בנושא
בכרם
חדשות
 
חיי אבי / דויד אוחנה
בביכורים מאז י"ד תשרי ה´תשפ"א

הוּא מַבִּיט בִּי

בִּפְרוּסַת הַשּׁוֹקוֹלָד הַמְּכֻסָּה

מַזְכִּיר עֵנֵי אָבִי בִּבְקָרָיו

לֹא מְפַסְפֵס פִּסָּה בַּפְּרוּסָה

וּמִיַּד יוֹצֵא לְמֶרְחַקָּיו.

 

הוּא קוֹרֵא אֵלַי

בִּתְמוּנַת יַלְדוּתִי עַל קִיר בַּד

נִשְׁפַּךְ מִיְּדֵי אָבִי בַּסְּתָיו

תּוֹלֶה אֶת שֶׁלֹּא יָשׁוּב לָעַד

מִתְעַלֵּם מִסְּדָקִים הַנִּצָּבִים בְּפָנָיו.

 

הוּא מֵרִיחַ אוֹתִי

בְּשִׁטְרוֹת הַכֶּסֶף הַחַמּוֹת

מְצַיֵּר פְּנֵי אָבִי בְּלֵילוֹתָיו

טוֹעֵן אַרְנָקִי בְּזִיּוּף נֶחָמוֹת

בְּעוֹד הַקַּרְקַע נִקְרַעַת מִתַּחְתָּיו.

 

הַמְּשׁוֹרֵר מַקְשִׁיב לִי

בַּקִּדּוּשׁ הַמִּתְנַפֵּץ לְשִׁבְרִי שִׁירָה

מוּבָל בְּרַגְלֵי אָב בְּשַׁבְּתוֹתָיו

מוֹחֵץ לֵב פָּרוּץ כְּשֶׁבַּחוּץ סְעָרָה.

אֵין מִי שֶׁיַּעֲזֹר לָנוּ עַכְשָׁו.



אבא זיכרון יהודה עמיחי כעס ריחוק

© כל הזכויות ליצירה שמורות לדויד אוחנה
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ז תשרי ה´תשפ"א  
חיי ראשי, לא הבנתי כלום...
אפשר להבין גם בלי להכיר יהודה עמיחי?
י"ז תשרי ה´תשפ"א  
בדרך כלל איני אוהב להסביר שירים, מעדיף להישאר תחת הערפל ושכל אחד יוביל את השיר למקום שלו. גם אם לא מבינים ולוקח זמן לתת לרגש לצוף ולהתגבש, זה חלק מחוויית תהליך הקריאה.

אבל, בגלל ששאלת, אנסה להסביר מהיכן השיר נבע אצלי (ולאו דווקא צריך להתפרש כך אצלך):

ליהודה עמיחי יש שירים שמתארים את הקשר בינו ובין אביו (שנפטר כשהיה עמיחי ילד).

ניסיתי לתאר בשיר מערכת יחסים בין בן לאביו הפוכה ממערכת היחסים שבין עמיחי לאביו. היחסים שבין הבן לאב בשיר שלי הם קשים ורצופי אכזבות (השתדלתי לעצב את השיר באופן הדרגתי, כך שתחושת האכזבה מתעצמת מבית לבית).

בכל בית הבן מתאר כיצד המשורר (עמיחי) מלווה אותו בסיטואציות קטנות מחייו (אוכל, תמונה, כסף, קידוש) ובכל אחת מזכיר לו את אביו ואת הריחוק שנוצר ביניהם- עד לסוף שאולי מסמל נתק מוחלט. הליווי של המשורר רק מעצים את תחושת התסכול, לאור מערכת היחסים הכה שונה ומלאת אהבה שהוא מציג כתמונת ראי לבן.

שיבצתי מילים וצרופים משיריו של עמיחי, כולי תקווה שמי שיזהה אותם יוכל לגלות רבדים נוספים בשיר ולגלות משמעויות חבויות.

די להיזכר בשירו של עמיחי "מות אבי" אל מול כאן "חיי אבי"- באחד האב מת אך קיימת אהבה וקרבה, ובשני האב חי אך החיים ספוגים בריחוק ובקשיים.

אולי תנסה עכשיו לקרוא שוב את השיר, לאט ובזהירות, להתמסר למילים ולזהות אילו תחושות הוא יוצק בך. אשמח מאוד לתגובה נוספת.

(ואם תקרא שוב את עמיחי, זה בכלל בונוס!)
י"ז תשרי ה´תשפ"א  
עבורי לכל מילה יש משמעות והיא נבחרה להיכתב לא סתם. זהו שיר מאוד אישי וחשוף. כולי תקווה שמי שיקרא יצליח לעמוד על הדקויות והמשמעויות. אני זכיתי לשחרר את אשר היה על לבי.
י"ז תשרי ה´תשפ"א  
תודה דוד!
עכשיו הצלחתי להבין משהו, אבל שום דבר לא עד הסוף, אני מניח שככה זה אמור להיות...
נשמע שהאב אטום לרגשות הבן, נותן לו חומר במקום רוח.
והסוף מבחינתי נשאר תעלומה. הבן חזר בשאלה? עוזב גם את א-להים?
י"ז תשרי ה´תשפ"א  
כל אחד והסוף שלו (:

אהבתי מאוד את ההבחנה שלך על החומר מול הרוח. לדעתי, האב אטום גם לעצמו, הוא מנסה לקרב את בנו באמצעות "החומר" אך לא מבין שבכך רק מחסיר מהבן את הדברים להם הוא זקוק באמת, ובכך רק מגדיל את הפער ביניהם.

אמנם לא זו הייתה כוונתי או המשמעות שלי, אך מקבל, כמובן, את פרשנותך כי האב הוא האל והריחוק מסמל יציאה בשאלה. זה היופי בשירה, כל קורא פוגש את הטקסט מתוך עולמו. אך לא משנה איזה עולם אנו יוצקים למילים (דת, משפחה, בית...)- מעדיף כרגע להשאיר את שאלת הניתוק כתעלומה.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד