אַחַר אָמַרְתָּ לִי זֶה כְּמוֹ

לִכְתֹּב גַּעְגּוּעַ בְּלִי העי´´´ן.

הִנֵּה כָּכָה:

גַּ גּ וּ

אַתְּ רוֹאָה,

זֶה בִּכְלָל לֹא---

נקודה אפורה בצעיף ורוד מחוייך
אובדת בין מי שבא וכבר הלך
למצוא את עצמך

וְרַק בָּלַיְלָה, הוּא
יָבוֹא,

יְנַגֵּן לָךְ שִׁיר שֶׁל
הֶרֶס.

שְׁקֵדִים וְצִמּוּקִים,

ונוּמִי- נוּמִי-
נִים.

שאלותיי נענות
בשתיקה. אתם שותקים ואני
חדלתי לזעוק.

אִם דִּמְיוֹנִי אֵינוֹ מַטְעֵנִי
אֶתְמוֹל בָּעֶרֶךְ חָלַמְתִּי פָּחוֹת אוֹ

אוֹמְרִים שְׁהַלַּיְלָה עִיוֵור
אַף הָאַהֲבָה - -
אוֹמְרִים. כְּאֵב קָבוּר עָמוֹק אֵינוֹ מִתְעוֹרֵר

הוּא נוֹשֵׁב,
הוּא חוֹשֵׁב, הוּא מְדַמֶּה שֶׁהוּא אוֹהֵב. לֹא אַחַת
יְדַמֵּה לִפְעָמִים שֶׁגַּם הִיא, הַיְנוּ, שֶׁהֶם אוֹהֲבִים.
כָּךְ כָּל הַיּוֹם שִׁכּוֹר וּבַלֵּילוֹת מִתְפַּכֵּחַ בִּכְאֵבִים.

מצווה גדולה להיות.

אתה.

אִמְרִי לִי-אַת,
בֵּין נֵר חֲמִשִׁי לְשִׁשִׁי -
מִי יַדְלִיק
אֶת הַאוֹר בְּעֵינֵיהֵם

זה לא אתה, זה הוא.

הוא מעולם לא הרגיש כל כך חסר ישע, כל כך קטן וערום. בליבו הוא נושא תפילה לאל, תפילה קטנה שלא נמצאת באף סידור: "אלוקים בבקשה, בבקשה תעזור לי, לנו". זה הכל, לא יותר.

הקטע נוגע קלות ביותר במציאות..
נא לשים לב לעובדה חשובה זו..

אנשים חושבים שזמן הוא קבוע ויציב, אינם יודעים שזמן יכול לבעור, לטפטף, להיקרש.

אני מוציאה את היד מהתיק, שריטה קטנה באצבע, ויורד ממנה דם. אני לא מבינה בתחילה ממה נחתכתי, מסתכלת לתוך התיק ורואה את שבר הצלחת. ולא יכולה יותר. באמת שלא. אני מתחילה לבכות.

רק עוד נגיעה בפצע שלעולם לא ייסגר

לזכרו של אליהו אשרי הי"ד
מילים ולחן: ליאורון
נגינה ועיבוד: דביר זוננפלד