיה
אדע אתה האור
ואני לך כלי

אתם צועדים יד ביד בדרך הבטוחה
הוא- בשלו, ואתה- בשלך.

הגשם יורד. הפחד עולה.
הגשם הולך ומתחזק. ופעימות ליבי מתחזקות גם הן. הולכות וגוברות.
נוקשות בי בעצמה, כטיפות הגשם הניתכות ארצה בחזקה.

"משבריך וגליך עליי עברו"

עכשיו כשנרגעתי,
אני מחפש חבלים טוויים בשקט וחמלה,

שְיַעָבוֹר הַזְמַן הַמִזְדַחֵל
עַל הַמַסְלוּל

מגלים בי טפח



ועוד טפח



חושפים בי את האמת



לגלות אותך, ה´ יתברך

יִסּוּרֵי הַנֶּפֶשׁ דָּקְרוּ אֶת לִבִּי,

מַדְקְרוֹת בַּרְזֶל שָׂרְפוּ בְּשָׂרִי.