בצערכם או בשמחתכם

אותי תשנו.

בכאבי את כאבכם,

בהתעלותי בהתעלותכם,

חיי יושפעו.

סובבת את כל החדר,משמיעה פירפור בידיה השטות על פני הספרים.

זיו פניך מאיר
ניצוץ מאור השכינה
ואהבת ה´ ניבטת
מתוך עיניך

נתעשת יוסף לייב ואמר: קים לי כר"ת. מיהרו הדיינים וקראו להביא לרבינו תם בפני בית דין של מעלה...

שפתי יכנסו לגן עדן,
אך אני אשאר בחוץ

סובב, סובב
סביב החומות.
מתדפק על הדלתות.

´משלי כ´, כז.

תילי תילים של הנהגות

מונחות הן על ליבי

תילי תילים של אמיתות

נערמות בתוך תוכי

שתיתי המים

מרווה צימאוני

ממשיך ונשפך

ממלא את גרוני

ורבי אליעזר, רועדות ידיו,
עיניו נוטפות דמעות,
עת התיישבו לפניו תלמידיו,
מרחק ארבע אמות.

וּכְשֶׁאָתָה בְּלִימוּדְךָ,

רַגְלָי הוֹפְכוֹת

סְלָעִים.

זה התחיל כמקבץ ציורי שביזות על חייו של הביני"ש העייף... והמשיך לקומיקס אלטרנטיבי משהו...

שיר מחאה מפרי עטו של בייניש ממורמר

אשרינו שזכינו לטעום מטעם לימוד התורה!!

"אתם נורמאלים"?! התעופפה הרוח בעצבנות, "אין לכם מה לעשות חוץ מלדבר על רוחות?!" "מה אתם עוסקים בעניינים שאתם לא מבינים בהם כלום?!"

בית המדרש בישיבת עתניאל
הקדושה

חבר לומד בבית המדרש

"מה תשתה?" הברמן שאל.
"לא חשוב. למאי נפקא מינה?"

סיפור על סיום מסכת בדף היומי שמתחיל במבוכה אחת ומסתיים באחרת...

בַּעָוֹנוֹת, מִשֶׁתָקַפוּ הַצָּרוֹת הַרָעָוֹת

וְרַבּוּ גָּלוּיוֹת יִשְׁמָעאֵל וְאֱדוֹם,

נִתְמַעַטוּ הַלֵּבָבָוֹת וְקָצַרוּ הַדֵּעוֹת

וְהַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם.

הבינו את השיר ככול העולה על רוחכם.

גע בזעם
גע בי לאט
שתיקות נועדו
להלך לבד.

צר לי חידושי, מאוד אהבתיכם / בית גנזי קדשי איננו מקומכם...