המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
בפברואר כדאי לקנות פילים / אוליב (:
בביכורים מאז ג´ אדר א´ ה´תשס"ה

 

בפברואר כדאי לקנות פילים

גרפיטי על גשר, ועוד גשר, ועוד גשר. הגרפיטים היום הפכו לחלוטין לא מובנים. בנסיעותיו התזזיתיות ברחבי הארץ, צפון דרום, דרום צפון, הוא חושב על פברואר ועל פילים. מה הקשר. הנה עוד גשר. בפברואר כדאי לקנות פילים.

גשם שוטף בחוץ. חושך. תנועה דלילה כזו מזמן לא היתה בנתיבי איילון. אין הרבה מטורפים כמוהו שנוסעים בשלוש בלילה במבול הזה. הביתה, לדירת החדר שאפילו בליבו אינו קורא לה בית. נוסע לאט. אין מה למהר. אין לאן למהר. רכב עומד בצד הכביש מתחת לגשר. דמות מטושטשת לידו. אשה. עד שהוא עוצר, היא כבר איננה. אולי סתם דמיין לעצמו דברים. רכב, אשה, פילים...אני הולך ומשתגע, הוא חושב לעצמו. הגשם מתחזק. אפייני לפברואר. כאילו מישהו שם למעלה פתח חביות מים והוא שופך אותן מטה בזו אחר זו. האוטו הישן שלו דולף. הוא עוצר בצד ולובש את המעיל חסר הכובע שלו. בפברואר, אומר הגרפיטי על גדר ההפרדה לידו, כדאי לקנות פילים.

 

בגשם כזה לעולם לא תוכל להישאר בבית. צריכה משהו שישטוף אותה מבפנים החוצה. נוסעת בחלון פתוח בגשם הסוחף,  חשבה לעצמה , אולי אתלה מודעות. דרושים. מה תכתוב, לא ידעה . דרוש איש? האיש שלה ודאי אינו קורא עיתונים. ומה תפרסם בעיתון? מחשבת שטות. בכל זאת לקחה ספריי וצבע ויצאה לכבישים, כמו תמיד כשהיתה הולכת לאיבוד בתוכה. לא ידעה מה תכתוב. ריססה, ויצא לה בפברואר כדאי לקנות פילים.

בוקר. גשום כאתמול. כל כך היא שונאת לקום כך, להזדרז, לנסוע לעבודה בתנועה הצפופה והעצבנית, להחתים כרטיס ולחייך לכולם שוב ושוב כשהכל מטפטף בתוכה. כולם תמיד מחייכים אליה, פניה חלקות ויפות ומרגיעות, אפילו אורנה הפרנואידית בהתקפים הפסיכוטים שלה נרגעת לידה. רק היא עצמה אינה נרגעת, המבול מהלילה עוד לא פסק, פילים דורכים בתוכה והאיש שלה, האיש שלה שאינה מוצאת, היכן הוא. דרוש איש תמים ונאיבי, אוהב ומסור...לא אורנה, אין אינדיאנים כאן. כאן זו מחלקה ואני איתך. בסדר בסדר, אורנה ממלמלת, ויואב הדכאוני ממלמל מתחת לשפם ידעתי, רק את אורנה את אוהבת, וטטיאנה המאנית אומרת לו תשתוק, אתה הורס לי את המצב רוח.

 

אתה כנראה הולך ומשתגע, הוא אומר לעצמו. בחורות שפויות לא מסתובבות בכבישים בשעות כאלו. לא היתה שם אשה אתמול. אתה מדמיין דברים. אולי בכלל אסור לך לנהוג. ודאי שלא בשעות כאלו. אותיות קופצות לו לעיניים מן התמרור. אין דבר שלם יותר. הוא משפשף את עיניו. שים ידיים על ההגה, הוא גוער בעצמו. עוד זה חסר לך, תאונה בכביש המתפתל הנידח הזה. התחנה העזובה בצד הדרך אף היא אומרת אין דבר שלם יותר. הפעם הוא עוצר. קר מאד בחוץ, המעיל שלו לא ממש מספק הגנה מן הרוח. הרוחות האלו בצפון, לעזאזל איתן,  הוא חושב לעצמו, מבחין בברור בכתובת על התחנה. אותו כתב, אותו צבע. אין דבר שלם יותר. אתה בסדר, הוא מרגיע את עצמו. אינך מדמיין. זה באמת כתוב כאן, אפשר להמשיך לנסוע. חוזר לאוטו הדולף שלו, שאינו דולף עכשיו משום שאין גשם אך טרם התייבש מן הגשם של אתמול. הוא מגלה משום מה שהוא חושב על הגרפיטי ההוא ולא על נערי המצוקה שלו, שאין להם עתיד במקומות הנידחים האלו בגליל ואינו מצליח למצוא להם מקום. אין דבר שלם יותר ממה? מה הוא חושב לעצמו, הגרפיטאי הזה. למה זה מעסיק אותי בכלל. ומה גרם לי לחשוב שעבודה סוציאלית זו עבודה טובה. ולמה אני לבד על הכבישים יום אחרי יום, עוסק בעבודה חסרת תוחלת שכזו. ולמה אני לבד בכלל. הרוח החורפית מתאימה עצמה למצב רוחו, ממשיכה איתו גם למרכז הארץ. בפברואר, אומרים הגרפיטי בנתיבי איילון, כדאי לקנות פילים.

 

טטיאנה למה את מתלבשת כך, היא שואלת. יש לך עכשיו שיחה עם דוקטור איגור. אני אוהבת אותו, מצהירה טטיאנה במבטא רוסי כבד, וצריך שגם הוא יאהב אותי. אני יפה והוא יראה את זה, אל תדאגי. טטיאנה, את לא יכולה ללכת לדוקטור איגור עם ביקיני. זה לא מתאים. למה לא מתאים, טטיאנה נעלבת, אני לא יפה?? את יפה, היא עונה, אבל אצלנו במחלקה לא מסתובבים ככה. תתלבשי בבקשה. את לא הולכת כך לפגוש את דוקטור איגור. וטטיאנה מתלבשת באי רצון, ממלמלת מילים ברוסית. לפעמים היא כל כך מצחיקה. זה אפילו לא מצחיק, שהאשה השמנה הזאת בת החמישים חושבת שהדוקטור יתאהב בה אם תופיע לפניו בביקיני. זה לא מצחיק, היא מזכירה לעצמה, היא מאנית, זה חלק מהמחלה שלה. אני צריכה לשמור עליה, שלא תבייש את עצמה. ובכל זאת קול קטן בתוכה לוחש לה אז מה, לפחות היא בטוחה שהיא יפה ושכל העולם אוהב אותה. והרוח החורפית מכה בחלון ושורקת לעברה מי את, אחות, רווקה בת עשרים ותשע, שתרחמי עליה. את בעצמך משוגעת, מסתובבת בכבישים בחלונות פתוחים בלילות ומטפלת במשוגעים בימים. את מותק, אורנה מגמגמת באחד מהתקפי השפיות הנדירים שלה, תביאי לי ארטאן, קשה לי לדבר.

 

למה מישהו בכלל הולך לגור במקום כזה, הוא חושב. חם ביום, קר בלילה, אין לאן ללכת, אין לאן לברוח. רחובות ריקים, אנשים ממורמרים, חסרי עבודה וחסרי מנוח. באמת שאני מבין את הילדים האלו שהופכים עבריינים, ההורים שלהם באמת לא נותנים להם כלום. אסור לך לחשוב כך, הוא גוער בעצמו, אתה אמור לטפל בהם לא להצדיק אותם. אסור לך לשפוט את ההורים האלה. עוד עיירת פיתוח ועוד אחת, כל כך הרבה נוער לדאוג לו. איך הארץ נראית אפורה ושטוחה כל כך בחורף. הנגב האפור. הוא פותח חלונות, מניח לרוח ולחול לחדור, להכות בפניו. הפושעים הצעירים הללו שאני מטפל בהם, לפחות יש להם זה את זה. הכביש ישר ישר ישר, סלול היטב, נתיב יחיד לכל כיוון. אינסופי כאילו. מכל הצדדים מדבר אפור וחורפי. שום חיה. שום איש. לבד, האוטו והוא. מלב שבור, אומר הגרפיטי על הכביש. הוא בולם בחריקה. שוב אני מדמיין.אבל על הכביש באמת כתוב מלב שבור. הגרפיטי של היום, אי אפשר להבין אותם. מצד שני, אין שום גדר או גשר בסביבה, אז כביש זו אופציה לא רעה. תפסיק להתרגש מזה. ובכל זאת הוא מתקרב להביט. אותו כתב, אותן אותיות, אותו צבע. משוגע שמסתובב בכל הארץ ומרסס גרפיטי. לך תבין. ובכל זאת, האותיות כאילו מדברות אליו. תפסיק, הוא מנסה לרסן את עצמו. אותיות לא יכולות לדבר. עדיף להגיע הביתה, לחור ההוא שאני קורא לו בית, לקבור את עצמי מתחת לפוך וזהו. מצד שני, דווקא נוח לו כך בקור החורפי הזה. ובכל זאת כרגיל הוא ממשיך לכיוון המרכז, עיר הנמלים הזו שהוא גר בה. מלב שבור, מהבהב מולו הגרפיטי על השלט המורה לבאר שבע.

 

אפילו הגשם לא מצליח לשטוף אותה. אפילו הרוח לא משתיקה אותה מבפנים. לאורנה היה התקף פסיכוטי קשה במיוחד היום, כולם נגדה, כולם רוצים להרוג אותה. דחפה שולחן על יואב. לאורנה יש הרבה כוח כשהיא פסיכוטית. אז דחפה שולחן על יואב והוא שבר את הרגל, עכשיו הוא בטוח שזה עונש מאלוהים על זה שהסכים לקחת את התרופות נגד דכאון. צעקה על טטיאנה וקראה לה מכוערת, וטטיאנה לא הפסיקה לבכות ואחר כך נעשתה תוקפנית ותקפה את אורנה בחזרה, כי הרי לא יתכן שהיא תשתוק לה על דבר כזה, וזה גרם לאורנה לצאת סופית מדעתה אם בכלל יש לה כזו. ומוריס שניסה לשרוף את עצמו ולכן הוא נראה כמו מפלצת עמד בצד והנהן לעצמו, לא ממש קשור למה שקורה. ההנהונים האלו שלו משגעים אותה לפעמים. תפסיקי לחשוב על זה כל היום. את לא בעבודה עכשיו, תנוחי. תחשבי על דברים אחרים. הנפשות המתפרקות האלה, כמו גלים הן נשברות דווקא עליה. אולי את לא צריכה לעבוד בפסיכיאטריה. אולי תמצאי לך מחלקה אחרת, אולי מחלקה סגורה זה קשה מדי בשבילך. אולי אולי אולי, אולי תמצאי לך איש, שקט עדין ונחמד, לחזור אליו כל ערב ולחלוק איתו את הנפשות האומללות האלו, את הנפש האומללה שלך. כדאי באמת שתעשי את זה, במקום לשוטט בכבישים ולרסס גדרות, מה עושות האיילות בלילות.

 

מה הן עושות? ישנות, טיפש. כמו בעלי חיים אחרים נורמלים. לא כמוך, משוטט בכל הארץ, חושב שיכול להציל נערים שגדלו בפשע בזה שתעקור אותם מהשורש ותשים אותם באדמה אחרת. הם לא רגילים לזה, למה שזה יצליח. כמה אפשר להתנתק מחברים כאלו כמו שיש להם, שמחזיקים אותם כמו בצבת, שנותנים להם חום ושייכות שאף אחד אחר לא נותן. מה עושות האיילות בלילות. ישנות, לא כמוך. לא כמו הפושעים הצעירים שלך שמתקשרים אליך שוב ושוב לשחרר אותם בערבות ממעצר, כשהיית בטוח שהם ישנים בשלווה בעיר אחרת בכלל. לא כמו כותב הגרפיטי המשוגע שלך, למה הוא מעניין אותך בכלל. תחליף את האוטו הדולף הזה, אתה עוד תחלה בדלקת ריאות בקור הזה. אז מה, לאף אחד ממילא לא יהיה אכפת.

 

טמאה, טמאה, טמאה, טמאה, טמאה, שיינדל לא מפסיקה לצרוח. סגרו אותה בחדר אבל שומעים אותה בכל המחלקה. טמאה, טמאה, טמאה. לא ברור מה בדיוק קרה לה, כנראה טראומה קשה. מאז שהביאו אותה לכאן, כמה שעות, היא צורחת כל הזמן את אותה מילה. בעלה יושב מחוץ לחדר ולא יודע מה לעשות עם עצמו. לחשוב שהיא צרחה ככה כל הדרך עד כאן, בחברה החרדית הסגורה שלהם זו ודאי בושה גדולה. והילדים שלה, מה הם חושבים, מסכנים. היא נכנסת לנסות להציע לה ארוחת צהריים, לשיינדל, אבל שיינדל לא מתעניינת. לרגע היא מנמיכה את קולה, אוחזת בחוזקה בידה ואומרת טמאה, טמאה, טמאה, מבטה הבוהה נעוץ בחלל, ואז צורחת שוב. קשה לראות אותה כך. אפילו אורנה הסכיזופרנית, הפרנואידית, שבדרך כלל מנותקת ממה שקורה ובטוחה שהכל מכוון נגדה אומרת תעשי משהו, אי אפשר לשמוע את זה, תעשי משהו, מישהו הכאיב מאד לאשה הזו, תגידי לי מי אני אגמור אותו. איך סבל של אנשים נוגע בסבל של אנשים אחרים.

טמאה, טמאה, הזעקה מהדהדת בראשה כשהיא משוטטת במאה שערים, קוראת פשקווילים. אין הרבה אנשים בחוץ בשעה הזו. בנות ישראל הכשרות, זועק הפשקעוויל. מה? היא מרססת, בלי לחשוב פעמיים. ואז נמלטת משם, ברגל, לא יודעת ממה. אולי מהרחובות שסוגרים עליה. אולי משיינדל. אולי מעצמה.

 

מה? מה? מה? מה? אותן אותיות. אותו כתב. אותו צבע. מרוסס על פשקעווילים במאה שערים. איזה אומץ לגרפיטי. בעצם, איזה יאוש. מה מה. למה אני מרגיש שהגרפיטי הזה פונה אלי אישית. מה זה קשור אלי בכלל. בנות ישראל הכשרות, אומר הפשקעוויל. מה? אומר הגרפיטי. תפילה לזיווג בהשתתפות גדולי הדור, בקבר רשבי במרון, עונה הפשקעוויל. הוא מסובב את גבו והולך משם. רעיון מטופש להסתובב ברחובות האלה, נוסטלגיה ישנה שאינה במקומה. תחזור לעבודה שלך אם אין לך משהו טוב יותר לעשות. החרדים המעטים ברחוב מסתכלים בו בתמיהה, ומסבים את ראשם. זר בנוף המקומי הזה. מהפשקעוויל הם מתעלמים. מה? הוא שואל. אה, הרוח עונה.

 

שוב גשם שוטף. מתאים מאד להרגשה. הרכב שלה עומד בצד, וגם היא . דרוש איש, היא רוצה לרסס. דרוש, היא מרססת, ונגמר לה הצבע. שמוטת כתפיים היא עומדת בגשם מתחת למחלף לטרון. מרוקנת, אמרה היום עדן שניסתה להתאבד, ככה אני מרגישה.  גם אני, רצתה לומר לה, אבל לא אמרה. מחלקה פסיכיאטרית, נפשות מפורקות, את בעצמך מפורקת. את בעצמך, הרוח שורקת. הגשם מרטיב אותה. לא אכפת לה. מישהו עוצר לידה. לא אכפת לה. מישהו יוצא מהאוטו שעצר לידה. לא אכפת לה. היא עייפה, עייפה כל כך. רטובה כל כך.

 

בחורה עמדה שם בצד. עכשיו הוא בטוח. הוא מסתובב וחוזר, עובר את כל המחלף לצד השני. רכב עומד בצד. בחורה עומדת לידו. רטובה לחלוטין, מחזיקה משהו בידה. יש גרפיטי על הגדר. דרוש. הוא יוצא מהאוטו ומתקרב אליה. מה דרוש, הוא שואל. היא מביטה בו. כאילו לא אכפת לה עוד. איש, היא אומרת, אבל נגמר לי.

הוא לא שואל מה נגמר לה. למה לקנות פילים בפברואר? סתם ככה, היא עונה. אתה משוגע, הוא חושב. מתעסק עם משוגעת. אולי עדיף ככה, משוגעים הכל מותר להם. אפשר לדבר מילים אמיתיות, בלי להסתתר מאחורי דירת חדר ועבודה קבועה. בואי, הוא אומר. ניסע למרון. יש שם תפילה לזיווג. היה כתוב על הקיר אתמול, במאה שערים.

היא מסתכלת בו פתאום. אין דבר שלם יותר מלב שבור, הוא אומר. בואי תשבי אצלי באוטו, תתייבשי קצת. הגשם שוטף אותי, היא אומרת. את נראית לי נקייה לגמרי, הוא אומר.  אני עובדת במחלקה פסיכיאטרית, היא אומרת. הם כולם מתפרקים כל כך. כולנו מתפרקים, הוא אומר. צריכים לקשור אותנו חזק זה לזה.

היא חושבת. זה לזה? היא שואלת. הוא שותק רגע. אם את מסכימה, הוא עונה.

 

הגשם מתחזק. כאילו נשפכות חביות מהשמים. בפברואר, אומר הגרפיטי, כדאי לקנות פילים.



התמודדות

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאוליב (:
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
ברוכה הבאה!!!!
כמה טוב לקרוא שוב חומר טוב וחשוב!!!
 
הזכיר לי מאוד את מישהו לרוץ איתו (וזו מחמאה ענקית!). הקשר שנוצר בין שני הזרים לכאורה, והאיסוף של כל דבר שהיא משאירה מאחוריה, כמו פאזל - הדים (המחמאה הגדולה ביותר לקטע מרגש).
 
וואו - פשוט גדול!!
אני חייב לציין שנכנסתי ליצירה הזאת, רק כי יצא לי להתקל בגרפיטי על הפילים, אבל נשארתי - כי זה פשוט מהמם!! - הכי אהבתי את התחושה של הטירוף של האשה, שכאילו חדרה אליה מהעבודה!!
מדהים, כבר אמרתי?
 
נשארתי בלי מילים / מחול הנשמות
איכות! זה הכל...
תודה רבה!!!
 
|מדפיס| / שחף דרור
יאו!! אחת הטובות שקראתי זה הרבה מאוד זמן.

את מדהימה, את!
 
ובין היפים שראיתי בכלל...

והקטע עצמו -

מקסיייים!!1
 
אני לא חזקה בקטע / רוני במלרע
של התגובות, אבל חשוב להתאמן על זה =)

בגלל היותי טיפה היפראקטיבית היה לי קצת קשה האורך של הקטע, אבל זאת רק אני.

המילים עצמן מאוד יפות, התחושה עוברת טוב.. זה מאוד מאוד קשה לכתוב משהו שמעביר הרגשות ותחושות לקוראים, אני מורידה את הכובע שאין לי בפניך...

 
אה כן / רוני במלרע
וזה מאוד הזכיר לי את "יש להימנע מגילוף סבונים בפסח", אחד מהגרפיטים היותר הזויים ברחובות ירושלים...
 
וואו / שמחה חה חה
בהחלט כתיבה משובחת. הסיפור כל כך זרם שלא יכולתי להפסיק לקרוע. אהבתי מאד את ההתייחסות לשניהם, ואת מבנה הסיפור. פשוט מעולה!
 
קולח ומרתק / מגדל העציצים
כל-כך יפה תפרת את העלילה, לחבר שני אנשים זרים, קצת משוגעים יחד.
ממש מרתק סגנון הכתיבה שלך, יש בו משהו מיוחד, לא יכול לשים את האצבע מה שונה, אבל משהו אחר, אולי במבנה המשפט.
בכל אופן מצא חן בעיני.
ובהמשך לרוני במלרע הזכרת לי גרפיטי חביב שגם הוא רוסס בעזרת שבלונה במרכז ירושלים: "לא רוצה להיות שבלונה".
 
תפירת סיפור מושלמת.
 
ללא נושא / מיה באדום
נכון, יש את הגרפיטי של הפילים בירושלים- אגב,כבר המון זמן לא ראיתי אותו, החליפו אותו בגולדה עם סיגריה מאיזו סיבה. אבל המקור הוא בכלל מהשיר של "לולה": "המורים אינם מספרים ש.." אני אחפש את המילים ואפרסם.
רק טוב.
 
של האתר באה אל קיצה...
יותר מידי יצירות בזמן האחרון עוסקות בשיגעון...
אז או שזה החודש [אדר ]
או שזה החורף...
והצטטנות עלה לראש...
בכל אופן היצירה חביבה...
אולי נעבור לעסוק בשיכורים במקום במשוגעים?
 
עוד כשהייתי באמצע הקריאה אמרתי לעצמי שזה לא אמור להיות סיפור קצר אלא ספר שלם. יש בסיפור כל כך הרבה חומר ועושר שאין מצב שאת לא עושה ממנו ספר. ואם אני מתייחס לסיפור אז הכתיבה בו היא מהממת וחודרת לעומק הנפש של הדמויות בצורה מדוייקת. סגנון הכתיבה מתאים מרתק ומיוחד. ואני בטוח שכשתעשי מזה ספר (ואת תעשי) אז תעשירי את העולם של הדמויות יותר ולאו דווקא באותה כתיבה שגורמת לקרוא בלי לנשום וגם תוסיפי דיאלוגים. תודה. ממש תודה.
 
 
אחת היצירות הכי טובות שנתקלתי בהן כאן.
אני מזדהה מאוד עם התחושה שאתה מתאר - העולם מלא שיגעון וזה משפיע עלינו.
אבל זה בפירוש לא דומה לסטיפן קינג, מסיבה אחת: שלא כמו סיפורי הזוועה של קינג, הסיפור הזה הוא אופטימי ונכתב מנקודת מבט של אהבה וחמלה. המשך כך!
 
wow! / hoky
משהו משהו!
 
מסחרר / itschack
קצת כאב לי הראש, לעבור כל פעם לצד אחר, ולעקוב, לרשום את הפרטים הקטנים בזיכרון.
טוב מאד, יצירה שלא מאכילה את הקורא בכפית.
 
אבל אני ממש לא אוהב לקרוא בלי להגיב.
כתיבה יפה מאוד.
אפילו מצוינת.
אוף.
 
שקראתי פה, מעולה!
כ"א סיון ה´תשס"ה  
יפהפה, מקסים, כתוב בצורה כל כך טובה.
אהבתי מאוד.
5
כ"א סיון ה´תשס"ה  
בהתחלה התעצלתי לקרוא, אבל כשרפרפתי על התגובות החלטתי להשקיע. היה שווה כל רגע. אני מסכימה עם מי שאמר שצריך לעשות מזה ספר.
מ-ה-מ-ם
י´ תמוז ה´תשס"ה  
אי אפשר לעצור את הקריאה.
כתוב יפה ומשכנע, ואפילו שהסוף קצת צפוי, לא התאכזבתי ממנו לרגע.
תודה!!
ט´ חשון ה´תשס"ו  
מקום ראשון בתחרות / אורח/ת בביכורים
אם הייתה מתקיימת עכשיו תחרות סיפורים, הייתי מעניק לך את הפרס הראשון. אמנם שווה קצת ניקוי ועריכה, אך זה סיפור נדיר שקל מאד להזדהות עמו. כולנו זקוקים להתפרקות (מאושרים אלה שיודעים לעשות זאת במינון ובעיתוי נכונים).
אני שמח למצוא אותך ב"ביכורים" בטוח לחלוטין שמובטח לך מקום כבוד. אתה תהיי כאן פנינה ספ
ט´ חשון ה´תשס"ו  
המשך - מקום ראשון בתחרות / אורח/ת בביכורים
רותית ואני אמשיך לעקוב.

רחללללללל !!!!!!!!!!!! את שומעת ?
זכית באוצר
שבר כלי
ט´ חשון ה´תשס"ו  
ללא נושא / אורח/ת בביכורים
אחת המדהימות!!!!!!!!! איזו רגישות, ועדינות, ודיוק.. לא משהו שקוראים כל יום.. חוננת בכישרון שאני מקווה שנזכה, ויוביל אותך להוציא ספרים. נסחפתי (אני די בלי אויר עכשיו..)ונהנתי מכל שנייה! תודה!!!! תהילה:)
י"ב חשון ה´תשס"ו  
לא אחזור על כל מה שכבר נאמר.
פשוט נהדר
י"ג חשון ה´תשס"ו  
סיפור מטלטל, מיוחד ומעולה.
כישרון בכל מילה ושורה.
י"ג חשון ה´תשס"ו  
פשוט מסחרר אני עדיין בסיפור..
ד´ תמוז ה´תשס"ו  
מאז שהדפסתי את זה, וכבר הספקתי לקרוא את זה עשרות פעמים.
אנשים, טיפ חשוב: תדפיסו יצירות שאתם אוהבים. אין כמו לקרוא אותן אח"כ בעיתות משבר.
ואוליב - תודה .
ד´ תמוז ה´תשס"ו  
הכישרון חוגג.

אין לי מילים כדי לתאר את הסיפור הזה.

לא. מצוין, נהדר, מקסים- סתם מילים שנשארות הרחק מאחור.

זה אמיתי, וחד, וחותך ו- -.
בנית סיפור ברמה כזו שלא נתקלים בה הרבה.

5. והעדפה.
ד´ תמוז ה´תשס"ו  
וכל מילה מיותרת

פשוט תקראו ותבינו

ספר יש כאן, לא סיפור קצר
י"ג אב ה´תשס"ו  
מסוגנן וחפשי,
אסוציאטיבי נורא,
מבתר נימים רכים, רכים,
כאלו שחשבת שאין בך.
תודה
י"ח אלול ה´תשס"ו  
ותודה למישהו בפורום
שאמר שזו היצירה האהובה עליו..
(חיפשתי משהו לקרוא)

התחברתי מאד, ובלי סיבה..
זה כתוב כ"כ טוב,
כ"כ יפה, כ"כ מרגש!

עשה לי ת'יום,
הוספתי למועדפים
י"ח אלול ה´תשס"ו  
אני רוצה עוד סיפור!
זה סיפור ברמה..
ו´ תשרי ה´תשס"ז  
ראיתי ת'כתובת הזאת איפשהו!!
כ"כ התלהבתי!!
מי לעזאזל כתב את זה?!
ו´ תשרי ה´תשס"ז  
מת על הכתיבה הזו!
סיפור מעולה וכתוב נפלא!
י"ז תשרי ה´תשס"ז  
אין, את ממש ענקית... [וגם הסיפור ענק!]
מה שאומר שלא קראתי אותו...

אבל מעדויות חסויות שמעתי שהסיפור מצוין
י´ טבת ה´תשס"ז  
את כותבת נהדר.
ח´ אדר ה´תשס"ז  
כבר כמעט העדפתי את זה מחדש.

תודה לך.
ב´ אב ה´תשס"ז  
אחד הענקים.
אח, אח, תודה לך.
אני מודה שהגודל הרתיע אותי - אבל בסוף קראתי, ולא התחרטותי בכלל.
מדהים, מדהים, מדהים.
ישר להוצ"ל.
ב´ אב ה´תשס"ז  
אחד הסיפור הכי מעולה שקראתי בחיים!!
וואו איך הכל מסתדר, והכתיבה פשוט מצוינת, והכל מושלם..
שומרת לי, מדפיסה, ומן הסתם אקרא עוד הרבה פעמים!!
תודה רבה רבה,
יום טוב!
ב´ אב ה´תשס"ז  
התבלבלתי..
אחד הסיפורים הכי מעולים**
ב´ אב ה´תשס"ז  
וואוו זה היה ארוך..אבל אני ממש לא מתחרטת..
זה פשוט מקסים!!

זה סיפור שונה, כתוב מעולה, מסקרן את הקורא להמשיך לקורא כי הוא הרי חייב לדעת את ההמשך...אמיתי,מרגש..

אהבתי מאוד!!
ב´ אב ה´תשס"ז  
ואוו את ממש ממש סופרת.

זה מדהים, איזה כשרון...
כ"כ נוגע,
את כותבת מעולה.

תודה לך.
י"ב שבט ה´תשס"ח  
פשוט ענק! אין מלים... הכתיבה יותר ממצוינת! הסיפור כ"כ יפה. כמו פאזל...
ממש אפשר להרגיש את הדמויות בסיפור. כ"כ אמיתי... הדמויות בנויות טוב ונותנות תחושה של אמינות. פשוט מושלם! ממש אהבתי!
י"ג שבט ה´תשס"ח  
נהדר
מקסים
כתיבה קולחת
פסיחות מצויינות
פשוט סיפור נפלא!!
עשה לי את הלילה!!
המשיכי ליצור!
את עושה את זה כ"כ טוב..
שבוע מבורך..

נעם של הים..
י"ג שבט ה´תשס"ח  
גרמת לי לבכות. הסיפור הקצר הכי עצוב ויפה ומבורר ומושלם שקראתי. הסיפורים של האיש והאישה ששזורים אלו באלו ובסוף מתחברים - פשוט גאוני. הזכיר לי את "שמש נצחית בראש צלול", אבל זה אחר.
כל כך נכנסתי לזה, עדיין מתרגשת.
י"ג שבט ה´תשס"ח  
הגעתי אליו פעם פעם, בגלל הגרפיטי, עוד לפני שביכורים בכלל היה קיים אצלי בתודעה.
גם את התדהמה שהוא השאיר בי קשה לשכוח.
י"ז שבט ה´תשס"ח  
באמת נהדר.
ולמרות כל התגובות חשבתי שמגיעה לך עוד תגובה משמחת ממני.
י"ז שבט ה´תשס"ח  
אחד הסיפורים הכי יפים שיש כאן בביכורים. דוגמא לאיך צריך לכתוב סיפור קצר.
ח´ אדר א´ ה´תשס"ח  
מטורף. גאוני. תמהיל משובח של כישרון ומקוריות.

אפשר לכתוב הרבה על הטכניקה המעולה של פסקה-פסקה וההתקרבות האיטית של שניהם לקראת המפגש הצפוי, אפשר לכתוב הרבה על הטכניקה של הגרפיטים, על העבודה של שניהם, על מוטיב הגשם השוטף.

אבל כל זה ימעיט מההרגשה חסרת-הנשימה של הנקודה שבסוף הסיפור הזה.

שבת שלום,
רטטטטטטט, נפעם.
ד´ ניסן ה´תשס"ח  
כמו שתמיד רציתי לכתוב ומעולם לא הצלחתי
ט´ ניסן ה´תשס"ח  
יפיפה!
[תגובה קונקרטית תבוא במועד מאוחר יותר, ולאחר עיכול של הסיפור. בינתיים: אחלה סיפור, למרות הקפיצות בדמות כל הזמן והמשפטים שמסתבכים בתוך עצמם.]
נהניתי מאוד.
ניק.
כ"ו תשרי ה´תשס"ט  
אין לי מילים להגדיר.
מעניין לתהות על מקורו של הסיפור.
כ"ז תשרי ה´תשס"ט  
בחיים אל תקנו פילים בפברואר, אז הם הכי יקרים, וזה מנסיון.

..תודה על הסיפור, ממש.
{יש צורך בעימוד שמשאיר מקום לנשום קצת, למרות שאולי זה במכוון צפוף כ"כ.}
ה´ כסליו ה´תשס"ט  
אני מאד מאד מאד אוהב את הסיפור הזה.
קראתי אותו ב"צורה" עשרות פעמים, אני חושב.
זה סיפור עם אומץ.
אגב, המשפט הזה קיים כי לפי האגדה את הפיל דמבו קנה בפברואר מנהל קרקס שאני לא זוכר איך קוראים לו, והרוויח ממנו מלא כסף.
ל´ שבט ה´תשס"ט  
ו´ אייר ה´תשס"ט  
קראתי שוב. מענג ומופלא.
הכי כיף זה שאפשר לדלות ממנו בלי סוף.
ט"ז אייר ה´תש"ע  
עכשיו אחרי שכתבתי תגובה על השיגעון של הכבשה הקטנה, הייתי חייב לכתוב תגובה גם לסיפור הזה, כי את יודעת שקראתי אותו ועוד הרבה אחרים, אבל להגיב בכתב זה טוב.
אז שתדעי שאני אוהב את הגרפיטי שאת משאירה על הגשרים, ואני שמח שאפשר לעצור בצד הגשר ולקרוא גרפיטי של מישהו שאתה אוהב, ולראות אותו באור קצת אחר, וגם את העולם באור קצת אחר,
ולא סתם הגרפיטי הם בצידי דרכים ועל גשרים. כי שם אנו עוברים ושם אנו יכולים לפגוש את ההמשך של הדרך.
והאם הגרפיטי הוא אומץ הוא יאוש?
לי זה לא משנה.
י"ז אלול ה´תש"ע  
L'etranger ודויד גרוסמן.

אני לא יכולה לחשוב על מחמאה יפה יותר
ט"ז תשרי ה´תשע"ב  
מטלטל לגמרי.

חולי נפש בסיפורים תמיד נותנים לי הרגשה של חוסר אונים.
כ"ח כסליו ה´תשע"ב  
מזל.

זה יפיפה...
כ"ט כסליו ה´תשע"ב  
לא יודעת אם להוסיף עוד משהו אחרי כל הסופרלטיבים שנשפכו פה, אבל אהבתי את זה מאד.

כ"ה אייר ה´תשע"ג  
אולי כדי שיהיה לי משהו לעכשיו.


שפכו פה מחמאות לפניי מן הסתם,
אז אני רק אומרת שאני חושבת שזה יהיה הפרוזה היחיד במועדפים שלי.
א´ טבת ה´תשע"ד  
נפלא. זה אמיתי והזוי וזר ומוכר בו זמנית. והכתיבה שלך יפה ומדויקת

(הפריעו לי משפטים כמו 'גשם שוטף. מתאים מאד להרגשה', ובכלל כשהקשר בין הפנים לחוץ מפורש מדי)
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד