בנושא
בכרם
חדשות
 
מתנות הוויתנו / מפורקת,לבד.
בביכורים מאז כ"ז סיון ה´תשפ"א

הוא הביט במעטפה במעוקה.

לפתוח או לא?

להדחיק או להתמודד?

טוב, החליט.

אני קודם אנגן, ארגע קצת.

הוציא בחשש את הגיטרה.

"נושא עימו את כל..

מתנות הוויתנו" אמית שר בקול, דבר שלא קורה בישיבה התיכונית של הרב כהן. בנתיבות.

הוא בנה על זה שהחברים בשיעור,

והוא דפק ברז.

הוא היה שקוע כ"כ עמוק בגיטרה שלו, ידיו פרטו במרץ.

"וואוו אחינו איזה סחבק!!

אתה יודע לנגן??"

אמית התנער בבהלה, והצלילים נחתכו.

"א-א-אני? כן..זזזז-תומ-רת קצת.. אה-אנ...י יו-יודע ק...קצת"

"פששש סחתין כפרע!

נגן לי משו!" עיניו של שמעון מהשמינית היו נעוצות בו בתקווה.

"אאא-אנ-י לא כ-ככ-זה ט..טוווב" התגמגם אמית,

ושנא באותו רגע את דיבוריו.

"אל תחרטט, שמעתי אותך מנגן.." הפציר בו שמעון.

טוב, אמית החליט שהוא ינסה.

הרי בכל מקרה הוא עף מהישיבה הדפוקה הזאת עוד שבועיים, למה שזה יזיז לו?

הוא הניח את הגיטרה בידיים, ונזכר ביובל.

איך שהיא תמיד הייתה אומרת לו "עצום עיניים,

קח נשימה עמוקה-עמוקה היישר מהסרעפת,

ותשיר!"

והיא הסיטה את תלתליה וצחקה קלות.

את זה הוא זוכר ועל זה הוא יתאמן.

אמית החל לשיר בשטף,

זרם אדיר של מילים סבב אותו מימינו ומשמאלו.

הוא שחה בין הצלילים,

הכניע סוערים,

ובעיקר, זרם עם המנגינה.

כשגמר, פקח את עיניו.

באופן מפתיע,

כב לא הפריע לו מה שמעון יחשוב עליו.

אז שיחשוב.

אני כבר מכיר את המחשבות שלהם, חשב במרירות.

למה הוא הכי איטי?

למה כשהוא פותח את הפה המילים מתבלבלות בדרך ומתגמגמות?

מזל שיש לי את המחשבות, לפחות הם לא יוצאות בגמגום..

שמעון עדיין ישב מרותק,

ואחר הפטיר מילת תודה והערכה ויצא.

ועל הרצפה עוד הייתה המעטפה,

ועל גבה "המוסד הישראלי לבעיות שפה/גמגום/אילמות.."



גיטרה שונות

© כל הזכויות ליצירה שמורות למפורקת,לבד.
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד