המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
הפטרה ראשונה של פורענות / עפר ואפר
בביכורים מאז כ"א אדר ב´ ה´תשס"ה


דרכן של רוחות אלול, שהן עזות יותר מן העזות שברוחות תקופת טבת. שכן מרוחות תקופת טבת יודע אתה להישמר, אולם באלול אין אתה יודע איזו מן הרוחות תמצאך. ואף על פי כן, באותו היום יצאו כל אנשי הקהילה מביתם, ללוות את ר' יצחק הזקן למנוחת עולמים. ועל קברו נכתב בזו הלשון: "פ"נ ר' יצחק ב"ר מאיר קלוייצנברג, שבת ראשונה של תלתא דפורענותא, ת.נ.צ.ב.ה." והיה הדבר לפלא. ומדוע היה לפלא? ראשית, מפני שאין דרכו של עולם לציין שבת שנפטר בה המת, ואיזו הפטרה קראו בשבת זו, אלא כותבין תאריך שבו נפטר פלוני. ושנית, מפני שאותו ר' יצחק לא נפטר בשבת זו, שלאחר י"ז בתמוז, אלא ימים רבים לאחר מכן. ומעשה שהיה, כך היה.


אין איש זוכר מאימתי חובש ר' יצחק את ספסלו הקבוע בבית הכנסת. כבר עשרות שנים יושב הוא שם, מדי שבת בשבתו, ופעמים שבא אל בית הכנסת גם בימי חול. ואין איש שומע את קולו, מלבד "שכוייחים" אחדים פעם בפעם. אולם כשמגיעה קריאת התורה של שחרית לשבת, מתמלא ר' יצחק עוז, וקורא בקול גדול בכל פעם שבעל הקורא שוגה ולו שגיאה קטנה. יש אומרים שכבר ביום ראשון בשבת היה מעיין ר' יצחק בפרשת השבוע, ותר אחר טעויות נפוצות, ופסוקים שרגילין הקוראים להיכשל בהם. ובעת שהעם קוראין שנים מקרא ואחד תרגום, הוא הולך וקורא מתחילת הפרשה ועד סופה, ולא מניח אף מקום המועד לנזק. ומה גדולה היתה שמחתו של ר' יצחק כאשר הגיעה ההפטרה, שכן דרכן של הפטרות שמלאות הן בקריין וכתיבין, שאין התיבה נקראת כמות שהיא נכתבת. וברוב הספרים היו כותבין בצידי ההפטרה כיצד ראוי לקרות תיבות אלו, ובעלי המפטיר הבקיאים משגיחים בכך, ואחרים יכשלו בם. והיה ר' יצחק משגיח בתיבות אלו מבעוד מועד, והיה יושב וממתין עד אשר יגיע המפטיר לפסוק זה. ואם טעה המפטיר, היה מתקנו ר' יצחק בקול גדול, שהיה הולך מסוף העולם ועד סופו, עד שאפילו גבירי הקהילה ונכבדיה היו מוחלים על כבודם ואומרים, מוטב לקבל גלילה כאחד מפשוטי העם, מאשר לקבל מפטיר בבית כנסת שיושב בו ר' יצחק. והיו תמהים, אם לא נכתבו קריין וכתיבין שבנביאים, אלא בשביל ר' יצחק לבדו.



אותה שבת לבש בית הכנסת חג, לכבוד בנו של ר' פנחס מנדלבאום שהגיע למצוות. הכל הכירו בנער זה, שהיה רץ ומסתובב בין ספסלי בית הכנסת אנה ואנה, ומושך בטליתו של אביו בתפילת שחרית, והיו כולם מחבבים אותו, ואף גבאי בית הכנסת היה מכבדו לעיתים מזומנות בשיר הכבוד, וכעת גדל ונעשה לנער, בחור בר-מצוה. ולא ידע איש מן המתפללים מה שמו של נער זה, כי כולם כינוהו מאז ומעולם בשם "הבן של מנדלבאום", ואף כשברכו הגבאי מעל הדוכן בסיום תפילת ערבית של שבת, לא אמר אלא "מזל טוב למשפחת מנדלבאום בהגיע בנם למצוות", משל היו אביו ואמו עולין לתורה ולא הוא. ולא השגיח בכך הציבור, ואף הנער עצמו לא השגיח בכך, כיוון שכבר היו רגילין בכך מאז ומעולם.



הבוקר אור, והנער השכים קום ומיהר אל בית הכנסת, שכן היום יקרא את פרשת השבוע והפטרתה באזני הקהל. ואל יהי הדבר קל בעיניך, וקל וחומר שאיננו קל בעיני בחור בר-המצוה. ור' יצחק השכים אף הוא לבית הכנסת כמנהגו מדי שבת בשבתו. והנער שמח שמחה גדולה, על שהיום יקרא לראשונה בספר התורה ואף יברך על קריאת המפטיר, ואף ר' יצחק הזקן שמח יותר מלימודו, שכן זמן רב היה מתאווה להפטרה כגון הפטרה של אותה שבת. אותה שבת, שבת שאחר י"ז בתמוז היתה. בשבת זו קוראין הציבור את ההפטרה הראשונה מבין ה"תלתא דפורענותא", שלוש הפטרות של פורענות, אשר קבעו חכמים להכין לבם של ישראל לקראת צום תשעה באב הקרב ובא, למען ישימו השומעים על לבבם את דבר החורבן וישובו בתשובה שלמה. ומפני מה היה מתאווה ר' יצחק לאותה הפטרה ראשונה של פורענות? מפני פסוק אחרון שבה, "קודש ישראל לה', ראשית תבואתה". הפתיים יקראו "תבואתָה" בפתח, ויודעי דבר יקראו "תבואתֹה" בחולם, שכך ראוי הפסוק להיקרא. גם החכם אשר עיניו בראשו ומשגיח בהבדלי קרי וכתיב, לא יבחין בדקדוק זה בין קמץ לחולם. כיוון שכך, מובטח לו לר' יצחק שהפעם יזכה לתקן את בעל המפטיר, ומשום כך היה שמח וטוב לב כאילו שבת זו של פורענות היתה שבת ראשונה של ארבע פרשיות.

ניגש הנער אל מושבו, והחל חוזר בשקט על הפרשה, וקורא בה כבקיא ורגיל. ואף ר' יצחק תפס את מקומו הקבוע, והיה קורא בפרשת העקידה ובקרבנות, עד אשר יתאסף הציבור ויפתח הש"צ בפסוקי דזמרה.


משהגיעו הציבור ל"אתה הראית", כבר היה לבו של הנער מפעם בחזקה, ומשסיים העולה הראשון לברך ברכת התורה, פתח הנער את פיו והחל קורא בשטף בפרשת פינחס. ואף ר' יצחק נאלם דום, שכן ידע הנער את הקריאה על בוריה, ולא היה אפילו מהפך פשטא אחד שלא קראו בחור בר-מצוה זה. וחיוך רחב היה נסוך על פניו של אביו, ר' פנחס, שטרח ללמדו את כל הפרשה כולה, והנה בנו בכורו קורא בה למופת. והיה חיוכו של ר' פנחס הולך ומתרחב, ופני ר' יצחק הולכות ומתקדרות, עד אשר הגיע הנער אל המפטיר.

או אז חשכו לפתע עיניו של ר' פנחס, בראותו את הגבאי מכין עבור בנו את ספר ההפטרות, לבל יטרח לדפדף בו בטרם קריאת ההפטרה, ולא יטריח עמו את כלל הציבור. כי לא בהפטרת פנחס פתח הגבאי, כי אם ב"דברי ירמיהו", הפטרה ראשונה של תלתא דפורענותא... מיד תפס ר' פנחס ראשו וביקש לזעוק זעקה גדולה ומרה, אך מפאת כבוד בית הכנסת וכבוד הקהל עצר בעד זעקתו. ובעוד שהיה הגבאי מאריך ב"מי שברך" לכל בני משפחת הבר-מצווה למגדול ועד קטן, מיהר ר' פנחס ולחש באזני בנו כי משגה הוא, ולא יקרא את ההפטרה אשר למד. והיה הבן מצטער, כי נתייגע עד מאוד בלימוד הפטרת פנחס, אולם קיבל עליו את הדין, שכן כבר ידע את טעמי ההפטרה כולם, והיה מוכן לקרוא באזני הציבור הפטרה אשר לא קרא מעולם.


בירך הנער על ההפטרה והחל קורא בפרק ראשון שבירמיהו, הוא הפטרה ראשונה של פורענות, ור' יצחק מאזין לכל מילה, לבל יחמיץ אף טעות בקריאה. לא עברו פסוקים מועטים, וכבר ניצב בפניו "בטרם אֶצָּרְךָ/אצורך בבטן" וביקש לבלעו חינם, והנער יכול לו וקורא אֶצָּרְךָ. נשם ר' פנחס לרווחה, ור' יצחק הוסיף לחכות לפסוק האחרון. והנער ממשיך ומנגן באזני הקוראים את כל הטעמים על דקדוקיהם, ור' יצחק משתאה לדעת היצליח דברו אם לא. והיה הנער הולך וקרב אל סופה של ההפטרה, וכבר הוציאה אמו בעזרת הנשים את הסוכריות מנרתיקה, והחלה מחלקת בין הנשים שתשמחנה את בנה, שיקבל עליו עול מצוות מתוך שמחה. הגיע הבן אל הפסוק האחרון, וכבר החלו הציבור סוגרים חומשיהם, ומדפדפים בסידור אל הברכות, ויקרא הנער "קודש ישראל לה' ראשית תבואתָה". "תבואתו! תבואתו!" צעק ר' יצחק בקולי קולות. והנער איננו מבין היכן כתוב "תבואתו", וחוזר וקורא "תבואתה", ור' יצחק מוסיף ומחריד תבל ומלואה בזעקותיו "תבואתו! תבואתו!", והנער חוזר וטועה, וזעקותיו של ר' יצחק מאיימות להשיב את העולם לתוהו, עד אשר החלו אותיות ההפטרה מרחפות ומתבלבלות בעיניו של הנער הנבוך, וקמץ מתערבב עם חולם, ופשטא עם זקף קטון, וכולם מתערבבים בדמעותיו של הילד, עד שסגר בבהלה את הספר ורץ החוצה.

יצאו אחריו הגבאים לבקשו, ולא מצאוהו. ואף לקרוא לו בשמו לא יכלו, שכן הכירוהו רק בשם "הבן של מנדלבאום". והיו אביו ואמו בוכים, ור' יצחק מצחק בלבו. יצא ר' פנחס מבית הכנסת לחפש את בנו, ולבסוף מצאו מסתתר תחת אחד העצים הסמוכים לבית הכנסת. והיה הנער בוכה ומתייפח, וימאן לשוב עם אביו אל בית הכנסת, ואף את דרשתו אודות י"ז בתמוז ותשעה באב וחורבן ירושלים בעוון שנאת חינם, לא קרא. בין כך ובין כך, היה כל הקהל עומד ומשתאה, כי לא סיים הנער לקרוא את ההפטרה, עד אשר הבחין בעל המוסף בטורח הציבור, וניגש לפני התיבה להתפלל מוסף. ופתחו הכל באמירת יקום פורקן, ואיש לא שר ולא ניגן, וסוכריות לא נתכו ארצה. רק רב בית הכנסת נד בראשו, ואמר: אבל ידי חובת הפטרה ראשונה של פורענות, לא יצאנו.


מאותה שבת והלאה לא נראה יותר ר' יצחק בבית הכנסת. החלו אנשי הקהילה מרננים אחריו, שמא פגע רע אירע לו, ואולי עבר להתפלל בבית כנסת אחר. עד ששבת אחת הזכיר הגבאי את שמו של ר' יצחק, בלווית שם אימו המנוחה, ב"מי שברך" לרפואה אחר קריאת התורה. אז ידעו הכל, כי מחלה קשה תקפה את ר' יצחק.


ימים רבים שכב ר' יצחק מתייסר במיטתו, ולא עלה ביד אף אחד מן הרופאים להמציא מזור למכתו. משראוהו שכניו מתייסר כך, נמנו וגמרו: לא מחלה כדרך הטבע היא זו. אין זאת כי אם הפטרה ראשונה של פורענות, באה ונפרעה מר' יצחק שקטעה טרם סופה.


סופו של ר' יצחק שנפטר בייסורים ומכאובים קשים, ואלמלא עשה עמו חסד רבונו-של-עולם וגאלו מייסוריו, אין לדעת מה היה עולה בגורלו. אולם מן השמים אמרו די לצרותיו, ונטלו ממנו את נשמתו. ומקום של כבוד הכינו לו בבית העלמין, שכן אדם חשוב ונכבד היה, ומזקני הקהילה. ואף מצבה עשו לו, ובה נכתב לזיכרון עולם: פה נטמן ר' יצחק ב"ר מאיר קלוייצנברג, שבת ראשונה של תלתא דפורענותא, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.




צומות

© כל הזכויות ליצירה שמורות לעפר ואפר
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"א אדר ב´ ה´תשס"ה  
נהניתי מאוד לקרוא.
נשאבתי.
אני קצת במתח.... למה ר´ יצחק הפריע? מה קרה?
תעלומה
כ"ג אדר ב´ ה´תשס"ה  
נהנתי לקרוא ולהבחין בדמויות הידועות לכולנו מבית הכנסת. כל בית כנסת והדמויות הקבועות שלו...
גם הלשון חביבה ומעניין לראות איך מסתדר ה"מזל טוב למשפחת פלויני" עם לשון זו.
מעולה.
כ"ה אדר ב´ ה´תשס"ה  
זה משהו זה...
ללקק את האצבעות..
י´ אייר ה´תשס"ה  
חיים, אני חייב לשבח אותך על סיפור מדהים!!
אתה שי עגנון הבא אחרי הרב סבתו. בעזרת השם...
י´ אייר ה´תשס"ה  
חיים, אני חייב לשבח אותך על סיפור מדהים!!
אתה שי עגנון הבא אחרי הרב סבתו. בעזרת השם...
ט"ז תשרי ה´תשס"ו  
ללא נושא / אורח/ת בביכורים
כתיבה מקסימה!!!
שכוייח עצום!!
אשריך!
ט´ אב ה´תשס"ז  
כתוב זורם, הומוריסטי מעט ומעלה חיוך.

הכתיבה יפה מאוד.

שכוייח. =]
ט´ אב ה´תשס"ז  
ט´ אב ה´תשס"ז  
כבר עשרות שנים יושב הוא שם, מדי שבת בשבתו, ופעמים שבא אל בית הכנסת גם בימי חול. ואין איש שומע את קולו, מלבד "שכוייחים" אחדים פעם בפעם...

וכיוון ר' יצחק "שכוייח" אחד לפאר-יצירתך אשר כתבת עליו.

וגם אני אצטרף בקול רפה מול הדר כתיבתך, ואומר שכוייח, ירבו כמוך כותבים בביכורים. וירבו סיפוריך.

אמן.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד