בנושא
בכרם
חדשות
 
כוכבים / hhm
בביכורים מאז כ"ב אלול ה´תש"פ

השעה הייתה מאוחרת מדי, לכל הדעות. מסך הפלאפון שלו האיר את האדמה שסביבו כשהתקבלה הודעה חדשה.
אאמא: מתי אתה חוזר? מחכים לך.
הוא מכבה אותו בתנועה חטופה, מחליט להתעלם מאהבות שקטות וחונקות שמנצנצות לו אור מלאכותי באמצע הלילה. מחזיר מבט אל השמיים, זרועים נקודות-נקודות. פעם, כשהיה קטן, נתנה לו הגננת אסתר דף שחור. בעזרת קיסם הוא חרץ בו קווים עד שהתגלה מתחת עולם שלם של צבע. אולי גם השמיים רק מסתירים, והכוכבים מציצים מהם, נאבקים לצאת.
הוא מנסה להאמין שאיפשהו, היכנשהו, מתישהו, הוא יצליח לגלול את החושך. לחשוף מתחתיו את השמש, צוחקת אליו, מספרת שרק הסתתרה בשעשוע. כמו ילד במשחק מחבואים, נסתר כדי להתגלות.
ואז שוב עט עליו משא הידע: השמיים הם רק כלום, כמה עננים שלא חוזרים מהם קרני האור. השמש היא בעצם כדור של גז, ועם כדור של גז אי אפשר לצחוק. הכוכבים הם מצבורי סלע ענקיים.
החושך הוא כלום. ובכל זאת הוא עוטף אותו עכשיו, סוגר עליו, מחבק אותו בזרועותיו הקרירות. הוא כמעט מסוגל להאמין שזרוע נעלמה מוחה את דמעותיו, עד שטעמן המלוח מרטיב את שפתיו הקפוצות.
בעיניים עצובות, עצומות, הוא מביט בחושך. מנסה לבקע בו שביל. חופן רגב אדמה וזורק קדימה, מחשב היכן יפגע. משא הידע כבד עליו. פיזיקה, כימיה, מדעים מדויקים שמסיטים אותו מעצמו. וכמה היה רוצה לשוב להיות אותו ילד שהאמין שהשמש סובבת סביב העולם, והעולם סובב סביבו.
כמה היה רוצה לשוב אחורנית, לרוץ עד שייפול, לבכות עד שייבש מקור דמעותיו, לשכב על האדמה עד שלא יוכל עוד לקום, ללהג עד שלא יזכור מהי השתיקה, שפעם כה אהב.
המסך מבהיק שוב, מסנוור את קשתיות עיניו. יש לך מפתח? כבר מאוחר.
הוא קם, אוסף את עצמו איבר אחרי איבר, מתרומם מעלה. לרגע נדמה לו שהשמיים קרבים אליו, נוגעים-לא-נוגעים, קוראים לו בשתיקתם. הוא טומן את הפלאפון בכיס המכנסיים, מנער אדמה מברכיו. מרחוק הוא רואה את אורות הבית קוראים לו, ויודע שגם הלילה לא יישן.



התבגרות חושך לילה מחשבה ריאליזם

© כל הזכויות ליצירה שמורות לhhm
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ד אלול ה´תש"פ  
התגית "ריאליזם" נכונה פה בעיניי לא רק ביחס לתוכן הקטע אלא גם ביחס לצורה שבו את מגישה אותו. הוא באמת ריאליסטי. את משחקת בצורה משכנעת עם מדדי התיאורים [תפאורה, רגשות, מחשבות, פעולות קטנות, תיאורים ודימויים] וזה הופך את הקטע הזה לקטע טוב.
מצד שני, דווקא בגלל זה חבל לי שזה רק קטע ולא מתפתח לסיפור מלא. אני מרגיש שאת מתחילה להתרומם לאיפשהו אבל נקטעת בהעדר תכנית אב מסודרת. מבחינתי, אם היה פה סיפור שלם שמורכב מטקסט כמו זה אז וואו. אבל קצת נעצרת לי לפני שמשהו התחיל בכלל. כמובן שגם זו אמנות, ואני מכיר עם הזמן עוד ועוד מגווניו המעניינים של ז'אנר המינימאליזם, אבל אין אפס- הייתי שמח מאוד לראות את זה כחלק מסיפור שלם.
יכול לומר שלפחות בעולם הכתיבה שלי, מה שעשית כאן הוא רק שלב 2. השלב הראשון הוא לבנות תכנית אב, לדעת מה אני רוצה לספר. למלא את הגדרת הצורה לפני שמתחילים לצקת בה את התוכן. רק אחרי זה אני עובר למלאכת הפרטים שאת מיטיבה לעשות פה. כמובן כמובן שכל אחד עובד איך שהוא עובד, אבל לכל הפחות כהעשרה והרחבת אופקים הייתי ממליץ לך לנסות גם, דווקא בגלל שאני מוצא פוטנציאל מטורף ביכולת הסיפור שלך.
וכמובן, איזה כיף שפרסמת :) תמשיכי לשתף אותנו
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד