"בלילה, בשקט, אני מבקשת מהכרית שלי שתהיה הילדה ההכי טובה בשבילי"

מנסה להדליק אור קטן, מחפש
את האור בקצה המנהרה.

וְלִפְעָמִים

רוֹאִים אֵת כֹּל מָה שֶׁנִּשְׁאָר

בֵּין אֵתמול ובֵּין מֵחר

אני קורא לך ממעמקי הנפש

-ילדי החיים.

בלילות אשר אהבתי
כותב הייתי מכתבים לאוויר

אחד היסודות של עם

הוא לזכור את צבעי הנס שלו

אף אם כבה ונדלק מחדש

שוב שוקע בים החלומות
שוב בוהה באוויר בעיניים מחייכות
הם לא מבינים
מתסכלים, שואלים
ושוב עונה כלאחר יד
סתם חשבתי, לא משהו מיוחד

שיר שמוקדש לאבא´לה שלי..

אתה עדיין אוהב אותי
אתמול הרגשתי את זה
הסטירות שלך אבא
ממש מלטפות

לזכר יעקב שלום ואימו ה´ יקום דמם, קרוב משפחה שלי
שנרצחו באושויץ

על חוף מבטחים את מחכה לכאב שלי שמגיע גלים גלים

שוב אפשר להנשא פה

אהבה צרופת ידיים

נַגֵּן כִּנּוֹרִי
כִּי עֵת הַסְּתָו הִגִּיעַ

עומד אני כאן, בתוך כל המהומה

והייאוש מתחיל להשתלט, ובעוצמה

אל אדמה
חרוכה
תבואי.

נכנסת אל בין השמיכות.
ומיד שוקעת בעולם החלומות.

כשנולד, תינוק יפה ומרנין,

חיוכו כובש, ריחו כה עדין,

עוד רגע שבת

של כל העולמות

כבני מרון

עוברים


ואז

בין תשובה לכפרה,

בין צום יראה לאור שמחה,

נקווה,


(בעז"ה שנזכה...)

אבא, חבל שנחרב המקדש
רציתי משה בתיבה,

מוקדש לאח שלי היקר..!

הייקו נדודים, מוקדש לאחד הנוודים

אותך אחי לא אשכח
גם אם השמש כבר לא תזרח
בליבי תמיד תישאר

בס"ד
על יהונתן פולארד

שוקדים על כרמים/ להצמיח יין/ ביכורי בוסר/ מקהי שיניים

אילו

היו לאנשים עיניים

לזכרו של ליאור רוטשילד, בן דודי,
שנהרג במהלך פעילות מבצעית, י´ט אלול תשס"ב

נמלך חוזר לערש יצועי

אולי ימצא מרפא לאהבה

ברגעים בהם החלום בונה מציאות שאינה קיימת.

אֶל חוֹפַי הוֹלֵךְ וּבָא
יוֹשֵׁב לְבַדִּי

עומד,
ניצב,
פניי בתוך עצמי
מביט ומשתאה.

אל תספרו לרחל
כי עודנה בוכייה.

אני בדרכי, הולכת ואתה מוביל אותי

היא נותרת חיוורת, אל מול האש הבוערת, של אל החמה אהובה.

בתור לא-דתי, אמרו לי שהשיר הזה די מפתיע. אבל, לא רק לדתיים מותר להיות צודקים!

טלית של זהב הייתי רוקמת.

אם תרצי אנגן בך
אם תרצי אז אבוא
מיתרייך אפרוט אהתל בך
אם תרצי זה יבוא
תבקשי אענוד לך
אשזור בך את אותו
תכשיט בשערך הצונח
אם תרצי אז אבוא

אז מה לעשות אמא כשעצובים? לשמור הכל בפנים?

אמא אמרה שרוצים לזרוק אותנו מהבית-ממש לרחוב.

אִמִּי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה

ריקוד גשם

אני שונא פרדות.
הן כל כך עקשניות.

כמו חלזון אטום בקונכייתו,
המשווע לטיפת הגשם
שתקיץ אותו.

את התה אנחנו שותים מתוק ומר
משאירים את השקית בפנים ומערבבים עם הרבה סוכר

יכולתי להיות בן שמונים,
אך צעיר ורך בשנים,
אם רק הייתי יודע,
שכלום כבר לא פוגע,
אסור להיות זקן!

שיר

מִי אִפֵד
כִּנּוּי רוּסִי
לְרָקֶטָה פָּלֶשְׂתִּינָאִית גֵּאָה

וכשמילות הביקורת המושחזות כחץ,

ולגלוג הפרשן המבזה ללא קץ,

נחליש נא מעט את עוצמת המשדר

ונתפלל לא-ל שחיילנו ינצחו בהקדם.

אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי

אני אשתו של לוט
שלא רוצה ללכת
שוב לסביבה זרה
לאנשים שונים

רגע נפץ אחד
פגש במאפייה קטנה
חיים.

אתמול נפלת לרגליי

אהוב,

חייכת קסומות

שפעת חן

אמרת

"אעשה כל מה שתבקשי"

אהבה חיסון מָוֶת

צוּר מעוֹן דרְכְּךָ
וכוּלי תְּפילתְּךָ תִּנצוֹר.
וְאָתָה מחֲסִי
עֵת אֲבוֹא אֲרְצְךָ לנחוֹל.

מוקדש לפרשת "כי תבוא"

לְגוֹלְדָה הָיָה מִטְבָּח בְּלִי סַכִּינִים אוֹ מַזְלְגוֹת

מֹשֶׁה דַּיָּן יְהַרְהֵר בִּסְעוּדָתוֹ עַל חֻרְבַּן הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי

היחיד שצחק שם זה אתה
עלי
על דמיון וחלום הזיה

סְתָיו בַּחַלּוֹנוֹת.

כְּבַר לֹא אָשוּב.

בּוֹא אָחִי, בּוֹאִי אֲחוֹתִי אֶל שְׁבִילֵי גַּנִּי

רְאוּ חִפּוּשִׁית מִתְקַדֶּמֶת בֵּין כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם.

בּצוֹמת, חרץ לִי
הרמְזוֹר אדוֹם וְכף יָד זְעִירה
נקְשׁה בּחלוֹנוֹת,
לִגְבּוֹת מהמצְפּוּן אֶת מטְבּעוֹתיו

מילותיו האחרונות של הפרח...

וכל דבר הוא פלא...בזכותך

היא הביטה בו,
פעם, פעמיים
היא כבר לא סופרת,
העיקר להביט בו,

משנוטה לנוח בחיק ילדותי ולא עוד לי.

וְאוּלַי אֲנִי אֲשֵׁמָה,
כִּי שָׁכַחְתִּי כְּבָר אֵיךְ מַבִּיעִים רְגָשׁוֹת.
יוֹדַעַת רַק לִכְתֹּב אוֹתָם,
עַל דַּפִּים שֶׁמַּצְהִיבִים מִמַּבָּטְךָ הַזּוֹעֵף.
שִׁירִים.

שכחת? כלום נמחקו אותם החתכים?

אִם תִּרְאוּ קְטָנָה אַחַת מִתְּיָפָּחַת...

שיר על יחסי עם נפשי היקרה, אפילו השקעתי בניקוד צולע הפעם..:)

האיש הרע מחייך,

על שכם טופח

"מה תשתה?" הברמן שאל.
"לא חשוב. למאי נפקא מינה?"

בלון מנופח - תרתי משמע... הייקו שני שלי

בַּמַּיִם הָעֲכוּרִים חַסְרֵי הַשְּׁקִיפוּת הָאֵלֶּה
מִתְנַפֵּץ כְּגַל אֶל סֶלַע הַמַּחֲלֹקֶת הָעִקֵּשׁ שֶׁלָּךְ

מושיט את ידי, אך היא נשארת תלויה באוויר, אני לבד במלחמה הזאת נגדי

כן בננה ירוקה היא, בלי שום ספק בכלל,
אך נקווה שבקרוב היא תצא ותגדל.

אנגן, ובשקלים - יבוא לחם חוקי...

נמכרנו ולא בנזיד עדשים...

התחפושת, לא קנויה-

אמיתית היא

מסתירה את כל הרע

אבן אחר אבן
בשורה מסודרת

תמיד רציתי שיהיה לי

גור חתולים

לא קסם. מציאות עורכת כאן שולחן לשניים

חותה האח בגחלים קרות

כל המראות כיסתה למען

תדמה כי יפה היא שבעתיים.

אַל תַּכֶּה בַּסֶּלַע,
כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ.

פרידה זמנית-נצחית.

שיר געגוע

באמצע הגשם
הוא הופיע.

מתגעגעים לגשם

שתיקות מַשיחות
מסיחות את הדעת

לאור השמש, על אדמה יציבה,
אני הולך, ומעלה במחשבה,
היא הלכה, תודה לא-ל
למה אני כל הזמן שואל

דמעה נשרה אט אט
נצבעת באדום מהאיפור של חיוכו המזויף

עצוב, אך אופטימי...

היא רצתה לפרוץ
את החומה שבנתה סביבה

אֵינִי מְסֻגֶּלֶת לִרְאוֹת אֶת נִשְׁמָתִי

מְשֻׂרְטֶטֶת בְּקַוִּים שְׁטוּחִים

טלְטלְךָ נח שׁוֹבב
על מצח שׁחוור
מפּחד הלילוֹת.
שׂפתיךָ מחייכוֹת בְּתְכלת

הִגַּעְתָּ אֵלָי מֵרוּקָן אֲוִיר

תָלוּי מְדֻבְלָל

חַסֵּר חַיִּים

אנשים, אל תבהלו, זה אולי ישמע קצת מפחיד...
אני מקווה שההרגשה המתוארת שם תחלוף במהרה, ואני אראה את האור בקצה המנהרה- הגאולה.

מוקדש לעילוי נשמת הדובי החמוד שלי!

פזמון: והיא, מה לעצמה היא חושבת?

יודעת, אך משום מה לא כואבת

מסתכלת, עלי ומחייכת

על מי היא חושבת?, את מי היא אוהבת?

אָנִי יוֹשֵׁב פֹּה לְיָדֵךְ
וְהָיִיתִּי רוֹצֶה לָשֶׁבֶת פֹּה
עוֹד קְצָת,
אוּלַי לָנֵצַח.

ושבועה אחת
דומעת
נעלבת את עלבונו של גיל עשרים

הוי אדמתי שלי
הכיצד נשללת מחיקי?
חיבקתיך כה חזק עד אשר חדל כוחי

הותרו לפרסום:
כוכב נולד, רקדן נולד, בדרן נולד.

וְקֶצֶף שְׁנוֹתַיי
רוֹקֵם דֻּגְמָאוֹת
עַל פְּנֵי הַחוֹל

רוח נושבת על העורף,

כן, זהו שוב החורף

איך הגשם דופק
השעון מתקתק
כבר הגיע הזמן
והגענו לגן

ואולי עוד לפני
שנספיק להחליט
מפתחו של הגן
אלי אמא תביט

היא תאמר לי:
ילדי, המוגן מן הקור,
הבייתה-הגיע
הזמן לחזור!

אנא שמור עליו אלוקיי
תעשה שיחזור הביתה בשלום

אלוקים, אל תיתן לנו לרדת לשאול

גאול אותנו, גאול.

שם עומד הצלף ורובה בידו

נואם ונלהב, אין עוד מלבדו.

ראיתי לא מזמן צב הפוך

שנאבק להתהפך חזרה

היא מסתכלת בפניו ומגלה...

הַיּוֹם אַתְּ נִרְאֵית לִי כֹּה מְיֻחֶדֶת

היופי האבוד

אני חושבת, שמה שבינינו נגמר.
קירות מתקלפים ובור שבינינו נפער.
הייתָ אוחז, מסיר מעלי ת’קליפה.
עתה רק פחדים וחוט של חיים שנקרע.

נכתב בשעת געגוע להילה שלנו.

נכתב בלב שותת דם
בליל סערה.
ויצא כסינגל אחרי שנה
ברוח איתנה.

לא נשכח. לא נסלח. לנצח נצחים.
נזכור. נחזור .וננקום. בגויים..

היה-הייתה במזרח התיכון
ארץ אחת מובטחת
והעם היהודי שחזר מגלות
מצא את הארץ מוזנחת

הירח הגיע העירה
הדליק לי כמה פנסי רחוב

הנה מאיר שוב מנקה מתחת לציפורניים,

"ברוך אתה ה´... בונה ירושלים"

כשהטוב התנגש בי בטעות מאחורה

התעצבנתי ובכלל לא בדקתי מה קרה.

כשהוא קפץ מלמעלה על התקרה

איימתי עליו שאני אקרא למשטרה.

הקדמה:גאות ושפל נוצר על ידי הירח,האדם מורכב מ70% מים מים נמשכים למים ואישה ביהדות=לבנה

וְעַתָּה, עוֹמֵד לוֹ עַל חוּט הָעֵרוּב,
מִתְבּוֹנֵן בְּקַטְנוּתִי
דֶּרֶךְ הָפְכוּת הַמִּשְׁקֶפֶת שֶׁלִּי,
כְּאִלּוּ בָּז לַגְּבוּלוֹת הָאֲ-נִרְאִים
שֶׁבָּנוּ לָהֶם בְּנֵי הָאָדָם.

אולי אותם, אלה המתאווים לך,
תשרפי,
תחרכי בסיסמאות הבלאי שלך.

כדור עגול, גדול,
מאיר לי את הדרך

הוא נעלם מעיני

יֶלֶד

שׁוּב הָיִיתִי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה

רַחָקְתִּי עַד לַסּוֹף.
מַלְאָכִים אַחֲרוֹנִים...

"חבר אמיתי זה מי שרואה את העצב בעניים בזמן שכולם קונים את החיוך על השפתיים"

זאת בעיה קשה ויחידה...

אברח מהבית, כמה שיותר רחוק

כדי שאמא תבין - רציני ולא צחוק

דמעותיי נספגות בחול הרטוב, ועודך ממאן לבקוע

ואז בלילה כשאבא בא שיכור

נוטף זיעה וריח אלכהול

רק עמד ופתח וכבר נכנס הקור

והוא מתחיל לרוץ, נדמה לי בהול

אני רץ למיטה

וְהָאוּלָם מִתְמַּלֵּא
דְּמָמָה וְעִמָּהּ
קוֹל טְפִיפוֹת פַּרְסוֹת הַסּוּסִים, צְלִילֵי
הָרוֹבִים הַנִּדְרָכִים, נְקִישׁוֹת
הַבָּרָד עַל חַלּוֹנִי

בכוחי היכולת לבחור

בין חושך לאור

וכך לא תוכלו את רוחי לאסור

צעד נוסף-
נפילה.

יושבת

בעקבות הבתים, נמוגים גם הזכרונות

חברות זה כמו...

מְבֻלְגֶּנֶת כְּבָר שָׁנִים

איך זה אלוקים?
איך זה שחודש תפילין לא הנחתי
ולא חשתי שמץ בושה?

מְחַפֵּשׂ תְּשׁוּבוֹת

מושחת את עלי,
מושכת אותי
אליך.

הפסולת לסל

זה שעולה וזה שיורד

מושיטה ידי למעלה לשמיים,מגביהה גבוה את העיניים. רוצה לחוש את דמותך,לבוא ללחוש, אני שלך.

מסירה אבק

ואבק בא

מסירה אבק

ואבק בא

מסירה אבק

ואבק בא

ואבק בא

בא

בא

בא...



כאילו מישהו בכוח רוצה להסתיר את המצבה שגם ככה קטנה.

לו אוכל
ואלמד
את חכמת הכותנה...

ואז אני מבין,זה רק חלום
מתי מגיע זמן לישון?

אני מתגעגעת לפניך,
לעינייך הטובות.
מתגעגעת למילים
מתגעגעת לשתיקות.

מציאות וחלום,

זה בזה ניגפים.

נערה שהוצרכה לוותר על חלומותיה בעקבות התשובה

לפעמים
צריך להתקרר מאוד
כדי
לרצות להתחמם

כָּל הַמָּסֵכוֹת שֶׁהִחְלָפְתִי

מִיוֹם פּוּרִים שֶׁעָבָר עָד יוֹם פּוּרִים זֶה,

עָל הַפָּנִים.

עיניים ירוקות, חודרות,

מביטות לתוך הנשמה.

הִתְפַּלֵא אז הִתְפַּעֵל,

"בקור כזה?" וְהִשְׁתַּעֵל..

טיפות

כה רבה אותה נתינה...

ריחה הקשה
של הארץ
דבק בשערותיי
ורגבי אדמתה
נשקו לבשרי

פתאום הוציאו עוד שמועה,

בְּיוֹם הַבְּרִיאָה הַמְחֻדֶּשֶׁת

נכתב לאחר יום עצוב במיוחד בת"א

השמש שוב זורחת כמו אתמול

למרות שהיא שונה כאן פתאום

נִשְׁעָן בְּצַוָּארִי עַל צַוָּארֵךְ הַגֵּא
וּמְעַפְעֵף בִּקְרוּם עֵינִי
חוֹבֵט בִּשְׁתֵּי כְּנָפַיִם עֲקָרוֹת

מַבּוּל הַדְּמָעות

.מתוך השמים הכחולים

ענני נוצה רכים

מתעלוליו של יואל

אל תכעסי ילדה,
זה מסובך,
את לא קטנה.

געגועים קטנים לי אליך.

זעקות המגורשים ואחיהם שחברו אליהם
לכם לא נגעו
כשאת בתינו החריבו חשבתם כי
חייכם לא נפגעו
ערכתי מחדש)

יְלָדִים נְטוּשִׁים

[מחווה ללאה]
היותה עדינה ולפעמים נלעגת
מקרוב שמנמנה, נורא קטנה

עיניך שקופות.
חודרות לי בורידים.
ים משתקף מתוך עיני נעורים

אך בשקט ובטוהר
יעלו אז אחים
מבטם הנוגה יגמא מרחקים

בין קיברי האדם מהלך אלוקים,מפזר ריחו בין העצים.

יונת השלום

יורה בערפל
לעבר מטרה בלתי נראית...

הגבר ראה עוני

על אנושות שינאה ואלוהים

זהו! התייאשתי.
לא אמצאך עוד
וגם אם קיימת את
הרי שבצד השני
של האדם.

ושוב
הילדים באים,
את הלב
מחדש הם פותחים.
צריך למהר
צריך להספיק,
הורות דחוסה
יש להצדיק.

כמו שיש לי את המחר,
אני מאמין בכל מה שאכתוב,
לכן אני חובק את המילים האלו

בַּצֶּ´ק הֲכִי יָקָר שֶׁל הַיְּהוּדִים

כִּסּוּי הָיָה

לַמִּלָּה אֱלֹהִים:

כאב אובדן התום

ניגון האטבים

את רועדת באפילה

ורע לך עכשיו

ללמוד לעוף נגד כיוון הגעגועים.

לא אוכל לשאת עוד את המחשבה,
שמחשבתי לא תשמע.
ציפור נפשי תכלא
ואת נעימותיה לא תוכל להעניק לאוהביה.

אני כבר לא אדם,
אומנם ליבי עוד לא נדם,
אבל אני מרגיש מת,
לא נשאר לי מה לתת,
רוצה רק להעלם,
ולא לחזור לפה יותר.

מחפשת , ואיני יודעת מה.
שואלת, אך לא מקבלת תשובה. שרה, איך ללא מענה.

לחגוג את החיים זו הדרך לשרוד מבקש שייתנו לי עוד שרק ייתנו לי ללכת עוד (מוקי)
[מוצ"ש ט"ז בטבת התשס"ז 6.1.2007]

הולכת לבד עכשיו,
בדרך שנמשכת בלי סוף..

ממיס...

אִישָה שֶפִּיָהּ חֶרְמֶש קַוִוי עֲצוּב,

נָעֲצַה יְקוֹד עֵינֵיהָ

בְּחִיוּכִי.

הִתבוֹננוּת
סתִירָה עַצמִית.
שִכחָה.

כפלח הרימון,
לבי נופץ לרסיסים.

תְּסִיסָה סוֹעֵרֶת –אִי-אֶפְשָׁר לַשֶׁבֶת–

אֲנִי סָחוּט עַד אֵין קֵץ אֵין

לֹא הָיָה וְלֹא יִהְיֶה שָׁלוֹם בַּכֶּרֶם.

ושירי

לא בשבילך

הוא נכתב

לא את,

אינך צריכה אליי...

לא כאן, ולא שם
לא שם, ולא כאן.
תלושה.
זה מה שאני מרגישה

היינו חייכנים ומנומסים
ואתם אמרתם:"הם מכופפים אנטנות"

לאחרונה נולד תינוק הדומה לי שתי טיפות גשם משמי ענן.

הביטו בעיניי, אִמְרוּ נא לי בנים,
הַבּעבוּר זה חזרתם אליי אחרי כל השנים?

מְדַלֵּג בְּמַגָּפַיִם אֲדֻמִּים

בְּשְׁלוּלִיוֹת שֶׁל יוֹרֶה,

נכתב תוך כדי שמיעת הנעימה האירית
"how can i keep from singing?"
כמה ימים אחרי שהשמעתי אותה לאחותי, והיא פתחה את סכר דמעותיה.

"פֵּרוּרִים מִשֻּׁלְחָן גָּבֹהַּ, עוֹלָם שֶׁל פַּחוֹת מכַּזַּיִת"

נשימתי פצועה
איך חולל העסיס בגפניי
אומלל זה הציץ בשדותיי
עת הלכתָ.

הייתי רוצה...

לִהְיוֹת עָלֶה,
דּוֹאֶה עִם אֲבָרוֹת הָרוּחַ
שׁוֹחֵר מֶרְחָבִים חֲדָשִׁים.

נלחם בדמות החושך
האוטמת
ומטמאה את חותם
הלב..

ליצן קטן?

מתחבא בתוך סבכי ענפים אפורים
ועליו מכסיפים.
מנצנץ בעיניי הילדה
ויורד אט בהתגלמות הדמעה.

דופק בחלוני,
מבקש להכנס..

לְחֲקוֹת אֵת ג´וֹן לֶנוֹן בְּאֶמְצָע בֵּית מְשֻׁגָּעִים

לְדוֹבֵב צְלִילִים וְהֵדִים

הַשּוֹתְקִים וְנוֹשְכִים שְׂפָתַיִם.



לַחֲלוֹק מַשָׂאוֹת כְּבֵדִים,

לְשֵׂאתָם בְּמוֹט בִּשְנַיִם.

כְּמַפַּץ המים אל הסלע,

נֱחֶבַט אל המציאות.

לְסוֹבֵב אֵת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ

מִסָּבִיב לְמַעְגָל תְּנוּעוֹתֵינוּ

ולתוך הליל ממשיכים לרקוד,
ולא מפסיקים. צמאים לעוד.

כמו טיפה הנושרת מן העבים,
כך לארץ נפלה נשמתי ממרומים.

דע מאין באת

ולאין אתה הולך

ולאין אתה מוסר דין וחשבו

המבט הזה אינו נמחק לי ממוחי,

עוד צורב הוא את נשמתי

ומחכה כבר שתעבור הצריבה

שיושבת לה חזק בין נימי דמי.


(זיכרון חי)

ארוחת צהריים כמעט רגילה בבית משפחָה,
אימא יושבת לה ובוכָה...

מִבַּעַד הַמַּרְאוֹת קָלַטְתִּי אוֹר חָדָשׁ

נִשְׁקָף צַח מִבַּעֲדָן.

בג´ שבט התשס"ו,יום רביעי, בסביבות השעה 9 בבוקר, פלשו קלגסי הרוע למאחז הקדוש עמונה.
הטבח החל.
לא נשכח..לא נסלח...

וּבְכָל זֹאת, הַמוּזוֹת שׁוֹתְקוֹת
וּדְמָמָתָן אַף הִיא בְּאַנְגלִית

מול הים אחרי שנה בפעם הראשונה מאז הגרוש מהגוש

ארצינו הקטנטונת
גלות בלי גאולה
מולדת בלי כותנת
סוחבת עגלה

היה לי חבר

עֲרָבִי טוֹב

זֶה עֲרָבִי שֶמֵּת

דיוקנו הטראגי של מר ישראלי וסיפור מותו הבודד

[בְּרֹאשִׁי]

מָחָר אַתְּ נִשֵּׂאת
פְּרוּטוֹת מֵיתָר יִקְרְבוּ לְעֵת נֶשֶף צְלִילִים
יְלַוּוּ אֶת פְּסִיעוֹתַיִךְ
רִקּוּדֵי וְכִרְכּוּרֵי כֵּיצַד מְרַקְּדִין
לְפָנַיִךְ כַּלָה

אזמרה לך בעודי

יושבת, חושבת
לבדי תוהה,
שמחה, עצובה
צוחקת, בוכה.
מה היה, מה יהיה...

בן בלי דת, התקדש במותו.

מורם מעם, מנהיג אהוב.

משאלה של חג

הַצְּלִיל הַמּוֹנוֹטוֹנִי שֶׁל הָרֶוֶרְס הִטְרִיף אוֹתִי

בתחילה, שבירת אין - מילים.
אתה לא מעכל, ואינך יכול

אחמד" , הם עודדו
"תיטע עוד אחד
הנה הבאנו שתילים
מהקיבוץ"..

במכונית החיים,

על כביש מפותל וראשי,

נוסעת במושב הקדמי בסערה נשמתי.

כתם צהוב
ליד חום אדמדם
פס של שמיים כחולים.
העולם הוא יצירה מופלאה

וְיָדוֹ הַשְׁנִיָה

מְמַשֶׁשֶׁת אֶת כּוּתַּנְתּוֹ הַמְּדָּמֶמֶת

וּבוֹכָה

בֵּיתִי שׁוּב חָרַב

מסתיר את עצמי מאחורי פרגוד אפל.

שלא יראו אותי,את האני האמיתי.

רָק מַחֲשָׁבוֹת שְׁבָּעוֹלָם
גַּזָרְתִּי לִגְזָרִים
רָק צְעֲקוֹת הַלֶב
מוֹלָלְתִּי לְמִלִּים

עַל לֵילוֹת לְבָנִים
מִשְּחוֹר
צְרִיחָתָהּ הַנוֹאֶשֶת

בְּמִגְרַשׁ הַמִּשְׂחָקִים

זְקֵנָה עַל נַדְנֵדָה;

שֵׂיבָתָהּ נִזְרֶקֶת לְאָחוֹר

ואני החלטתי בכל הרצינות,

לעבוד ולצבור פרוטה לפרוטה

כדי שקופת החיסכון תעבור מהחנות

אל המדף בחדרי, ליד המיטה

יפה לך הריקוד והשחורים.
גם לי?

אהבת אמת

רוצה אני להרגיש חופשייה...

לא כבולה לשום הוויה

מנסה לפרוץ את שיגרת החיים הכפוייה

וּפִתְאוֹם,

נִהְיַה לִי כָּזֶה מִן ְאַחַר צָהֳרַיִים שֶׁל קַיִץ,

עִם כֹּל הַטְּעַמִים שֶׁל פַּעַם,

כמו אלפי סכינים החודרות בלב איש,טיפשונת, איך תדעי,איך זה מרגיש?

הוּא חַיָּב לִרְאוֹת
אֶת הַשְּׂפָתַיִם הַסְּדוּקוֹת,
אֶת הַמֵּצַח הַקָּמוּט,
אֶת הַיָּדַיִם הַכְּבֵדוֹת
וְלוֹמַר תּוֹךְ הִתְכַּוְּנוּת:
אוֹתִי.

מוקדש באהבה לאלה שאהבתם "מוקפאת" היא.

רַק בּמָתֵמָטִיקָה המְתוּחְכֶּמֶת
שֶל ימינו

רק צרות בעזרת ה´..

השלתי נעליי מעל רגליי

ונגעתי בך.

קדושה את

נדנדה קטנה

עולה היא ויורדת

הורי בעוכרי היו לי,

טמנו בי זרעי חידלון.

רקיע כחול

לחג הסוכות

דו ורה יצאו לדרך למסע של ניגונים..

מעשה שקרה באמת
בארץ סיאם הרחוקה.
נספר פה וגם נפרט,
ודרכנו עודה ארוכה.

ארץ יקרה ארץ אהובה

למה יתמלא ליבנו אכזבה?

למה השארתנו נטושים וכואבים

הקאת אותנו מעליך קיבלת פני אויבים?

(כמה חודשים אחרי הגירוש ישבתי וחשבתי למה זה קרה לקחתי עיפרון ואז יצא לי השיר הבא-)

דיו שחורה

על ניר חלק.

טבילת האש,

הקפיצה למים.

הפעם
בלב שלם,
כאילו מנוחמת,
אני יכולה להודות
שניסיתי.

שלא אשכח אותך,
שלא תשכחי אותי

ופתאום,

כשהפלגתי להביט

בפניך חרושי הקמטים,

בעיניך העייפות, הלאות מכובד עברך

דמעות צרבו את נשמתי.

סבא

זֶהוּ סְוֶדֵר וָרֹד עִם שְׁלוֹשָׁה כַּפְתּוֹרִים,
מַלְמָלָה מִסָּבִיב לַצַּוָּאר
וְיֵשׁ שְׁנֵי כִּיסִים רְחָבִים, אֲפֹרִים
מֵעִדָּן שֶׁמִזְּמַן כְּבָר עָבַר.

לזכרן של כנרת מנדל ומתת רוזנפלד-אדלר הי"ד

תַּפּוּחַ בַּשֵּׁל

וְדַוְקָא הַיּוֹם

לזכר סבי מורי ע"ה
נלב"ע בבין השמשות ער"ש פרשת וישלח התשס"ו

כן סינדרלה, כך מסופר -
הסתדרה בחיים כה נפלא,
שילבה עבודה, תפילה ותורה
מעט השתדלות מצדה.

[הַיּוֹם הָרַגְתְּ עוֹלָם.]

הוֹלֵךְ עַל קֶרַח לוֹהֵט

לְהַפְרִיד שַׁלְהֲבוֹת אֵשׁ עַזָה מִמַּיִם רַבִּים

אור בקצה
מתרצה
להניח, לעזוב,
הסוף קרוב

"עיניים שלי"

מוקדש לעיני קריסטל

רְגָשׁוֹת מְעֹרָבִים
בְּעֵרָבוֹן מֻגְבָּל.
עורב ואני. מיידאנק.

רַחְמָנוּת עַלֶק, לִטּוּף כְּבָשִׂים מוּל הַשְּׁקִיעָה,

מַמָּשׁ הָיְדִי בַּת הֶהָרִים,

הַכֹּל הֶבֶל הֲבָלִים.

מדוע קרה
שפתאום נהייתי עיוורת

שְׁבִיל פְּרָחִים

וְעֵינַי בְּ עֵינַיִךְ

ברציף הרכבת מספר שש
הוא עומד בפינה שוב מתבייש
מתבונן בפניה
בוחן צעדיה
חושב לנסות ולהתקרב
חושש שוב להתאהב

חודש הרחמים
בקשו סליחה

היא הייתה ילדה קטנה כל כך.
באמת קטנה.
מה עושה שם ילדה כה קטנה?
הו, היא הגיעה בגלל אמונה.

הנה היא, צפו בה
ירושלים המתנערת

המדים היו מגוהצים ביותר וצבעיהם נבדקו בקפידה,

עָלֵי שַׁלֶּכֶת

מול ענן שהופיע
והשבר אתו
עמדנו כסתיו המומים.

מוקדש לנחמיה ז"ל שנפטר בד´ בטבת התשס"ז.

ישנם כאלה
שבמבטם יודע אתה
אמת

כְּאִלּוּ אֶתְמוֹל לָקַחְתֵּם

בְּיָדְךָ הָחָסוֹנָה

אֶל הָגַּן

היה נחמד, נדבר יותר מאוחר

אָחִי הַגָּדוֹל לָמַד בְּפִיזִיקָה,
שֶׁשְּׁנֵי כּוֹכְבֵי לֶכֶת לֹא יִפָּגְשוּ בְּמַסְלוּלָם.

הזהר שלא לדרוך
אל תרמוס

לאהוב, כמו חוף
זה יכול להיות
הנושק אל הים ונוגע.

"נועה תראי על הבחור שבאמצע התפילה עלינו מסתכל",

"עזבי אותו הוא סתם שכן, תראי איך הגבעול הזה מסתלסל!"

ביום של שמש, שמיים
ועב
יצא לו לטייל פשפש הכלבלב.

אדום ושחור, צהוב ואפור
ירוק, כחול ולבן וחום.
ו.. כתום.

צחוק פרוע
משוחרר

בציור בגן
היא צבעה את פניה בשחור

והשחור

אשר היה מנת

חלקינו המסומם

יהיה לפרח

עם עלה ירוק

או

סתם.

מחפש את ציפור הדרור סביבי

על השולחן נפרשה מפה לבנה,

נר השבת האיר באור יקרות

נִשְׁמַע צְלִיל תָּפוּס

קָבַרְתִּי אֶת הַתְּמִימוּת שֶׁלִּי
בְּחֶלְקַת הַבֻּבּוֹת הַקְּטַנּוֹת
כְּשֶׁצָּמְחוּ לָהּ שִׁנַּיִם, עֲקֻמּוֹת

אי אפשר לכתוב שיר
ממילים יומיומיות

גם זו יצירה מדהימה של ידידי משכבר הימים ידיד-יה לזכר חברנו נועם הי"ד שנהרג בלבנון

פצועה האדמה

כקליפת תפוח מקולפת

אמא מאדימה

אלונקה מכתפת

קץ הקיץ הקיץ פתאום
ועתה עת לעט איתי

נוברת בהריסות
מובלת באטיות

פ. רגעים אחרים של תקווה אבודה
דפים על דפים של בכי, צחוק, כמיהה
שאלות שצצות ואין מענה
היא לבד..מעכשיו הכול ישתנה

לשוב לתור בשבילי העבר;
ימי התום- עכשיו הם כאן

רְוָוחִים

לְלֹא אוֹתִיוֹת

לְבָטִים הָמְקַנְנִים

בְּחַסְרֵי לְבָבוֹת

"ברוכים הבאים- שלושה שותפים"

אני לא אתן לאף אחד לפגוע בך...

ואם היית לי פעם נסיכה
היום את וודאי מלכה
רק אני עוד הליצן

יש גלים בים שרק אתה יכול לשבור...

אחים בשחור
מול שמיים אפורים

איך גידלתי ילדה כזאת
שכל היום רק שואלת שאלות?

יד אלוה ממעל אזי מנגבת,

אבק ולכלוך, מנופי חיי

הַשִּׁבֳּלִים קָדִים בְרוּחַ הַבֹּקֶר
וּבַשָּׁמַיִם עַיִט,
וְאֵין רֶמֶז
לַדָּם וְלָאֵשׁ
וּלְתִמְרוֹת הַעָשָׁן.

אין בי הכוח

אוהבת אתכן שושנים יקרות, אף למרות הדקירות

וְרַק שִׁלְטֵי הַחוּצוֹת
עוֹדָם מַזְהִירִים בְּצַעֲקָתָם
מְסָרְבִים לָנוּחַ וְלִידּוֹם –
קָחֶנּוּ! מְּכוֹר נִשְׁמַתְךָ!
סוּרָה אֵלֵינוּ סוּרָה!
חָיֶה אֶת רִגְעַךָ.

אני בטוחה שזה קורה לכל אחד...

אנו החוזרים בשאלה שואלים
מדוע ברא אותנו, ברא אותנו כך

כשהחלפנו מפתחות בטהרה גדולה
מחילופי טבעת,
קידש את אמוננו ומבטחנו
רב הבריח.

מחי מעינייך עוד דמעה
של עצב ותוגה
וצאי אל המסע


מוקדש לידידה

הוי מולדת כאובה,

דקורה בפנסי רחוב,

אָדוֹן צִנּוּן קָפַץ לְבִקּוּר

בְּבֹקֶר יוֹם חֹרְפִּי

אָדוֹן צִנּוּן קָפַץ לְבִקּוּר

נָחַת בְּתוֹךְ אַפִּי.

שיר פיקודי

שיר עצוב שעושה מר בפה. טוב שהכל כבר היסטוריה...

הקשיבי האֵם, הן כבר שבו בנייך.
אך אני - על חולות הכורכר
אבני דמעותיךְ
פוצעות את רגלַי
לוחשות - הנה באתַ חופי
בני היקר.

עם תום שעת ערבית

מדי פעם אני יושבת וצופה

בקלטת החתונה של אמא ואבא

מְשֹׁרְרִים, שֶׁצּוּרַת גֶּבֶר לָהֶם,

אַךְ בְּבִטְנָם רֶחֶם אִשָּׁה

עֲקָרָה וְחַסְרַת תּוֹחֶלֶת,

כְּמוֹ הַשִּׁירָה עַצְמָה.

למדת אותי

הַקֶּרַע הַזֶּה

שלומית בונה סוכה,
מוארת וירוקה,
פורשת ברזנט שאח שלה
הביא פעם מהצבא

שלושה באו להפר את בדידותי

עצבות מתים

לַשֶׁמֶשׁ הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת הַמְאִירָה לָעוֹלָמִים כֻּלָם

השיר נכתב במסגרת סדנת הכתיבה.

בשניהם היא פוסעת. חידה. יחידה

שני עולמות אז התנפצו ביננו , במבט.

וְלֹא כִּרְצוֹנִי עשני,
שֶׁעִתִּים רוֹצָה לַחֲנֹק הַדְּמָעוֹת
בְּמִכְלָאוֹת הָעֵינַיִים,

עשן הוא אפלוליות

מסתירה בחובה רבות.

ילדה קטנה של אמא

והשקט הרועם הזה
מפוצץ לי את האוזניים,

מעולם לא ענו לי בקראי אליהם ,

מעולם לא השיבו לשאלותיי

כל ילד רוצה להיות גדול.
וכל גדול רוצה להיות ילד.

יש סיכוי
להגיע ללב הדברים
מחומר פועם ליצור
אתאמץ להסיר, אמרתי
הכיסוי הכהה האפור.

עכשיו בא דודי, עכשיו.

מצהלות צעדיו לעיני ריקדו,

עכשיו בא דודי, עכשיו--

הזיותיי לעיני חלפו נגלו.

אֲנִי יָכוֹל לְהַבִין אֶת

הַפַּחַד שֶׁמְּשַׁתֵּק

אוֹתְךָ.

ואם דמעותיי יהפכו לים,

האם תשוב בסירה על גליו?

או שאחכה לנצח על חופיו?

בְּנַדְנֵדַת

גַּן הַמִּשְׂחָקִים

שֶׁבְּעוֹלָם הַתֹּהוּ

באתי לאבא , ביקשתי, בלי מילים, רק העיניים ביקשו...

שלושה ימים של חסד עילאי
לא שוכח,
לא רוצה,
לא מסוגל

מתוך הלילה

אל שמיים נשאתי ראש

"מתפלל תפילה קצרה...בכל פרשת העיבור" (ברכות, ד´)

עַל עָנָף עֵץ הַזְּמַן
פּוֹרַחַת הַקֶּשֶׁת

מוקדש לנחמיה גפן ז"ל

אֲנִי שׁוֹמֶרֶת בְּקַנָּאוּת

עַל הַקִּנְאָה שֶׁלִּי

התנסות ראשונה שלי בתרגום...לא יודע אם יצא לי כלכך טוב...אשמח לקבל תגובות והערות.

אך בלבי פנימה יודע,
כי הם קראו לי שאבוא.

תגובה לצביאלי

דע לך, שלפני הזריחה תמיד חשוך
השמש מסתתרת, הירח כבר שוקע והכוכבים כבים.

אני בוגדת בגופי ולרגע הכל מסתחרר,

אני נופלת, צונחת בין ההרים לתהום עמוקה

אני בוכה וצורחת שמשהו יציל אותי!

במעמקי הייאוש
מוצאת אור
כחול עמוק
נבון

פנס לקחני
לפתח המערה
החשוכה
הכחולה ההומיה

מפחיד

שוב, עוד גל
מאיים לזרוק, לשבור ולנפץ
את כל התקווה שעוד נשארה בי.
רוצה להכניס אותי
לעצבות, לדיכאון,

שבר רב הושברנו עת הובא לפנינו האסון הנורא אשר פקד שני בחורים טהורים מישראל

הגיע שלושים.

הגיע.

העניין הוא עם השלושים, שהוא בא תמיד אחרי רגע.

שהנה אתה מתחיל לתפוס שזה קרה, ואז מזכירים לך שעבר כבר חודש.

סתם, שתדע.

הוא תוקף פתאום. בלי שום התראה. לפעמים הוא עושה את זה לאט. ולפעמים בבום.

הקרב נגדו קשה. כואב. מתיש. כמעט בלתי אפשרי.

הלכתי לי ברחובות נווה דקלים, גוש קטיף ועלו בי כל מיני מחשבות.. קצת מהן לפניכם.

כנסו ותראו

קטע שיצא לי ע"י עיבוד פסוקים..

בגדים קרועים וזקן לבן / כמו מלאך רק בבגד דל,
קראו לאיכר לולפאחד כלל / נראה שזקוק לקצת מאכל,

כה יפה בשתיקתה, כמה מסתורית בהליכותיה, כל-כך מרתקת במבטה,

היא תמיד תישאר, חידה עלומה.

קאט! קופיפו! מה אתה עושה פרצופים? הרסת את הסצנה!"
"זה לא אשמתי!" יילל קופיפו "הוא תמיד נופל בלי אזהרה, יש לי עדיין כחול באוזן מהנפילה הקודמת"

למה כל כך קשה לי להגיד את המשפט הזה? למה אני מפחדת ממנו, ולמה כשאני כבר אומרת אותו, זה יוצא במין התרסה מפוחדת?

שעת צהריים מאוחרת ושיננו בגינה לבד

אולי יום אחד עוד תאספי חיים שלמים

מתוך שאריות אפר.

חתונה, שירים, אנשים שמחים לבושים בהידור, גיסתי לעתיד בשמלת כלה.

אחי מתחתן.

מיה, למה את כל-כך אדישה? לכי!!!

ציץ קטן של אביב הציץ מבין האדמה המסולעת. מצא לו בקעה קטנה להתגדר בה.

ילד בן 23
משחק בצעצועים
של צבא ותורה

והם לעולם לא יבינו.

יש שלט שחוק, ואני בקושי מצליחה לקרוא:
"סכנת התחשמלות, נא לא לגעת".
וידידי שלידי, עומד צוחק במלוא הפה,
"את נורמלית, תגידי? היא תיכף נופלת,
אין מצב שזרם חשמלי עוד בה עובר,
את יכולה לגעת."

לא תמיד מקבלים מה שרוצים
ככל שמתרגלים לזה יותר מהר - יותר טוב

עכביש וצרעה

הוא ילד קטן, אולי בן עשר, אחת עשרה, לפני שעה וחצי אבא סיפר לו סיפור על פינוקיו, זו הגירסא המרוככת של וולט דיסני, לא הסיפור האמיתי והאפל

אור, רק אני יודעת שאני צודקת. אתה חי.

בכניסה להר המנוחות יש שלט: "סנדוויצ´ים, נרות נשמה וכו´"
כאילו מישהו יכול לאכול שם בלי שייתקע לו בגרון.

שלא כמו שבתות אחרות, הפעם התחילו את ´ידיד נפש´ בטון וחצי נמוך מהרגיל.

ואז הוא גילה לי שהוא ראה את המפלצת בחושך, והוא יודע איך היא נראית.

שתקתי..

עוד פעימה ועוד פעימה כמו תוף שמכה חזק בלב, הגוף על פני הארץ והראש למעלה בעננים.

מקום שאין בו טוב ויושר

מקום של לבד ושל פחד

אתה מסתובב להנאתך בקניון עם המשפחה, החברים, חולף על-פני גלריות, דוכנים וחנויות מסוגים ומינים שונים. פתאום נתקלות עיניך בחנות מרהיבה של נעליים בסגנון שתמיד רצית, אתה מריץ מבט מהיר לאורכו ולרוחבו של חלון

רך וצלול הוא השם הקצר

*מוקדש לכל מי שכבר שכח לספור פעם אחת ולמי שעוד ישכח

החיים האמיתיים שמאחורי הספרים הרומנטיים

על ההר הגבוה בנחלת בנימין


ניתוצו בתי אבן לבנים.


(לבסוף, נתתי לזכרונות להציף אותי,כמעט. עמונה -שנה אחרי, עוד שום דבר לא נפתר...)

ראיתם פעם איך ילד קטן, שקיבל פאזל לראשונה זה עתה, מרכיב פאזל?!

ואין להם פיות
ואין להם אוזניים
ואני מתחננת - די!

שבועיים בלי דייט

כל האנשים התחילו להסתכל, ואישה אחת לחשה משהו על אמהות שלא יודעות איך לטפל בילדים שלהן.

מצלמה בתוך הגוף
מחפשת את ההוא שלא יוולד
שלא קיים

(אולטראסאונד אחר)

להקשיב לדממה השוקקת חיים

לגלות את האור מעומקי החשכה

ולנשום את האוויר הטוב -

למרות הכול...

הוא מעולם לא הרגיש כל כך חסר ישע, כל כך קטן וערום. בליבו הוא נושא תפילה לאל, תפילה קטנה שלא נמצאת באף סידור: "אלוקים בבקשה, בבקשה תעזור לי, לנו". זה הכל, לא יותר.

מטפחת תקוות. תקוות שווא.
כל כך כל כך -
לשווא.

בשנה שעברה", אמרה, "כשרבנו ונפרדנו, זה היה בדיוק לפני המסיבה השנתית.

הרי אילת במלוא הדרם.

לרגל יום השנה לגירוש.

מבצר מונפורט

(ישעיה ס"ו)
מפל הג´ילבון בשטיפתו
צולם בשבוע שעבר

קשה לו לסיים את ארוחת הערב...

דולפין בריף הדולפינים-אילת
טיול של עמותת "חברים" תשס"ז

הכותל

למי שעוקב, זוהי תמונה מס´ 2 מטיולנו בשביל ישראל, לעת ערב, החלטנו לנגן ולרקוד, ועבדכם הנאמן צילם.

צולם ע"י חנה לאה.
סתם ביום בהיר במצפה רמון!

שחור-לבן

גרסת המונוכרום.

Roses

ים המחשבות-שחור לבן

ללא בימוי

ממש עוד כמה דקות היתה השקיעה,מניין שנבנה ע"י אנשים זרים שעצרו מכוניות לתפילה.

בקצה השביל, על פסגת הר אודם.

בעזה"י

צולם בקיסריה.

לא נגעתי.

גם כן בשיעור צילום..

שיעור צילום..

עוד תמונה מסדרת התמונות מהטיול של הישיבה שלנו באילת.
התמונה הזאת צולמה בפסגת הר צפחות, בשעה שש ורבע, לאחר עליה שהתחילה בחמש בבוקר, על מנת לצפות בזריחה.
בקיצור-זריחה על הר צפחות עם נוף של העיר הקדושה אילת, וים סוף ברקע.

צולם בטיול בנגב בחנוכה ה´תשס"ז

השמש שקעה
אבל הוא עוד נשאר..

אִישֶׁל שֶׁקֶט בְּיָמְהוּמָה, כמוני לפעמים.

החיתוך העליון נעשה בכוונה תחילה.
צולם ביער לופוחובה, הסמוך לעיירה טיקטין.

גם הצבעים החמים של העלים, לא מצליחים להפשיר את הקור המתכתי של השרשרת.

פ"נ.

נגלוש על מים..

"אם יש בי אהבה היא תאמר בשקט
אם יש לי שורשים הם מתארכים לאט
יום החולין הזה הוא יום שיש בו חסד"
[שיר של יום חולין / רחל שפירא]

הקונגרס ההודי

"כן, אנחנו שניים, האויב שהוא חבר" (ניצוצות/רמי פורטיס)

חוצפה ככה לרוץ בשטח ושכולם ירוצו אחרי לצלם אותי כי אני חמוד...

אדם מתבודד.

עץ דקל...

ירוק בגליל

גפרור מוצת

וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.

חותך באויר, בין אנשים
יוצא אל האור, אל חיים חדשים.
:-)

הפנינג שבועות

צולם אי שם בהרי חברון...

בוב

טיל בהר הכרמל

מעלה.

כאילו הפיצוץ לא יגיע לעולם.

מטווח ירי בזווית מיוחדת

ערב ט"ו באב בחוף ת"א
רגוע....

מרחף על פני השמיים

המבדיל בין קודש לחול ..יזכה אותנו ל..והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת!!

בית מנקודת מבט של אחותי הקטנה

בית קסום

צלם: אור שלמקוביץ
צב על גב חברו

בשלולית החורף בנתניה

צולם בחופי גוש קטיף לפני שנתיים

מעט אור דוחה הרבה מן החושך.

צילום HDR

בר אילן בלילה #2

"כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה´ וכבודו עליך יראה"

מישהו פעם אכל פרפר?

חיפושית נחמדת בין הגבעולים

גוזל של בז

לא נשכח ולא נסלח

כן מי ששמע את היצירות שלי אז אלו הכלים
והסיפור מאחוריהם

צולם במדרחוב

"מתוך כוחם של הרגלים רעים,
בזמן כזה געגועים באים."

פשוט מאוד - גרעינים לבנים

לראות את הדברים הקטנים והמופלאים בעולמנו

שמחת בית השואבה

דבורה על פרח של מנטה

בעזה"י

צולם בצפת הצופה להרי מירון, ולכיוון היישוב האור הגנוז.

"הדואג לימים זורע חיטים; הדואג לשנים נוטע עצים; הדואג לדורות מחנך אנשים."

מחפשים את הדרך.
מחפשים את האור שבקצה..
בקצה ה...

אף פעם לא מפסיק ללכת..!

מנופי הנגב

פשוט ישן

כליל החורש בחורף

שדרת הכוכבים, הוליווד, לוס אנג´לס.
אירוניה

דירה להשכיר בסגנון מודרני...

התמונה לא ערוכה...

תמונה שפשוט מצחיקה אותי... מקווה שגם אתכם

אחד משבעה מפלים קסומים שנמצאים בתיאלנד

שבוע הספר

פוזה

ותודה לגנן...

עוד תמונה השייכת לזמן...

איך הקטנצ´יק הזה נכנס בביטחון לרחבה לצלם את אחיו החייל.

צולם בטקס כומתה גולני בשבוע שעבר

צולם בים המלח

השמים הפרטיים שלי

הצילום קצת שחור

או מציאות והשתקפותה

גבעת סקלי

קצת נדוש, אולי... אבל בכ"ז...

iso - 200
F 5/6 1/640

תמונה לאתגר צילום של שיר
לשיר
http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=12978

המשך לתמונה "שומרי החומות".
גם מירושלים.

מתוך עבודה שעשיתי בנושא זקנה

צולם בניצנים,
תודה על הכותרת=]

זוהר והשתקפות

בעוד הפגזים נוחתים ללא הפסקה ובכל פינה צצה לה שריפה חדשה הצלחתי לתפוס בתמונה את מטוסי הכיבוי עוברים מעל הישיבה ומנסים לכבות את השריפה

טיול שנתי כיתה יב
תפילת ותיקין (עם תפילין) על אחד ההרים

תמונה חב"דית

זווית צדדית

ירושלים של זהב..

יום העצמאות ה´תשס"ה

גשם, מטריות, שלוליות.

הו חורף יקר שלי.

לקח לי הרבה זמן עד אשר צדתי אותו.

שבוע הספר

צולם בתערוכה של סוגי חלות ולחמים.

חייל חולם בהקיץ

ראה את המצלמה וירד מהר מגזע העץ

פשוט נעמדה במסגרת טבעית

100% צילום,
הסבר טכני בסדת צילום

לסדנת צילום- נושא "בית" צילמתי מעין תפילה/תקוה אישית/לאומית...

אשריך וטוב לך

פתוח לדיון

לאתגר

אי שם באיזור עין כרם...

"כגפן פוריה..."

כותל אחד,
כותל מיוחד,
כותל של כולם,
כותל של שלום.

דוגית שטה,אין לה מפרשים,אבל זו בעיה אחרת.

עגבניות בנחלאות...

חברים, מצטער לאכזב אתכם אבל התמונה לא צולמה בארץ..

תמונה של אחיין שלי וחברו בישוב מרחב-עם

רנ"ג טאיטו עוזב את רחבת המסדרים בסיום מחזור נוסף של קורס קצינים

ימין משה

צילום ראשון בסטודיו ביתי

בהפגנת הענק בת"א

דניאל אהביאל מנגן על נהר הבוג, ברסלב.

על נוף מדהים
באמצע טיול ארוך ומייגע.

תמונה ראשונה.... אז תתחשבו:)

חצב בודד על שפת מכתש רמון

השארתי פתוח ל15 שניות
תמונה ראשונה במיני סידרה

כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים

נמלה

ילד בניצן

חורף תשס"ו

תמונה אחת מתוך הרבה יפות שצילמתי ביום טיול עם אמא בת"א - הקטנה והטובה....

חוף בת גלים ליד מנחת המסוקים של בית חולים רמב"ם

שבוע הספר

תמונה ראשונה מתוך סט פורטרטים בגן ילדים

עוד חתול

בטיול השנתי - היום הראשון.

הכלב של מוצב אלוף-ז"ל (החיבור של ציר פילדלפי עם הים) הגדר זה הגבול עם מצרים.

חתולים

שיניתי את הקומפוזיציה
בעזרת קרופ של 20%.

מבוסס על סיפור אמיתי...

תפילה עם הנץ...
אותנטי לגמרי...

צולם בשעת פירוק חממות בעצמונה, כ"ו מנחם אב התשס"ה

באחת הככרות בניו יורק

נוף של הגליל

.

בחוף הים על שמשיה, נחו להם 4 מכשירים...

תמונה מבוק שעשיתי לילדה הכי חמודה בעולם

רמה"ג קיץ 2006

ככה זה בדימיון , לא??

התמונה אולי נראית חתוכה אבל ככה היא צולמה!

סדרה של שלוש תמונות מהמסע בארץ, תהנו, וזאת רק ההתחלה...

פמוט רב-קני

רק חסר לתמונה מישהו יושב על הסלע ומנגן בחליל.. :)
* צולם בתאילנד

עין חותם

תמונה מהקורס צלילה של אחי..

קרדיט לברק22 על הכותרת

משו קצת שונה..

שלג על יערי כל הלילה...

העגורים בשמורת החולה

נדרתי הנדר לזכור את הכל, לזכור ודבר לא לשכוח!

מההימליה לביכורים

לבקשת המערכת, אותה תמונה בגדול הפעם

עכשיו כבר הכל צהבהב אבל נעים להיזכר

פנורמה של הנוף מישיבת ההסדר במעלות

לכל דבר יש סוף...
משל ונמשל!

חנוכה תשס"ו...

שוק מחנה יהודה

הזדמנות כמעט אחרונה לראות תפוזים רחובותים

גשר ברוקלין אחת הכניסות למנהטו

לאור הנר

סירת מנוע קטנה

מעניין מה זה...

מבנה של עגורים או קורמורנים, לא זוכר, בשמי האגמון.

כלב

מחוז חיפה שליטה... הסתכלו איפה שמים לנו את הסמינריון!

יער לופוחובה

בטיול השנתי כל את קבלה בועות סבון... מומלץ!!!

צילום מזווית קצת שונה

אקליפטוס לימוני בגן הבוטני.

אחותי הקטנה והמהממת

אי-שם בטורקיה

פולין, כ"ח תשרי תשס"ו.

בית הקברות בפיוטרקוב

זהו!נשבר לי!אחרי שבוע שלם שאני מתאפקת להעלות פה בפעם הראשונה תמונות ועדיין לא מצאתי כותרות . אני די תפוקה במילים...(אני חדשה פה למי שלא הבין..)

שתי נקודות אור...

ברקע- גדרות מחנה ההשמדה מיידנאק והר האפר

למי שמעדיף ככה (אני לא)

תודה לחבר שלי דרור.

סוד הגן הנעלם...

לקראת שקיעה

פנים אל מול פנים

גם זו תמונה מתוך הסדרה של החסד והגבורה, לאיזו צד היא שייכת לדעתכם?

זהו המשך מסדרה ישנה שהתחלתי לצלם בנושא גבורה וחסד מנקודת מבטו של צלם

סדרה

למי שיש רעיון לשם יותר טוב מוזמן...

he has the all world in his hand...

גם זה מעמונה..:-)

ובהמשך לשורת התמונות מטיולנו זוהי התמונה האחרונה.

לאנשים שאוהבים את הדברים הפשוטים בלי להפליג למרחקים

צולם בנווה צדק, ביום שישי שטוף שמש

בס"ד

טיול שנתי כיתה ט´ תשס"ז
נחל צפית, מדבר יהודה

צולם בנחל צאלים,בזריחה...

צומחת על רקע שמיים.

חלק מסדרת תמונות מטיול של הישיבה שלנו לאילת.
מהלך מסלול בהרי אילת, בין הר יהורם להר שלמה, אחד המסלולים היפים בארץ, ממליץ עליו!

דיוקן עצמי

הכותרת לא כ"כ מתאימה... אבל בחפיף..

לגרום גם לכם לחייך

בס"ד

קרני אור וחושך

וגם זה מעמונה.

אם למישהו יש רעיון לשם מוזמן...

לאתגר קשר

סתם ככה בחשיפה ארוכה וללא כוונה יצאה התמונה הזו.
אשמח לכותרות....

זוהי תחילת דרכי בתחום הצילום, אז אשמח לקבל הערות/הכוונות וכו´.

צילום של גלי הים בקיסריה בשעת שקיעה

חדות מבדילה

צעדת נוער למען ארץ ישראל

ירושלים

מבט על

בגלל החלקים הרבים השרופים בתמונה

שיבולי זהב

התמונה כאן בשביל הכותרת...

זה היה היום הכי קר בשנה.

לא בדיוק המקום המתאים לאניות.

עמונה.. שבוע לפני הפינוי..

"אין עוד מלבדו.."!
צולם ע"י חנה לאה:)

שמש גלילית אביבית

שני שלישים

הסרטים על השער עושים אסיטואציות לא נעימות - כפר מיימון.

בזכות התחפושת שלי (הסוואה) והעדשה הזריזה

המראה פשוט מלבב

במהלך טיול שביל ישראל של ישיבתנו הקדושה שתבדל"א, ניסינו במהירות לתפוס תרגע, למה לשמש כנראה לא היה זמן בשבילנו והיא מִהרה..

גם עם זיהום זה נראה טוב

גור חתולים יפהפה

שתים עשרה הפסגות ליד קמפס ביי - מכוסות עננים

תמונה נוספת מחוף הים בנתניה.

צולם לאחר טקס יום הזיכרון תשס"ז

גם כן לקראת ר"ה. אפשר לחשוב על ברכה מתאימה, אולי משהו על ישוב הארץ, אני יודעת...

ציור באקריליק על בד

ציור חיים חיינה

דיוקן שהתבצע תוך כדי הופעה בישיבת נתיב מאיר

אווז בר, בעפרונות צבעוניים

אוזני המן

בתיאבון...

אורנג-אוטן, בעפרונות צבעוניים.

צוייר בעפרון רגיל ומחק. הסורק התקלקל, אז צילמתי במצלמה דיגיטלית והעברתי למחשב

עייף וגמור...

איור שלי לשיר של צביאלי...

משהו נגד הפלישה היפנית לא כל כך מושקע, אבל מקוה שיעורר אצלכם השראה

אנטילופה מסוג דלגן (springbok), בצבעי עפרון.

היצירה היא לסדנה. והמזל טוב הוא ליחי אדוננו ליום הולדת 104. עוד לא נס ליחו.

רישום ישן שלי.. רגע של שקט בפארק.
(לסדנת ציור - עצים)

איור אנימציה לשיר הילדים
"לדוד משה היתה חוה

פחמים טבעיים וסינתטיים על נייר קנסון בצבע אוקר

כן כן, זה ציור של בינייש וחבירו היושב לצידו!

סוג של בית חלומות שלי..בית שנושק למים והופך למזח כלשהו

הצבעים בו הם צבעי הרוגע שימו לב!

לא כ"כ מבינים את מה שרשום..אבל בכל זאת

בין אור וחושך,
בין קיום לאשליה.

איור לשיר של אביטל:)- גור חתולים

ציור של גורו

לא משו אבל נחמד

גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע

סקיצה מהירה שצויירה ביום אחד לוהט במיוחד

דולפין, בעפרונות צבעוניים

דרקון, בעפרונות צבעוניים

סקיצה בעיפרון צבעוני על נייר

חבר לומד בבית המדרש

הילד מהפרסומת על הגירוש השקט.

עוד רישום של אשא באוטובוס...

עמיר פרץ... פוטוגני...

שרידי מבנה חקלאי

חומוס הכלבה במבט מהורהר על הספה.. :)

ניסיון לצייר דיוקן של הקטנה שלי..היא לפחות בטוחה שזאת היא!

פרופסור אוריאל סימון רישום תוך כדי הרצאה

למי?? לא יודע

-----------

הרב משה צבי נריה זכר צדיק לברכה.
ציור מיקרוגרפיה

הצדיקים הטהורים"
אינם קובלים על הרשעה
אלא מוסיפים צדק"(הרב קוק)

ובכן זה הרשלה, לא הכלב בתמונה הקודמת...

ציור מיום העצמאות לפני שנה, אני וחבר שלי ישבנו וניגנו, אני השמאלי.

רישום פניו של אורי ישראלי ז"ל-בן דודי
נפל במלחמת ששת הימים בחן יונס.
על מעשה גבורתו הוענק לו צל"ש-אחר מותו

"ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם; ויאמרו מחרן אנחנו. ויאמר להם, הידעתם את לבן בן-נחור ויאמרו ידענו"

פחם עץ וסינתטי על נייר עבה.

יהודי חכם ולמוד חיים...

כפשוטו

חתום בעפרון...

ציור נחמד עם טכניקה של הצללות... חמוד לדעתי

טיוטות

קדימה, רק בשמחה!:-)

יויו -מתוך תערוכת המשחקים בבית יד לבנים ברעננה

ילדה בגן

תנשמת-חיה מדהימה שאני אישית מת עליה.

ירוק

על ההר בחשכה

אפשר לתקן!

כנגד 4 חמץ

אחרי הפסקה של כמה חודשים טובים, ולכבוד פסח