בנושא
בכרם
חדשות
 
אריה ורותי - מחווה לעמיר לב / נונסיפ
בביכורים מאז כ"ג תשרי ה´תשפ"א

אריה מצחיק את רותי הם יושבים במסעדה

הוא מזיז גבה אחת כמו שחקן

ורותי רוכנת מחזיקה לו את היד

מתחת לשולחן מצמידים רגליים

_________

ואריה מחכה לרותי שתחזור. מתנמנם עם גמרא פתוחה, לומד את הדף היומי, אבל הראש שלו הרחק משם. אין לו מושג כמה זמן עוד יחזיקו ככה. בלי לדבר. בלי להתייחס. ובשבתות זה הכי גרוע. רק שניהם, כל היום. כשהנכדים מגיעים נכנסת שמחה לבית. אבל בשבתות הלבד זה רע. ומיד עם צאת השבת היא נעלמת, הוא לא יודע לאן. תמיד הוא מתלבט אם לחכות לה שתחזור, אולי ידברו סוף סוף.

העולם קרס עליהם לפני חצי שנה. אריה ורותי חזרו הביתה מאוחר, אחרי בילוי נחמד בנמל. במדרגות הטלפון צלצל. שום דבר לא מכין אותך לטלפון כזה. רותי נאבקה בדלת, רצה לסלון. אמרה: כן. רותי מדברת. כן. זו אמא שלה. אוקי. אני מבינה. 

הניחה את השפופרת, עיניה בוהות בקיר. מפולות בהרים, אמרה, מדברת אליו ואל אף אחד. אבל מה איתה, שאל. לא יודעים עדיין, יעדכנו. איש לא לימד אותם איך מתמודדים. מאז הם מחכים בדממה.

****

בשתים עשרה אריה עובר למיטה. יודע שעוד שעה-שעתיים היא תגיע, תתעכב כמה שהיא יכולה. רק לא לפגוש אותו ער.

הוא מעביר בראשו את הסוגייה שלמד: אדם עוזב את אשתו כדי ללמוד תורה - כמה זמן הוא יכול להישאר מחוץ לבית? רב רחומי, היה חוזר הביתה פעם בשנה, ליום כיפור. שנה אחת החליט להישאר גם ביום כיפור בישיבה. לא עדכן את אשתו. היא חיכתה וחיכתה. לבסוף ירדה דמעה מעינה. רב רחומי נפל ומת.

ומה עם אישה שעוזבת את בעלה? מה יקרה לה אם בעלה יזיל דמעה? לא, הוא לא יודע לאן היא הולכת. האם הוא רוצה לדעת?

הם צריכים לדבר הערב, אריה מחליט. הוא קם מהמיטה. מכין קפה, שחור חזק בלי סוכר. הוא צריך להתעורר. אבל מה אגיד לה? זה פתטי? מה אני עושה?

****

נזכר בסצנה אחרת. ארבע בבוקר, נמל התעופה בן גוריון. יעלי הקטנה עם התיק הענק, רותי עם התיק הקטן ואריה עם הגמרא ביד. ברמקול מכריזים, הטיסה לקטמנדו תצא בעוד חמש דקות. הם מזדרזים. הוא תכנן להישאר בבית, אבל רותי לחצה. וגם, מתגנבת תהיה למוחו, אולי הוא קיווה שתבקש סליחה?

בסוף עלתה על המטוס, יעלי, בלי לומר לו מילה. גם הוא לא אמר לה.

אריה קם לאט, מתנער. זיכרונות עושים אותו כבד. כן, הוא טעה, אבל מה תעזור סליחה? רותי בטח תחזור בקרוב. הוא ישתה עוד קפה בינתיים. יתחבא בגמרא.

****

באותו לילה רותי לא חזרה.

בבוקר אריה מתעורר על הספה, שומע מים. פספס את ההזדמנות, שוב היא מתרחצת שעתיים. רטט נשמע מכיוון השולחן. אריה מסתכל, הפלאפון של רותי. במסך הודעה: "הגעת הביתה? היה ערב נהדר". האם ויתרה עליו?

הוא מחכה לה על הספה, עם סיגריה דלוקה. הוא לא שואל אותה איפה הייתה. יושבים בשקט, מחזיקים ידיים. היד של רותי מתרפה, היא מתרחקת לשינה. מה יהיה עליו? במקום לקחת כדור אחד, הוא לוקח שניים.

__________

ליד השער מתקבצת שיירה

ואריה ראשון שוכב בעגלה

ברמקול הודיעו להתחיל בצעידה

ואני חיפשתי את רותי והיא לא הייתה





© כל הזכויות ליצירה שמורות לנונסיפ
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ב´ חשון ה´תשפ"א  
לקחת את 'מפולות בהרים' למקום יפה. וההחלטה להציג את אריה כדוס עם גמ' מאוד הפתיעה, כי זה המיס את כל ההגנות של "לי זה לא יקרה".. צריך לחשוב על זה עוד. תודה על זה..
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד