"פעם היה בית גדול. היו בו המון פרפרים, מה הצבע של פרפרים שאת הכי אוהבת? ורוד? אז היו בו המון פרפרים בצבע ורוד. והם עפו פנימה והחוצה, ובית הפרפרים היה המקום הכי טוב לפרפרים האלה. בסדר?"

תָּמִיד הַדִּמְעָה הַשְּׂמָאלִית דּוֹהֶרֶת מַטָּה.
בְּ"דָּלְפָה נַפְשִׁי מִתּוּגָה" הִיא כְּבָר מִתְיַשֶּׁבֶת
עַל הַשָּׂפָה הָעֶלְיוֹנָה
וּמַמְתִּינָה.

שועלי מזרח ומערב מתהלכים
בי הר ציון

ראו דמעותי
מוחקות אטימות בשקיפותן.

הרי את מקודשת לי באבא שבחדר
הרי את מקודשת לי באבן הגולל
מקודשת לי בשם כל המתים והחיים
מקודשת לי בבכי ודמעות

"לילה, אני יושב בכסאו של אבי ומחליק לאט את שולי זקני. תוך כדי ההחלקה לוכדת העין את קצוות השערות, אפרפרות לאור הירח, ואני מרגיש אט אט שזקנתי. "
פורסם ב´עולם קטן´ פרשת וישב תשס"ט.

ובנפתולי הימים ההולכים לבלי שוב
נתבצר