בנושא
בכרם
חדשות
 
אגדה על פיה / צילו
בביכורים מאז כ"ז אדר א´ ה´תשס"ה

בס"ד

משה מוקדש למשה.



"ואל תשכחי: כשהאורלוגין ישמיע שניים עשר צלצולים יחלוף הכישוף, ותחזרי להיות כשהיית. תהני בנשף! להתראות!" נפנוף ממחטה והכרכרה נסעה.

ושוב אני צריכה לחזור לביתי השוכן בין עננים, ולחכות שכוכב נופל יזעיק אותי למשימת הצלה נוספת.

"נמאס לי!" חשבתי בלבי ודמעות של תסכול מילאו את עיני, אך כל שיכולתי לעשות היה לחזור הביתה. פתחתי את שער החצר שלי והבטתי בגינתי הפורחת. טיפה מדמעות עיני החליקה במורד אפי, ונפלה על הדשא הרענן. כל הצמחייה נבלה באחת. "עוד עבודה! אין לי כוח", זעקתי בלבי. צעדתי בזעם במעלה השביל הביתה וטרקתי את הדלת מאחורי.

הסתובבתי לרגע בחדר הכניסה, מחפשת מה לעשות, אך שוב מילאה אותה דממה את חלל האוויר. לבסוף ניגשתי לסלון והתיישבתי ליד המכתבה שניצבת מתחת לחלון, בוהה לרגע באוויר. שלפתי אלבום תמונות, והתחלתי לדפדף...

נסיכה שניצלה מחייכת חבוקה בזרועות אביר חלומותיה- עכשיו בעלה. "מעולם לא בא אביר על סוס לבן להציל אותי", בכיתי. תמונת בן כפר שחיזקתי את כוחו, כדי שיוכל להציל את אהובת לבו, והם חיים באושר ובעושר... "מעולם לא זכיתי באושר כזה", זלגו הדמעות מעצמן. זוג הורים וילד, על רקע בקתה, והנה אצבעונית ואמה... "מעולם לא היתה לי משפחה!" ריחמתי על עצמי. ופתאום לא יכולתי עוד, הנחתי את ראשי על זרועי ונרדמתי בוכה.


*   *   *


דפיקה על הדלת העירה אותי. תחילה חשבתי שזה חלק מחלום. מה זה החושך הזה? אצלי תמיד יש קרן אור... ומי בכלל יוכל לבוא אלי הביתה?

התנערתי. פתחתי את הדלת כדי סדק צר, ואז קרעתי אותה לרווחה - ופי נפער בתדהמה: החצר הגדולה שלי היתה מלאה בנסיכים ונסיכות מאגדות שונות, ילדים יתומים וילדים עם הורים, בובות עץ, גמדים וענקים, שדים וחמורים מדברים וצהלות סוסים...

"מה קורה כאן?" שאלתי את נימפת היער שככל הנראה נקשה על הדלת.

בחצר השתררה דממה וכל העיניים הופנו אלי.

"יש טרור", אמרו זוג ילדים.

"מלחמה", השיב אביר על סוס לבן (ששמו היה משה. האביר, לא הסוס).

"הים סוער", אמר הוק הפיראט.

"תקופת אביב עכשיו, אך הטבע הסתיר את פניו, והכול נחרב. לולא נמלטנו הנה, היינו נהרגים שם. באנו לכאן כי בעבר הגשת לנו עזרה, וידענו שתעניקי לנו הגנה ושתוכלי להציע עזרה", אמר סנדלר מחושב.

עמדתי המומה. לראשונה לא היתה לי תשובה מעבר לכך שגם האור בביתי כבה.

מיד החל דיון סוער בשאלה מה שורש הבעיה וכיצד ניתן לפתור אותה. הדיון נמשך ונמשך, ואני לא יכולתי לקלוט כמעט דבר. לא יכולתי לשלוח את כולם חזרה לתופת, ולכן הכנסתי כמה שיותר יצורים לביתי. דאגתי לשקי שינה וחילקתי לימונדה ועוגיות שוקולד-צ'יפס.

קבוצת הדיון המשיכה לנסות להעלות פתרונות - אך לשווא.

בתשע בערב התחלתי לחלק חטיפי גרנולה ממולאים במחית עץ דבש. משה, האביר על הסוס הלבן, לקח חטיף. "היכן מצאת עץ דבש?" הוא שאל.

פניתי להצביע על קצה החצר שלי, אך העץ לא היה שם. נזכרתי כיצד נבלה הגינה כשדמעת עיני פגעה באדמה.

"הוא כנראה אבד בתופת עם כל הפרחים שלי", עניתי.

"אם כך", גיחך הסנדלר בייאוש, "לפחות לא צפוף לו".

לא ידעתי אם לצחוק או לבכות, אז פלטתי צחקוק קצרצר. לשנייה הבודדת הזאת היה אפקט כמעט בלתי יאומן: כאילו האירו בזרקור על חצר גינתי לרגע קט!

כולם התחילו לדבר ביחד. המסקנה היתה ברורה ואני הייתי המומה מעוצמת האמת.



*   *   *


"פיה טובה", פנה אלי הסנדלר, "נראה כי מצב רוחך הוא זה שגרם לטבע להתהפך! מה גרם לך לכזה עצב? כשפתחת את הדלת, נצצו שאריות של דמעות על קצה ריסייך, מה קרה, יקירתנו?"

נשכתי את שפתי התחתונה והרגשתי את הבכי גועה בי. החושך התעבה סביב, ואז התחלתי לבכות.

"את שלגיה והיפיפייה הנרדמת הציל נסיך", בכיתי, "לעמי ותמי יש משפחה, פינוקיו הוא כבר ילד אמיתי, סינדרלה מלכה, ואמא, ג'ק ואפון הפלא מאושרים. לכולם יש אגדה משלהם - ורק אני צריכה לקפוץ מאגדה אחת לאחרת. גם אני רוצה אגדה - סיפור עם סוף טוב, נסיך חלומות וילד חן! רק אני, שגורמת אושר לכולם - חיה לבדי בתוך טירה על ענן. איש לא בא להציל אותי, ונמאס לי ועצוב לי!"

האסיפה החליפה מבטים. ולפתע התרומם משה האביר בנחישות, ניגש אל סוסו ודהר לקראתי: "אני אציל אותך!" הוא קרא, הושיט ידיים והרים אותי על סוסו, "עכשיו את הנסיכה שלי!", השמים התבהרו קמעה.

משה הוביל את הסוס למרגלות ביתי. הוא כרע על ברך והציע לי נישואין. חייכתי ברכות: "תודה, אך זה לא בדיוק מה שאני צריכה".

"טוב, ניסיתי", משה הזדקף, "אז לא נתחתן, אבל אני מבטיח לך שבכל יום שלישי בשעה חמש אגיע לשעת תה וננהל שיחה!" חייכתי בהכרת תודה, ומצב רוחי השתפר מעט. ילדה קטנה, שכל העת ישבה בודדה, ניגשה אלי "את יכולה לאמץ אותי", היא אמרה בשקט.

קרן קטנה של אור האירה את החצר. רכנתי אליה ולחשתי: "תודה, אך את האגדה שלך עומדים להמציא כל רגע, כך שלא תוכלי לעבור לגור כאן. תהיה לך משפחה משלך".

"אם כך", היא אמרה בקול רם יותר, "אבוא לשחק פה כל יום".

עכשיו עלה על פניי חיוך אמיתי, והאור בשמים סנוור לרגע את כולם.

מיד קפץ פגאסוס על רגליו, כשהרקולס לידו, והודיע שהם יבואו בכל שני וחמישי בשעות הבוקר לקחת אותי לדהירה. אשת הסנדלר הבטיחה שתשלח דברי מאפה. החלילן מהמלין אמר שיבוא להנעים את זמני בשירים וסיפורים, ונימפות היער הבטיחו לטפח את גינתי. הקנטאור אמר שהוא ידאג לתאורה, ושדון מים קטן הכריז שתהיה לי מזרקה.

האור שהפציע היה מדהים ביופיו, וכשכולם גמרו להבטיח הבטחות שעמדו להתקיים - נוצרה קשת של צבעים מהענן שלי לאדמה שלמטה, וכולם גלשו במורדה בשירה וריקודים, צחוק וחיוכים.



*   *   *


השעה היתה שש ושלושים בערב. החלילן מהמלין ומשה החליטו להישאר מעט. אכלנו בצוותא ארוחת ערב נעימה. מאז אותו יום פוקדים את טירתי המוני יצורים מאושרים, ואני יודעת שלעולם לא ארצה סיפור אחר, כי לשמח יצורים - זה הסיפור שלי.





אגדה פיה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לצילו
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
מקסים / רחל נ
למרות עייפותי, לא גרעתי עין מהסיפור עד סיומו.
אהבתי!
כ"ח אדר א´ ה´תשס"ה  
ממהמם!
קבלי 5
כ"ט אדר א´ ה´תשס"ה  
סיפור ממש חמוד. נותן הרגשה שיש משהו מאוד אמיתי וכנה מאחוריו.
זה סיפורך הראשון פה, אז ברוכה הבאה!
כ"ט אדר א´ ה´תשס"ה  
אופטימי וזורח / אורח/ת בביכורים
מעלה חיוך רחב על הפרצוף. קצת מתוק, צפוי ומאושר מדי לטעמי, אבל אחרי הכל - סיפור פיות או לא סיפור פיות?!
א´ אדר ב´ ה´תשס"ה  
התזמון מפתיע אבל רבע שעה לפני שקראתי את הסיפור, כתבתי שיר על מישהו שעובד קשה מאחורי הקלעים ולא מקבל שום קרדיט. הסיפור חמוד ומשעשע אם כי קיטשי מדי לטעמי. בכל מקרה, בהצלחה בהמשך דרכך!
ו´ אדר ב´ ה´תשס"ה  
ללא נושא / אורח/ת בביכורים
כאילו כאילו למרות שבאינטרנט מותר לדרג רק עד חמש אני אגיד לך שבין אחד לעשר את אחד עשרה חולה עליך
כאילו כאילו כאילו
י"ט סיון ה´תשס"ה  
וגם מצחיק!
הזכיר לי קצת את הסגנון של יאיר לפיד, בספר שממנו לקחת את הכינוי שלך...
נונסנס נהדר כתבת.
אהבתי את שינויי מזג האוויר, עם שינויי מצב הרוח...

רק שלא הכי הבנתי את הקשר בין הסוף להתחלה...
אבל חמוד מאוד בכל מקרה.
י"ט סיון ה´תשס"ה  
אולי חוץ מהמילות סיום שנכתבו טיפה בקיציות יתר

ה´ אב ה´תשס"ה  
סיפור מקסים וידידותי, אני שונאת במקצת סיפורים שכתובים בגוף ראשון, הם נותנים תחושה של פרפקסטיבה פחות נכונה לגבי כול העניין. כמובן שזאת רק אני...
ל´ שבט ה´תשס"ו  
מקסים מקסים!!!! נהניתי כל כך מכל רגע! חימשתי והעדפתי
כ"ה אב ה´תשס"ו  
אגדה קסומה, עשית לי יותר מיום אחד, הלוואי שתמיד אזכור מה הסיפור שלי.
וכתבת את זה ניפלא. [אגב- סחטין על הבקיאות באגדות, חצי מהשמות לא הכרתי.]
ט´ אב ה´תשס"ח  
הסיפור מצא חן בעיני מאד.
הוא ציורי, בעל תוכן מעניין ,עשיר גם בדמיון!
יישר כוח!
ב´ כסליו ה´תשע"א  
אני מכירה את הסיפור הזה!!!
כבר קראתי אותו במקום אחר!

אחלה סיפור...
ט´ כסליו ה´תשע"א  
וואאוו איזה סיפור יפה-גרם לי חיוך .
היה "בא לי" לקרוא משהו קליל ונעים בעיניים.
דמיוני בצורה יפה =].
אהבתי את המשפט הסופי-"כי לשמח יצורים - זה הסיפור שלי."
תודה
ט´ כסליו ה´תשע"א  
וואאוו איזה סיפור יפה-גרם לי חיוך .
היה "בא לי" לקרוא משהו קליל ונעים בעיניים.
דמיוני בצורה יפה =].
אהבתי את המשפט הסופי-"כי לשמח יצורים - זה הסיפור שלי."
תודה
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד