הערפול שהיה עבורי בהתחלה היא האם "בית קפה של מעלה" מתייחס ל"של־מעלה שלפני" או ל"של־מעלה שאחרי". המחשבה על הנושא נשארה אצלי גם אחרי שהערפל התבהר. (כמו אדים, או משהו כזה.)
בדרך כלל אני נוטה להעדיף פסיחות במבנה הגיוני תחבירית, אבל בשיר הזה הפסיחות שמערבבות את השורות השרו אצלי תחושה של התערבלות יחד עם הקפה, שזה מגניב. למשל, כשהגעתי לשורות "מערבולת ניחוחות / עמומים מתפתלים" לא יכולתי לעצור את עצמי מלחייך: זה בדיוק מה שהרגשתי עכשיו. שאפו.
|תה| אלעזר |