סַפֵּר לִי עַל הָאֱלוֹהִים שֶׁלְּךָ

הַשִׁירִים שֶׁלִי פּוֹחָדִים מִמֶּנִּי. מִתְחַבְּאִים לִי
מִתַּחַת לַמִּטָּה.

צַמָרוֹת לָחוֹת מַסְפִּיגוֹת בִּבְגָדַיִךְ

זִכְרוֹנוֹת שֶׁל גֶּשֶׁם

אֲנִי אוֹהֵב אֵת הַשִׁירָה שֶׁלִי

כְּמוֹ קָפֶה, עוֹלֶה 20 שֶׁקֶל בְּפוֹרְמַט

אֲנִי מְדַבֵּר חַלָּשׁ, אַתְּ לֹא יְכוֹלָה

כָּכָה.

וְעֵינַיִם בָּרָאתִי לְךָ,
אַלְפֵי עֵינַיִם:
עֵינַיִם לְהַסְתִּיר וּלְבַכּוֹת
לְהָסִיט לְהַיְישִיר לְחַכּוֹת.

טִיּוּלֵי הַכְּתָמִים עַל הַיָּדַיִם.

וְגֵיאָיוֹת הָעוֹר.

אדם תולה עצמו על ענפים דקים.
אדם בחינת-פירות, מאוד
גדוש עצמו, מאוד בשל
ואז נופל.

אֹמַר לְךָ מַהוּ צִמְצוּם: תַּחֲנַת רַכֶּבֶת מְיֻשֵנֶת, עֲנָנִים חֹרְפִּיִים מֵעַל, אָתָּה
עֲמֹד עַל הָרָצִיף

כָּל הָחֹרֶף הַהוּא נִטְרַפְנוּ רְפָאִים
וְאֵין רוֹפְאִים לִבְרוֹשִׁים עֲרוּפִים.

בַּתְּמוּנָה אַתָּה יוֹשֵׁב

תָּבוֹאִי אֵלָיו כָּךְ -
עֵרוֹמָה מִיָּם, עֵרוֹמָה מֵרָקִיעַ,
לֹא נִגֶּשֶׁת.
עֲיֵפָה עֲיֵפָה וְנִגְמֶרֶת

הִיא צוֹנַחַת שׁוּב
אֶל קֶרַח הַנָּהָר הָאָפֵל

אֲנִי כְּבָר לֹא אוֹהֵב אוֹתָךְ.

לא קיים ועם זאת קיים.

"שוב חלזונות לרגלייך
ועננים לראשך
שוב שמש של שקר מאירה
חוורונך"

זֶה שֶׁנּוֹלַד בַּסְּתָו

אתמול נהרג
על פסי שחור לבן

לְזֶה שֶׁיָּדַע אֶת הַשָּׁמַיִם לְהַרְעִישׁ
לַחֲתֹר וְלִבְעֹר בַּמַּיִם, לְהַתְרִיס
וּלְמוּל מִשְּׁבָּרִים נִשְׁבָּרִים
כְּשֶׁאֹדֶם שְׁקִיעָה הִכָּה בְּסַנְוֵרִים -
גַּם לִנְשֹׁך שְׂפָתַיִם וּלְהַחֲרִישׁ.

אֲנִי לֹא מוּכָן לַחַיִּים הָאֵלֶּה

אֲנִי לֹא יָכֹל לָצֵאת לְשָׁם

הֵם הַרְבֵּה, הֵם יוֹתֵר מִמֶּנִּי

אֲנִי לֹא מְפַחֵד, פָּשׁוּט

חֲסֵרִים לִי סִכּוּמִים

אֲנַחְנוּ
לֹא פְּסִיכִים, שֶׁתֵּדְעוּ.
רַק שְּׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁאוֹהֲבִים
(לַחְמָנִיּוֹת חַמּוֹת
וְגֶשֶׁם).

לֵילוֹת שֶׁל יָרֵחַ מָלֵא הֵם לִשְׁנַיִם
כָּךְ אָמַרְתָּ לִי אָז.
וְהַיָּרֵחַ מַחְוִיר פָּנַי -
אֵיךְ זֶה שֶׁעַכְשָׁיו אַתְּ אֶחָד

בערב, כשאישה מורידה את כובעה
ומנערת שיער ובד, געגועיה מתפזרים

כָּל אַהֲבָה הִיא גְּזַר דִּין מָוֶת לִיְדִידוּת אַחֶרֶת וְכָל יְדִידוּת
הִיא זְמַנִּית וְלֹא תַּחֲזֹר עַל עַצְמָהּ: כְּמוֹ שִׁירָה.

הָרֵי אַתָּה נוֹחַ לִשְׁכּוֹחַ

נוֹחַ לִשְׁכוֹל.

לב אימי
רך כלחם שיצא מן התנור

מְצִיאַת צוּרַת חַיִּים חָדָשָׁה
הִיא בְּוַדַּאי
מִשְׁאַלְתוֹ שֶׁל כֹּל זְאוֹלוֹג מַתְחִיל.

חָפַצְתִּי לַחָלֹם בְּדִידוּתֵך

לְחַיְכֶךְ עַד דְּמָעוֹת

בַּסְּתָו אֲנִי רוֹצָה.
רוּחַ תַּרְעִיד נֵר אַחֲרוֹן שֶׁל אַהֲבָה
טֶרֶם יִכְבֶּה.

הָאֹמֶץ לִהְיוֹת

חָסַר אוֹנִים

לִשְׁאֵלָתְכֶם, אֵיפֹה הָיָה?

זַעֲקוֹת הַלּוֹחַמִים בִּמְעָרוֹת בָּר-כּוֹכְבָא
לֹא נִרְצְּחוּ לְאֹרֶךְ הַתְּעָלוֹת
כְּמוֹ הֵד צְעָקוֹתָי הַהֲמוּמוֹת

מִי שֶׁגָּר בִּיְרוּשָׁלַיִם

מְהֻרְהָר בְּנַפְשׁוֹ

לְסִפְלֵי קָפֶה יֵשׁ אָזְנַיִּם גְּדוֹלוֹת,
אָנְשֵׁי הַבֹּקֶר אוֹהֲבִים לְסַפֵּר לָהֵם אֶת חֲלוֹמוֹתֵיהֶם.
הָאֶצְבָּעוֹת מְחַבְּקוֹת אֶת הַחֲרְסִינָה הַשְּׁלֵוָה

אומרים שאהבה היא כמו פרח, אומרים שאהבה היא כמו בושם, אבל זה לא יכול להיות כי לשניהם אני רגישה ואיתך אף פעם לא הרגשתי רע.

מילים שמלטפות כמו אצבע רועדת על חריצי הכותל.

וְדַוְקָא כְּשֶדוֹק הַסִחְרוּר נִמְתַּח
מִצִּדּוֹ הָאֶחָד לְצִדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל רָאשִׁי
וְיָדִי דּוֹאַבוֹת

[הַיּוֹם הָרַגְתְּ עוֹלָם.]

אֶת רֹעַ הַגְּזַר קְרַע
וְאֶת דֶּלֶת לִבִּי הַסְּגוּרָה

(אַל תִּבְכֶּה עָלַי, בְּבַקָּשָׁה.
רַק לֹא בֶּכִי.
הָאֱלֹהִים אוֹתוֹ פָּטַּרְתִּי
מִמֵילָא לֹא הָיָה שֶׁלְּךָ).

אֶהְיֶה בִּי אָח בּוֹעֶרֶת, לְכְשֶׁיַּחֲרִיף

וְכֹתֶל, לְהַשְׁעִין עֲלָיו אֶת הַדְּמָעוֹת

עַד שֶׁיִּתְרַכְּכוּ אֲבָנַי לִכְדֵי אֱנוֹשׁ.

שוּב פּוֹרֶשֶׂת שִׂמְלָתִי

הַמִשְתַדֶלֶת לִהְיוֹת צְחוֹרָה

כְּטֶנֶא לְפָנֵיךָ,

בִּכּוּרֵי תְּפִילוֹת אִלְמוֹת.

פחד, פחד מעצמך זקן על מדרכה
חוצים המבטים, עלה אילן נזקף
שכב, שכב שחור לבן על שביל אחד
שלא נגמר.

פעם תוכלי לספר איך בין אצבעותיך נמזגו פלאות
וזלגו
וזלגו
וזלגו, דומעים
ממך והלאה.

זְרִיחָתָהּ שֶׁל תִּקְוָה.

מִלּוֹתַיִך הַקָרוֹת
שֶׁדָמַעת

לִפְעַמִים שִׁיר הוּא רַק
חָלָל אֶחָד בּוֹדֵד
שֶׁמֻּטָּל בַּשָּׂדֶה וְאֵין דּוֹרֵשׁ.

צרות באות בצרורות
כמו זרי ורדים אדומים

יָפָה כְּמוֹ פַּעֲמוֹנֵי רוּחַ אוֹ
נוֹקְטוּרְנוֹ שֶׁל שׁוֹפֶּן

הרצון אין לו סוף, רק המתן לי

לו אני כרחל

בינתיים קראתי לו עצב

לְמִי יֵשׁ כֹּחַ לַחֲשֹׁב
אִם אַתְּ הוֹפֶכֶת עַצְמֵךְ לְמֵטָאפוֹרָה.

כמה נקי הוא האושר,
כשהוא בא לאט

לֹא, מִכְתָּב זֶה לֹא,
כָּךְ מִסְתַּמֵּן לְפִי הַהִסּוּסִים הַפּוֹעֲמִים שֶׁלּוֹ.

יְלָדִים מוֹשִיטִים אֲלֵיהֶם יָד

מְנַסִּים לִגְבֹּהַּ אֶל.

הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת תִּתְלוֹשׁ אוֹתִי מִכֹּל מָה שֶׁרָצִיתִי לִהְיוֹת
אֵם הַדֶּרֶך הַזֹּאת, הַסְּפוּגָה בְּאָבָק וּגְשָׁמִים וּדְמָעוֹת

שלא יגלוש שערי
שלא אטבול ביופי
שלא ארגיש במקום לדעת

אַתָּה מַנִּיח יָדְךָ עַל כְּתֵפָהּ שֶׁל הַדֶּרֶךְ
הַמִתְחַיֶּכֶת בְּדוֹק וְעוֹלָה,

גַּעְגּוּעִים נְמֵסִים עַל מִפְתָּן הַדֶּלֶת,
נוֹשְׁקִים לַמְּזוּזָה וְצוֹנְחִים
מָטַה מָטַה

אֶ-לֹהַי,
אַל תָּדִישׁ הַמִּדְבָּר בְּעֵינֵינוּ

צִימָּאוֹן הוּא שֵם עָדִין
לְגַּעְגּוּעַ.

וְאֲנִי זוֹכֵר אֶת עַצְמִי בִּתְּקוּפָת הַאֶבֶן
מְגַרֵד בַּנֶפֶשׁ מְזוֹהֶמֶת מִתַחַת לַסְבַךְ.

הדרך לא קרא לו עוד. הוא נבל בצידו כחמנית המנוקרת מעיני גרעיניה, מוכת שמש וטרופה מהאור היוקד. ראשו העיוור שמוט אל כתפיים, שבלי זרועותיו כמושים וכסוחים.

רוצים פרומו שיהיה יותר ארוך מהיצירה?

תמונה מטקס יום השואה.

גפרור מוצת

ים המלח

חשיפה של 13 שניות לאור ירח

"דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים"

"וישקול אברהם לעפרון את הכסף אשר דיבר באוזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר"[בראשית כ"ג,ט"ז]

השיבנו ה´ אלייך ונשובה, חדש ימינו כקדם

שמן על בד

"ויהי היום ויזבח אלקנה ונתן לפנינה אשתו ולכל בניה ובנותיה מנות ולחנה יתן מנה אחת אפיים..." [שמואל א´ ,ד-ה]

"וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב."

ציור ממוחשב

מעון תשס"ח, הבלות של אודי דוידי.

"...הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך..." [מלכים-א ג, י"ב]

" וירא מלאך ה´ אליו בלבת- אש מתוך הסנה .." [שמות ג,ב]

צפרדע - בעפרונות צבעוניים.

בֵּין סִפֹּרֶת
לְשִׁירָה

על קיר השירותים במרפאה כתוב שבשביל להיות בבסיס שיזפון צריך להיות או משוגע או מורעל.
לפעמים הוא חושב להוסיף שם הערת שוליים, להגיד שמורעל ומשוגע הם, בעצם, אותו דבר.

"הציבור הדתי-לאומי שלום. אנו עסוקים בפניות קודמות. אנא המתן ותיענה בהקדם".

אמא תמיד אומרת שאבא היה תוקע חרצית בפה, ככה שהצהוב היה מתנפנף ברוח שבין השפתיים שלו לחיוך שלה, ומעגל את עיניו בצורה המתוקה ביותר.

אולי זה הדבר היחיד ששומר על שפיותי, אם אפשר לשמור על השפיות. אם בכלל יש שפיות, אני מתכוון. אני לא יודע, אני חושש ללכת ולבדוק מעבר לקצֶה. גם הפחד הזה אינו דבר חדש.

מיכלי, מיכלי, אל תבכי, אם תבכי אבכה גם אני. ואז מוסיף בקול שקט, איזה טוב לי, שבפעם הראשונה שאני רואה אותך בוכה, אלו דמעות של אושר. ואני מנסה לעצור בהן, פוחדת שככל שיתרבו לא אצליח לשקר עוד,

הפעם הראשונה שבראתי את השמנה בדמות ממש, הייתה כמה ימים לפני סיום היסודי.

גם לניגון ישן יש רגע של הולדת

מנגינה במודוס דורי

מנגינה לזבוב ז"ל

שטה היא נשמתי ברחבי שמים...

בביצוע שמח

ניגון שקט וידוע המיוחס לחסידות מודז´יץ ומושר במחוזותינו בעיקר בעת רעוא דרעוין - שלש-סעודות

---

האם החלק השני מזכיר לכם איזשהו שיר ישן?

אני מסופק...

פיסת שמים יחפה שאבדה לה במרום

מקווים שתהנו,
שיר מחודש, מילים תמר אדר, לחן אורה ברנס
ביצוע - איילת השחר
בקרוב דיסק חדש
הנה באה שמחה גדולה

יום השואה תשס"ו

הגירסה המצויירת...

צולם בcanon digital rebel.
עבר עריכת צבעים קטנה.