ממיטת חוליינו הציבורי,

מקירות נפשנו המסוגרת,

מעומק הבדידות הכללית,

ששרינו בה עד צוואר.

זועק רצון עז -

קטן מידי,

שקט מידי,

פנימי מידי,

חנוק -

מבליח מבין הריסות

בנייננו המדומיינים לתפארת -

לא מוכן להמשיך

להכנע לעלטה -

עד מתי .