וַתֹּאמֶר: לֶךְ

לְךָ

לְמִשְׁפַּחְתְּךָ

וּלְמוֹלַדְתְּךָ

וּלְבֵית אָבִיךָ

מִן הָאָרֶץ אֲשֶׁר הֶרְאִיתִיךָ

אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, כָּל כָּךְ אָהָבְתָּ

הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לֹא תִּשָּׁאֵר (לְפָחוֹת בֵּינְתַיִם)...

לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ

רְד"וּ שָׁמָּה

עַד אֲשֶׁר אוֹמֵר אֵלֶיךָ: 'שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים'

                  (יָרְדָה הַיְּשִׁיבָה לְסוֹף דַּעְתִּי...)

וְנַפְשִׁי כְּמֵהָה, נִכְסֶפֶת לַיּוֹם,

    בּוֹ אֶמְצָא מְנוּחַת נַחֲלָה

בֵּין כְּתָלַיִךְ הָרְחָבִים, מְכִילִים, אוֹהֲבִים,

    אַחֲרַיִךְ אָרוּץ בְּגִילָּה

כְּשֶׁכְּסֻכַּת הַשָּׁלוֹם, תִּפָּרֵשׁ גַּם עָלַי, 

    חֻפָּה לֶחָתָן וְכַלָּה

וְתִנָּתֵן הָאַשְׁרָה, בְּכָל עֵת בְּךָ לִדְבֹּק, 

    בְּלִי צֹרֶךְ לִמְצֹא עֲלִילָּה

כִּי אַהֲבָתִי אֵלַיִךְ, עֲצוּמָה נוֹרָאָה, 

    עַל נוֹשְׂאָהּ כְּשַׂק חוֹל מִשְׁקָלָהּ

וְעַל לִבִּי אֶשָּׂאֶהָ, כְּשֶׁמִּמֵּךְ אֶתְרַחֵק, 

    כְּאֵם הַנּוֹשֵׂאת מַחְמָלָהּ

בְּלֵב שָׁבוּר וְנִדְכֶּה, מִמֵּךְ רֶגַע מַרְפֶּה, 

    וּבְצַעַר נוֹשֵׂא אָז תְּפִלָּה

שֶׁאֶת סֻכּוֹת הַבָּא, בְּקִרְבֵּךְ כְּבָר אָחֹג, 

    אִתָּךְ יְשִׁיבַת קְהִלָּה

כָּל הַשָּׁרוּי בְּלֹא אִשָּׁה, שָׁרוּי בְּלֹא תּוֹרָה
                                        בְּלֹא שִׂמְחָה
                                        בְּלֹא (סֻכַּת) שָׁלוֹם

וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ?! 

אָז לָמָּה, רַבּוֹתַי, אָנָּא תְּנוּ הֶסְבֵּרִים!

בֵּין הַזְּמַנִּים בְּדִיּוּק אַחֲרֵי יוֹם כִּפּוּרִים?