בנושא
בכרם
חדשות
 
ינאי- סיפור בהמשכים / יונאיש
בביכורים מאז כ"ו שבט ה´תשפ"א

ינאי

פרק 1 – "הגיבור"

הוא הסתכל על השולחן שהיה עבה באופן קיצוני, בהה קצת בקירות שעיטרו, ועטפו את  "הגיבור" שלמולו הוא ישב. "גיבור", מנהל מחלקה של עובדים שרצים כל היום ממדף למדף לאסוף סחורה כמו עכברים במעבדה. מה הקטע של כל התעודות האלה על הקיר, הייתי פה, הייתי שם, כל מיני אותות הוקרה למיניהם למה זה תורם בדיוק?! שאולי לפני שאתה מסתכל ופונה אליו, תביט קודם כל על הקירות והם למעשה יגידו את אשר עבר, ועל פיהם תתייחס יותר בכובד ראש, ובעוונה מדודה כאשר תדבר עם "הגיבור" התורן. זה קטע כזה של פוזה נושנה, אולי כל הקטע של התליות התחיל עם  הקרניים התליות של הצבי במאות הקדומות, להראות משהו גברי כזה סטייל יוליוס קיסר משהו כמו צדתי, הוצאתי, תליתי. אני, אני ,אני. זה קטע שכזה, גבריות במיטיבה.

 הוא יושב שם ומקשיב לו בחצי אוזן (גם כן ביטוי...) הוא לא יודע עם הוא רוצה בכלל להיות במקום כזה לא מעיל מבחינתו, כאילו כסף יש שם ואפילו טוב, אבל אין רגש, אין מחשבה, דוחפים דברים לעגלה עד שהיא מלאה, פורקים ממשיכים ,מונוטוניות במיטיבה. אז המנהל עבר לפירוט עברו התלוי, הוא היה מפקד פה, ושם, והוקסם שאמר את דרגותיו במיל'. לבחור שמולו זה לא אמר כלום ,כאילו למה זה משנה עכשיו, הייתה מפקד בצה"ל, יפה לך מעולה, עכשיו אתה כאן, מה זה משנה למישהו!? המנהל הרם את הטלפון ואמר לאחראי לבוא שנייה למשרד שלו, כי יש פה בחור שבא לראיון. באמצע הדיבורים על צה"ל ופקודיו השונים, הופיע אותו אחראי בחור צעיר, גובה קצת, מקריח קצת יותר, ואם פרצוף כזה רציני. הוא אמר שלום לבחור, ישב ליד "הגיבור" והתחיל להסביר על העובדה בתכלס', ביתר פירוט. הוא נראה כאילו נשלף בכוח ממשהו חשוב יותר מאשר להסביר שוב לבחור התורן שבא לבדוק, את ההסבר על העובדה הזאת. היה בדברו אולי סייב טקס, של עזוב אותך, אתה בחור צעיר, לך תמצא משהו אחר, זה לא המקום בשבילך. כי הוא דיבר בחוסר התלהבות ממשית. "הגיבור" ניסה להמריץ את דבריו, לחדד בהתלהבות נקודות חשובות, כמו שיש פה אחלה אווירה , משפחתית ממש. "הגיבור" שם לב שהאחראי לא זורם איתו, הוא לא קם בהתלהבות הזאת של הבוקר כמוהו ,הוא לא שידר איתו על אותו הגל. ככה זה בבוקר, או שאתה קם בהתלהבות הזאת של טיול שנתי , ורוצה לטרוף את העולם, או שאתה קם כזה בלי התניות של טורף או נטרף ככה עוד יום כזה...

"הגיבור" אמר לאחראי טוב תודה, או בקיצור, טוב תחזור לעבודה שלך סתם הרסת לי פה עכשיו. האחראי לחץ לבחור לחיצת יד רפויה ולא סימפטית, וזרק משהו כמו שיהיה בהצלחה כזה, ויצא מהחדר, ואפילו לא טרח לסגור את הדלת. "הגיבור" דרש זאת מהבחור שישב מולו, אם אכפת לו לסגור רגע את הדלת. משפט מוזר כשלעצמו. למה שיהיה אכפת לו, ולמה לרגע? ברגע שזה סגור זה סגור. הבחור הסתכל בעיניו הכחולות הבורקות של "הגיבור" שייחל לכן הזה שלו, עוד מהרגע הראשון מהשנייה שהבחור נכנס למשרד שלו.  בחורים כמוהו זה טרף קל, הם צריכים פשוט להגיד כן.  הבחור  נשם נשימת מחשבה מהורהרת כזאת, מהסוג של לא סגור על זה. וענה טוב ,תראה, תן לי לחשוב על זה לשאלתו של "הגיבור"... אז מה הוא אומר?     



סיפור בהמשכים

© כל הזכויות ליצירה שמורות ליונאיש
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד