בנושא
בכרם
חדשות
 
אוי להם לבריות / יהודב
בביכורים מאז ו´ אלול ה´תש"פ

"אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי:
בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת
מֵהַר חוֹרֵב, וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת:
אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת
מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה".

"בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון
נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו
ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן
וכל מה שבראתי בשבילך בראתי
תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי."

היום, ההרים-השוממים,
לא עולה ההד ביניהם.
הם זנחו את אמנות השמים
קצו באימת הרעמים
כלפי ליא
האפקט עצום-למראה ומדויק להפליא
עקודים נקודים וברודים צוהלים נגדך
ת ש מ ו ר  ע ל  ע צ מ ך מפניהם
תשמור אם חבל על כאב
הרי לאו דווקא דרמטיות-
שמימית, ובטח לא עלבונה
של תורה


****

אנשי-מיקרופון אומרים הכלה. שתנענע
לולב-נרטיבי. רלטיבי. ללא
אתרוג גדול בצדו. כי רק השלום גדול.
מזעזע אוניברסיטאות לשמים. המרצה
בוכה בדמעות. היא לא יודעת בכי
אחר. והדמעות מלוחות. כמו פעם.
הרי מי אמר שעדיף מתוק. או לבן.
אולי עדיף שחור. שיסע באוטובוסים.
הלוואי שלא תבקשם סליחתם.
את מי השלכתם אל תוך קורי העכביש
לטבוע בקונסטרוקציה גאומטרית דביקה?
חשבתם שעיניו יסומאו מהדבק?
הן יישארו פעורות לעולם. שני חורים שחורים.
שני בלעו הכל. עין פעורה לא
מבחינה, כל שכן שתים. הטוב והרע אבדו את
הדעת. מאז, הם כה עסוקים בחיפושים, עד
ששכחו מהסדר היפה. באים והולכים בין
העומדים האלה שגם הם באים והולכים
מילא ההתרסה מול רצף
צורות ההכרה הזעום כי 'מפאת
התעקשות בלתי נסלחת לאשרר את
היש ולשמר את הממסד הישן, צורותיו
לא נלקחו בחשבון'. מילא. ומה הלאה.
שמתוך הלא-כלום, נחצב
תמליל-משוב. בלתי מחייב. בריאה חדשה.
יש מיש, כלומר, אין מאין. פעורה כמו
עיניים, כלומר, כמו שממון. ומה
הלאה. לכל הרוחות, לא בראתם שמים
וארץ, מאיפה, אם-כן, כוחכם, לעבות,
כ"כ, את האין? אפשר זאת –
אחד הנתחים של האין הגדול, אולי
השמן שביניהם, הוא סה"כ
תוצר אכזרי של אמת לקולית. אכן. מבריק.
תשובה כהלכה. ומה הלאה.
שצג מהיר. מעיר עיני ישנים בליל.
מאיר מחשכי-אופל אשר
לְעמק-בכא ממאיר.
צג יהיר מִכסה לניתוח אנליטי
ביקורת
רציונליזציה
ובכך מצוותו לשמה
רצונו לומר: לשם התאווה
נעשה כאומר: כזה ראה
והרי מדע. כזה קדש והרי מידע.
כזה ראה, כזה קדש והרי לך
מדוע...

יש גרעיני-הסברה-אובדים בתוך שאון מטר-
ההדתה הלזה (המוצא הישר
מתבקש ליידע בדחיפות את הנוגעים בדבר)
לאמר – שאון? הדתה? נשיאים ורוח! --
היא לא הייתה –
ואם הייתה,
היא לא נבראה –
ואם נבראה,
מה הייתה
או נבראה
מול ההחצנה
מול ההחפצה
תיעוב עיני-ילדים בתמונות-
ראווה אשר תגרענה ממנוחתם למצוד לילי ---

--- פינה אפלה
ובאין רואה
צעקה הנערה
צעק הנער
צעקו הנער והנערה

נגעו בטוהר ולא נחה דעתם
עלו לחלל יצועי אבותיהם, השרשת הנמשכת,
שהייתה מעמסה
בלבותם.

נתצו מזבחות, שחטו פרות,
התערטלו מכל אשר בשם יקרֵא,
ידם בכל ובכל ידם,
ובלי משים
נוסף גם
במסגרת האנדרלמוסיה
העץ אשר בתוך הגן.
הוי, הרי זהו חופש,
אשריכם מחוללי החירות!
היא מִדּרדרת,
היא מִדּרדרת בנחל-אכזב, צוהלת
כמו זינוק, שורקת את
האוויר בחטף, שיער שחור מלא ויפה מסתלסל
ומתבדר שבלולית, היא צוהלת
צוחקת כמו מצלתיים
כמו אלפי פעמונים צלולים,
אם יש בהם פעמון מפוכח מי
מחכה לה למטה
אם לא
אבן שאין לו הופכין –
-- פעם היה לה אבן אהוב
ואז היו לו הופכין
והוא סיפר שזה מרגיש כמו קרוסלה
כמו צחוק-ילדים, אח"כ היא כבר
לא ראתה אותו, גם כשאימצה את עיניה.
היא לא ראתה אבל עיניה כהו.
וגופה התחדד. כמו תער.
והיא לא שאלה אם חזר.
הוא חזר.
היא הייתה להב.
וכמה קסם יש ללהב. חלומו של כל
אבן אהוב. והיא לא ידעה.
והוא חזר. עייף וזועף. שכח מהו קסם.
ומהי אהבה. כי אין לספר. אסור. אם
היה יודע סופה של קרוסלה. איך
מתערבלת עם חוקי יסוד. חופש האדם
נלכד בספירלה זועמת. מהירה
כמו טורנדו. כמו חירותו.
אם היה יודע. סיבוב הקרוסלה
מותר לזאטוטים בלבד.
כי רק חזה-זאטוטים מסוגל
להפיק
צחוק-ילדים
אמתי

אם יש בכם אחד מפוכח –
מי מחכה שם למטה.

הייתה ששאלה:
זוג יונים, האם יש בנמצא?
תראו איך הם מביטים בעיניים
ויש בכח עיניים לשזור בצחוקן חוט
של חסד, לגלף מכחול-
ספירי, תראו כיצד זה מושחים באהבתם
גוני שלום, מערבולת צבע מדויקת,
כמו שמים, כמו ים, כמו כאב.
בתערוכת יחיד בכוכב אחר כתוב לאמר:
תמונה לזכות הרומנטיקה האינדיבידואלית –

– לנצח.

ובינתיים, אדהכי והכי, ומפה לשם
בבית-אבות
מטופח
לשעבר ––
הכל אשמתךָ – כך
היונה
הכל בגללךְ – כך
היון
איך הם מביטים בעיניים!
איך גצים!
וברקים!
וסופם
מצבור אפר בתעשיית
השתוקי הקודר --

וחדלה האדמה
אחריתם.

****
ובעולם ריק מחלד
בו תמו בני אנוש
ואיתם תמה הרשת
הפלאית,
הסבוכה.
ובאין תאוות
יושבי הארץ אשר מלפנים
בידם
בת קולם עוד מכרזת
מנהמת כיונה
(והיא משרידי הנפילים
אשר הדרם במסילה עמוסת-
פלדה אי-איפה
במישור התיכון,
והיא יונת-מתכת אדירה
ורום לה ואל) –

"אוי להם
לבריות
מעלבונם".



פוסט מודרנה

© כל הזכויות ליצירה שמורות ליהודב
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ח´ אלול ה´תש"פ  
אז בהחלט גדול עלי להגיב
רק אומר שקראתי, מרשים, והסה"כ וגם רוב הפרטים ברורים, אני חושב.
אני צריך לקרוא עוד בנחת ובתשומת לב הנדרשת. אולי אולי, אגיב עוד

מלא קטעים יפים, חדים מאוד (אגב, היו רגעים שהרגיש לי כמו בשירי אצג). גם, כל כך שלך. מזהים מקילומטר
גם משחק במילים (אם זו המילה) שהם דווקא חידוש אצלך נ"ל, הוסיף לקריאה.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד