הָעוֹר שֶׁלִּי סוֹמֵר
כֻּלִּי נִצְבֶּטֶת
בְּדִידוּת
חֹם גּוּף הוּא אַשְׁלָיָה
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת לְעַצְמִי
בְּהֶתְקֵף גַּעְגּוּעַ

[כַּפּוֹת יָדַיִם קָרוֹת
דּוֹבְרוֹת אֱמֶת
אֵין מְנוּחָה
וְאֵין כִּיסִים שֶׁלְּךָ
שֶׁאֶפְשָׁר
לְהִתְנַחֵם בָּהֶם]

קַר בַּחוּץ
וְגַם בִּפְנִים אֵין
מִי שֶׁיְּחַבֵּק
רַק אֲנִי שָׁם
מְגִיפָה תְּרִיסִים
בְּפָנֵיךָ

[וּטְרִיקַת הַדֶּלֶת,
שֶׁתִּהְיֶה
בַּעֲדִינוּת.
מִסְתַּכֶּלֶת אוּלַי
קְצָת מִשְׁתַּהָה,
עֲדַיִן אוֹהֶבֶת]