הסערה הזו שלה,

המרוץ המטורף-תמידית

השאלות בעיניה

כל הזמן, כל הזמן.

תמיד תוהה

תמיד מתייסרת

תמיד, תמיד ולעולם

רוצה עוד,

למה את לא ככה

מסתפקת,

פשוטה.

תמיד להסתובב סביב האמצע,

סביב הנקודה

סביב השלם

מתי תביני כבר שאין פה שלם,

אין!

לחתור אליו בכל הכוח ולא לוותר

גם במחיר המוות

לרצות לחיות הכל

לאהוב הכל

לטעום הכל

להיות הכי הכי

הכי

הכי טהורה, הכי יודעת

הכי צודקת, שואלת

הכי חיה ומרגישה וטועמת

מסתחררת בסערה המטורפת הזו

למה תמיד יש לך רוח באוזניים

למה לא תשבי קצת בשקט.

רק תורן,

רק עמוד יציב, באמצע המעגל

שאפשר לחולל סביבו

להתרחק, להתקרב

לחבק אותו בכל הכוח ולבעוט בו בכאב ובתסכול

לספר לו את כיעורך ולשמוע כמה את יפה

רק עמוד בטון

שלא רועד ולא נבהל ולא מזדעזע

סביבו תוכלי לחיות

בידיעה שלידו לעולם לא

תמותי.