בנושא
בכרם
חדשות
 
ריח של אלול / אבי עבדלחק
בביכורים מאז כ"ו אב ה´תשפ"א

איתן הרוש היה תלמיד שיעור ו' בישיבת הסדר וככזה הרגיש שעיני הבחורים הצעירים תלויות בו עד שיחונן אותם בסיפורי צבא ודייטים ובעיקר ביחס של אח גדול שלימוד התורה טרם עלה לו לראש להשכיח ממנו דרך ארץ.
באחד מלילות אלול יצא איתן מקראוון מגורי הבוגרים וכהרגלו בקודש עשה את דרכו בזריזות אל אולם הסליחות הישיבתי, אך שלא כהרגלו בקודש בטרם הַגיעו לאולם קולות המתפללים לא קידמו את פניו, מה שכן קידם את פניו היה ריח האלול הישיבתי - שאִם כל החודשים רחצו בריח, הרי שאלול טבל בריח עד צוואר - יש לדייק שהיה זה ריח בית מדרש בלילה, ריח ספרוני סליחות מאובקים שפקיעת שדרתם גררה התעטשויות, ומעל לכל אלו היו אלה ריח שמני נשים שבאו ועלו מבין וילונות עזרת הנשים המאולתרת.
ראשית רווח לאיתן שהנה הוא זוכה להיות מעשרה ראשונים שהרי הסליחות אמורות היו כבר להתחיל ואילמות האולם מריחושי שפתיים הייתה סימן מובהק לכך שלא התקבץ עדיין מניין. אך סקירה מהירה של מצבת הכיפות באולם הבהירה לאיתן שמניין ודאי יש כאן. הוא פנה אל בחור גבעולי שישב בכניסה לשאול, מה זה ועל מה זה לא התחילו הסליחות? אך הלה פטר אותו בתנועת ראש מיתממת ומשיכת כתפיים שדופות שלא סייעו לו להבין מה הלאה מזה. איתן שצעד אל כסאו הבחין בדרך שמקומו של חיים אלקסלסי נפקד. חיים אלקסלסי היה אברך ותיק בישיבה שהקפיד על קוד לבוש דרקוני שכלל חולצות כפתורים ארוכות שרוולים גם בקיץ וסנדלים תנכיות גם בחורף, ושמידי אלול באלול הנהיג בגאון את מניין הסליחות הספרדי בישיבה, הוא נודע בפרגונו בקטעי סולו לכל דורש אך אוי ואבוי למי שיגע לו בבית האחרון של 'אליך א-דני נשאתי עיני'.
חיים מאחר? חשב איתן, לא יכול להיות. הוא שקל לשאול את הבחור שישב לימינו איפה חיים? אך משזה התברר כחטוף שינה העדיף איתן לא להיות זה שישלוף אותו משם, במקום זאת שלף את הסמסונג גלקסי מוגן הנט-ספארק שלו ונכנס לקבוצה 'סליחות כמנהג אבותינו' שבדיוק התבשרה - בסימן טוב בת באה לנו בימיה יבוא הגואל! לאם וליולדת שלום :) מסיבות מובנות לא אוכל להגיע הערב לסליחות, עימכם הסליחה. קחו פיקוד, סומך עליכם. תתקבל ברצון! 
אוקיי, אם חיים לא מגיע אז מי יעלה במקומו? הוא הביט אנה ואנה, וקלט אט אט שעיני שיעור א'  לדורותיהם בוהות בו ואומרות לו ללא קול אתה איתן, אתה החיים אלקסלסי שלנו הלילה.
הו לא. ממש לא. הוא חשב לעצמו, שום חיים אלקסלסי אתם לא תעשו ממני פה. הוא מיהר לנתק מהם קשר עין וכבש את מבטו באבני הכותל שעל כריכת סידור הסליחות, מייחל שימצא קורבן אחר שיגאל אותו ממעמד העקידה הצפוי לו. 
איתן לא סתם לא רצה לעלות חזן, הוא היה מגובה באידיאולוגיה שכדי לעלות חזן צריך או קול יפה או חוסר מודעות, ולו היה לא מזה ולא מזה. האמת שזו הייתה אידאולוגיה שהוא אימץ עם הזמן, שכן מעולם לא הייתה לו לאיתן בעיה עם מוסד החזנות, עד אותה הפעם. הפעם ההיא בה עלה חזן שחרית של שבת בבית הכנסת המרוקאי 'רחמי שמים מרובים'. זו הייתה השבת הראשונה שסגר בבית אחרי שלושה חודשים רצופים בישיבה, התפילה התנהלה כסדרה, הפייטנים פייטו, הגבאים גיבאו, ואיתן הועלה לתיבה ב'ישתבח', כי עד שמגיע כזה ישיבע בוחער רציני מהישיבה ציציותיו כערוגת הבושם פאותיו שושנים נוטפות מור עובר, דין הוא שיעלה חזן. תפילת הלחש החלה, עוף לא פרח, שור לא געה ואיתן שסיים את תפילת העמידה קיבל את אישור הגבאי לחזרת הש"ץ. בעודו פותח את פיו לסלסל כנדרש, התחוור לאיתן שלחן התפילה היחיד שהוא מצליח להיזכר בו הוא לחן הישיבה האשכנזי. היה זה מחזה לא נעים וחסר כל סיכוי שכלל קהל שלם של מרוקאים שמרנים המשחרים לטרף וחזן אחד מסכן שהיה שבוי ביד הנסיבות של הלחן הלא נכון במקום הלא נכון. בהתחלה קיווה איתן שיצליח להציל את המצב אבל אט אט כבר לא נשאר לו מה להציל, התפילה התדרדרה בלחן אשכנזי וסילסולים רועדים שהתקבל במטר זועם של קללות מתובלות בערבית וקריאות 'אל תיטוש תורת אימך', ומאז איתן נשבע לעצמו שלעולם יותר הוא לא יעלה חזן. 
איש מבוגר מאנשי הישוב שבהונותיו בצבצו מבעד כפכפי הנייקי שלו אמר נו. מה קורה? אתם בחורי ישיבה או בסטיונרים בשוק, אם החזן לא נמצא שמישהו אחר יחליף אותו. בחור, הוא הסתכל על איתן, בכבוד תעלה, אתה נראה ישיבע בוחער רציני.
לא, לא, בכבוד, בכבוד. ניסה איתן להדוף את הגזרה, וחש היטב שתשובה, תפילה וצדקה לא יעזרו לו כאן.
ינון משיעור ה', שהיה בחור עם הרבה כוונות טובות שריצפו הרבה פתחי גהינום התחיל לצעוד לעבר איתן תוך שהוא מיטיב את משקפי הראיה עבות הזגוגית שלו ולתחזק את זקנו המדובלל. כשינון התקרב איתן התלבט בינו לבין עצמו אם ריח הזיעה שנדף מינון הוא ניצחון הטבע על הטכנולוגיה או שמא הימנעות מושכלת של ינון מצריכת דאודוראנט. ינון שהיה צמוד לאיתן לחש לו, איתן אתה מריח את זה? איתן השתומם בעיניים מצועפות פליאה, יכול להיות שינון לא היה תתרן כל הזמן הזה ולחִנם דנו אותו לכף זכות? כן, ענה איתן בחשש. איזה קטע, אמר ינון, חשבתי שרק אני מריח את זה, זה לא ריח של האפטרשייב של המשגיח? 
אוף איתך. הייתי צריך לדעת שזה הולך לשם, חשב איתן. 'זה לא ריח האפטרשייב של המשגיח?'  היה שם קוד מחתרתי שהומצא על מנת לזרז את בחורי הישיבה לעשות את מה שהם צריכים לעשות, כלומר, לקום לתפילה, להתחזק בשטייגען, לעזור לסדר את החדר אוכל לפני שבת, וגם לעודד מישהו לעלות חזן שלא בטובתו. ההיגיון שעמד בבסיס הביטוי היה שהמשגיח הישיבתי הרב וינשטרוף נהג לבשם את עצמו לדעת באפטרשייב בריח מנטה מאיים, כך שכל מקום שהוא עבר בו התמלא בענן בושם מבחיל, מה שגרם לליצנים שבדור לטבוע את מטבע הלשון הזה.
אז אתה עולה? אמר ינון באופן שלא באמת השאיר מקום לתשובה. אתה הכי ותיק פה וגם בטוח שת'גם שוחה במנגינות של המניין.
 זהו. הלך עלי. חשב איתן, עכשיו רשמית כל באי המניין מסמנים אותי כמושיע שלהם.
רשרוש צמידים מעזרת הנשים צלצל באזניו כפעמוני אזהרה.
יאללה בחור איך שתעשה יהיה בסדר. הגיח קולו של אמנון איש התחזוקה הישיבתי שמעולם לא החליף איתו מילה לפני כן אבל תמיד היה נראה כאדם חביב שטרוד במלאכתו מכדי לנהל שיחת חולין.
אין לי קול כל כך, איתן מיהר להשיב.
אין בעיה אנחנו נעזור לך, המשיך אמנון.
כן כן נעזור לך, חש ינון שנתיב זה יש בכוחו לשבר חומות, אתה תוביל את המניין ואנחנו כבר נשתף פעולה. חבל החזנות התהדק על צווארו של איתן שגם ככה היה תפוס בזמן האחרון. 
בחור אם אתה לא מתחיל עכשיו אנחנו הולכים למניין בישוב, נהמו עליו בהונות כפכפי הנייקי. 
מניין בישוב? מתי מתחילים שם? החלו התלחששויות בקהל.
לרגע איתן העיז לפלרטט עם המחשבה הזו ברצינות, לסוב לאחור אי אפשר, כי איככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי, מניין הסליחות הספרדי, המעוז האחרון לספרדיות בישיבה. 
אך גם לעלות חזן לא יותן בנקל, כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר אמצא את עצמי, מזייף קבלת עול מלכות שמים, ועוד כשעזרת הנשים מלאה?
או שאולי זה עכשיו או לעולם לא, שבידוע שכדי להתגבר על טראומה, חייבים לחזור אל מאחורי ההגה, כך אומרים, ויפה שעה אחת קודם. 
ולך תדע מתי תבוא הפעם הבאה שיפצירו בך ככה, ועוד בכזה מניין מחבק ומפוהק. 
איתן, אמר לו הקול, ממה נפשך, הרי את לחן הסליחות הספרדי אתה זוכר גם מתוך שינה, וזה לא שאתה נוהג לסלוח באשכנזית שפתאום תטעה פה.
אתה הרי יודע, שאם לא אתה שתכף תעלה פה המניין פה יתמסמס כאבקת קפה נמס בכלי שני ואם לא עכשיו אימתי, ומימלא מתים בסוף.  
איתן נעמד, הקהל השתתק בתגובה, חבל שבאתי הערב, עברה המחשבה בראשו, הוא חש רפיון ברגליים, את הגרון מתייבש, את הזיעה בקצה האף שאף מזגן לא יכל לה.
כל מה שהוא רצה באותו רגע היה לישון במיטה שלו כאחרון האשכנזים בחודש אלול.
אתה פשוט מתחיל, הוא עודד את עצמו, ובין כך ובין כך אתה מוצא את עצמך בסוף בצד השני, עם פחות או יותר אותם איברים באותו מקום. 
קמתי באשמו-או-ר-א-את לבקש על עו-או-ני.
הוא התניע, קולו היה חלוד ולא מספיק מכוון, הקהל נותר בשקט למשך שתי שניות שהרגישו לו הרבה יותר משתי שניות ואז הם הצטרפו אליו.
וכך זה התנהל, עם דופק מואץ לפני, אחרי ותוך כדי כל סולו, ועם ההרגשה שלבטח זה לא הכי מוצלח אבל בודאות יכל להיות הרבה יותר גרוע. בד בבד הוא שם לב שיריעת עזרת הנשים נלפתת שוב ושוב לראות מי זה החזן החדש, או מה קרה בעצם לקול הפעמונים של האברך עם החולצה המכופתרת והסנדלים.
אט אט הוא נעשה נינוח יותר, הברכיים הפסיקו לרעוד, הקול נעשה יציב ונשלט יותר והוא הרגיש איך עון אחר עון מתפרק ממנו, ותפילתו עולה זכה וברה לפני המקום.
'חושה שלח משי-י-יח' תבע ילד בר מצווה מפותח לגילו בקול מתחלף וללא חשש מודעות עצמית, שכן כך העידה כמות הג'ל שעל ראשו פר כמות השיער שהוא שחה בה. איתן קינא בקלילות שבה הנער ההוא קרא את הקטע שלו, בלי בדל של ביקורת עצמית ושיפוטיות שלאיתן היו הרבה יותר מדי מזה ומזה.
***
הסליחות הסתיימו ואיתן מצא את עצמו בצד השני, עם פחות או יותר אותם איברים באותו מקום.
יפה מאוד בחור אהבתי מה שעשית, אמר לו אמנון בחיוך קל שהסגיר חיבה כמו שהוא גם הסגיר שהוא זיהה את אי הדיוקים והאילתורים שלו. תודה, ברוך תהיה, מילמל איתן משיב לעצמו את הדופק הסדיר. חֳמרים חֳמרים של שיעור א' סבוהו כדבורים, טפחו לו על השכם ואמרו לו שהיה מעולה ושהם ישמחו לשמוע אותו יותר. איתן נשאר על עומדו באולם הריק כדי להשיב לו את הסדר הקבוע שלו,  על מנת שהמצקצקים לא יצקצקו בלשונם על כך שמאוד יפה שהספרדים עושים את הסליחות שלהם אבל מזה שווה אם הם משאירים את כל הבלאגן הזה לבוקר וכו' וגם כדי להשיב לעצמו את השקט והרוגע שעדיין לא שב אליו, גם אחרי שהשופרות נדמו. 
בין קיפול מחיצה למחיצה איתן הנעים לעצמו בקול ח-א-טא-נו ל-פ-ניך רא-א-ח-ם ע-לי-נו, כשלפתע הוא הרגיש שהוא לא לבד, שיש מלבדו נוכחות נוספת, עד שהבחין בה יושבת על כסא בפינה של עזרת הנשים, עלמה צעירה בעלת שיער שחור חלק ותווי פנים עדינים, שנותרה במקומה בעיניים עצומות ובלב הומה על אף ההמון שהתפזר ושקשוק קול המחיצות שנשמע ברקע.
איתן הובך לגלות שהוא לא היה לבד כל הזמן הזה, הוא לא ידע אם להגיד משהו או לשתוק, לצאת משם בשקט או להמשיך לעמוד ולהביט ביחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה שנגלה לו כך פתאום, בין כך ובין כך החליט לעשות מעשה, כחכח בגרונו והודיע- סליחה אנחנו מקפלים, היא פקחה את עיניה, מבטיהם הנבוכים נפגשו, נפרדו, נפגשו בשנית ונשארו תלויות, עד שיחונן אותם ויוציא לאור משפטם, קדוש.
***
תפילת השחרית במניין ראש השנה הספרדי בישיבה הייתה בעיצומה, הקהל היה עייף ויגע אך כולו ירא אלוקים על הרצף, עת תקיעת השופר הגיעה, אך לתדהמת כולם בעל התוקע נעדר, מרבון כנראה חטף את הקורונה, עבר הלחש בקהל, הכל חיכו שימצא המחליף התורן, איתן שהיה עסוק בלנקר כלל לא שם לב למתרחש עד שתקפה אותו לחישה שקטה באוזן מלווה בארומה חמוצה, איתן אתה מריח את זה? היה זה ינון, זה לא האפטרשייב של המשגיח?


אלול ישיבה סיפור קצר סליחות עלילה ראש השנה ריח

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאבי עבדלחק
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י´ אלול ה´תשפ"א  
בתחילת הקריאה חשבתי שאצטרך להעיר על חריקות במשלב, אבל כשהמשכתי לתוך המזיגה של עידון, סחבקיות והומור, גם החריקות השתלבו מצוין, זה פשוט מעלה חיוך ומתוק מאוד.
הביטויים פה מצוינים, ובמיוחד "עם פחות או יותר אותם איברים באותו מקום".
חן־חן! כיף לקרוא.
אלעזר

נ.ב. כרם חדש? ברוך הבא!
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד