על נפשך התזת מעט מבושם חיוכייך

נעצת עוקץ

עשרים שנה ועוד אחת

בין להבות ללהבה

שיר מאוסף שירים שלי הנקרא
"בשקט הזה"

לילה רודף לילה, והאש והמתים עודם צורבים בי את חותמם. והדם, הדם שניגר ברחובות ירושלים.

סיפור על אגדה מציאותית

ואני לא באתי אלא לספר מעשה בריבה אחת ובידידנו ישראל. ויש שאמרו כי מעשה זה של יום- יום הוא.
ישראל נער פשוט היה, מתלמידי הגימנסיא אשר בעירנו.

"אחת!" שאג השד בעיניים אדומות משינה ממושכת מדי.

ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו""