בנושא
בכרם
חדשות
 
שביל האבנים הצהובות / הירושימה
בביכורים מאז י"ח טבת ה´תשפ"א

כשישבתי על הסלע ראיתי תמונות יפות שלא צילמתי.

הילדה שלי ראתה את שביל האבנים הצהובות שמתפרש מהסלעים שעל החוף ועד השמש השוקעת.

קינאתי בה. היא הביטה בהן, זוהרות, ורצתה לדלג מאבן שפה אחת לאחרת.

אלו לא באמת אבנים, אמרתי, רק גלי הים שזוהרים באור השמש.

היא התכווצה לרגע.

גם אני.

 

קימטה את גבותיה העבות ושאלה אם הקוסם הירוק מעיר האיזמרגד יושב שם, על כדור האש היורד לאיטו,

אם לא יטבע.

הוא רק עובר להאיר עכשיו בארץ אחרת עם כדור האש שלו, אמרתי לה

ולא עמדתי בתום הממיס בעיניה הדורשות בשאלה ונתתי לה חיבוק.

 

כשהרפיתי מעט את אחיזתי הסתכלתי עליה. כמה זמן שלא הסתכלתי.

באור המלח הרך של בין הערביים, הנסיכה המתולתלת שלי הייתה המראה היפה ביותר בעולם כולו.

שאלתי מה הייתה מבקשת מהקוסם.

אני לא צריכה כלום מהקוסם, פסקה בביטחון מוצדק.

אז הביטה בי ורק ביקשה, בעיניים גדולות, שאעטוף אותה בחיבוק כזה כל יום.

שאעזור לה כך, בחיבוק שלי, לעלות מהבור שזרקתי אותה אליו במו ידיי. לחזור הביתה.

לא יכולתי להבטיח.

 

עיניה המבינות התעייפו קצת ונעצבו בקצותיהן. גם שרירי הלב שלי.

הבטתי לשמים. הם כבר היו ריקים מכדורים זוהרים וערי איזמרגד.

הילדה שלי הוזילה טיפת מלח בודדה שכרסמה לי בגוף.

משביל האבנים הצהובות נותרו רסיסי זוהר אחרונים בתוך המים.

 





© כל הזכויות ליצירה שמורות להירושימה
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד