המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
חשבון פשוט [ליקוי מאורות - חלק ב] / אמי 1
בביכורים מאז כ"ה תמוז ה´תש"פ

ה.

"הפעם מדובר באירוע שלא יכול יעבור בשתיקה".

חנן הנהן, למרות שבסתר ליבו הוא חשב שה"אירוע" הזה לא באמת נורא כל כך. הוא ידע היטב שהרב דוד כבר הגיש את הציונים בחשבון, כך שלמבחן שלו אפילו לא הייתה משמעות. אז נכון שהוא ישב והשקיע כדי להכין אותו, ולא נעים שכל ההשקעה הזו הולכת לפח. מצד שני, הילדים לפחות חסכו לו את הזמן של בדיקת המבחנים.

"ותשאל במיוחד את אלון", הוסיף הרב איציק כביכול בטון אגבי. "יש לי תחושה שהוא שוב אחראי לסיפור הזה".

הם בכיתה ו', למען השם, ואנחנו שבועיים לסוף השנה. רצה חנן לומר. מותר להם לעשות קצת שטויות. אבל הוא העז לומר רק: "טוב, לפחות הם לא פגעו באף אחד ולא קלקלו שום דבר". הפעם, לכל הפחות.

"כל הכבוד להם. אני עומד לבחור אותם לכיתה המצטיינת של התלמוד תורה", לגלג הרב איציק. הוא עמד להוסיף עוד משהו, אולי הערה סרקסטית תואמת על פרס המחנך המצטיין, אבל הצלצול הקדים אותו אז הוא סיכם: "אשמח לעדכון במהירות, אפילו בהפסקת עשר".

חנן לקח את התיק ויצא מחדר המורים. זה כבר לא היה הוגן, המשפט הכמעט-אחרון הזה; נכון שהם כיתה עם הרבה הערות משמעת יחסית, אבל היו להם הישגים לימודיים לא רעים בכלל. הם כמעט מסיימים את ספר ישעיהו, וזה ממש יפה. והוא בכלל לא מבין מה הרב איציק מתהפך על הסיפור מאתמול. אם היה לו קצת יותר אומץ, הוא היה מציע לו להסתכל על התיאום המרשים הזה בין כולם – כיתה שלמה שממתינה עד הצלצול כדי להגיש את הטפסים, שאף אחד בה לא שובר את הקו האחיד, שגם הילדים הטובים משתפים פעולה. הוא אפילו הרגיש זיק של גאווה כשחשב שגם צורי ואביחי לקחו חלק בתעלול. אם כי הוא הודה ביושר בינו לבינו שלא בטוח שהוא יכול לזקוף את הגיבוש הזה לזכותו.

כמו תמיד הילדים רצו פנימה כשראו אותו מתקרב. הרב חנן נעמד בקדמת הכיתה, הניח את התיק על השולחן וחיכה לשקט שהשתרר במהירות. הוא התחיל לקרוא שמות, ותהה אם באמת יש אווירה דרוכה מעט, או שהוא רק מדמיין.

"לפני שנתחיל ללמוד – כמו שאתם יודעים, אתמול קרה כאן משהו חמור". הוא התהלך הלוך ושוב לאורך הלוח, והרגיש עשרים וחמישה זוגות עיניים מרוכזות בכל צעד שלו. "הרב דוד חילק לכם מבחנים, ואף אחד לא מילא אותם". חלק השאירו אותם ריקים, אמר לו הרב איציק, או שכתבו שירים או שציירו ג'ירפות. הוא כבש חיוך עכשיו כשנזכר בדוגמה האחרונה. "כיתה שלמה שלא עונה על מבחן. אני רוצה להבין: המבחן הזה היה קשה? לא ידעתם את החומר? לא היה לכם מספיק זמן להתכונן?"

הוא נענה בשתיקה. כמה מהתלמידים השפילו עיניים, אחרים החליפו מבטים וחלקם לא הצליחו לכבוש את החיוך.

הרב חנן רצה להמשיך לנזוף בהם, אבל לא ממש הצליח להביא את עצמו לזה. "אז בהפסקת עשר אני אקרא לכמה מהתלמידים ואשאל אותם שאלות", הוא הודיע. "ועכשיו תפתחו את ספר ישעיהו ותתחילו לשנן. אתמול למדנו את פרק ס, להזכירכם".

השיעור הכפול עבר בשקט יחסי. נראה שהתלמידים הרגישו שיש איזו התפרצות זעם באוויר, ואף אחד מהם לא רצה להעיר או לעורר צרות. הם השלימו את פרק סא שלוש דקות לפני ההפסקה, והרב חנן שחרר אותם להפסקה מוקדמת.

"אלון, תוכל לצאת איתי החוצה רגע?" הוא ביקש כשכולם התחילו להוציא את ארוחת העשר מהילקוטים.

שקט השתרר בכיתה, ונראה שכל הראשים הסתובבו כשאלון פסע אחריו אל הדלת. הרב חנן התיישב על הדשא ואלון התיישב בהיסוס לצידו.

"תגיד לי את האמת", שאל הרב חנן בלי הקדמות מיותרות. "אתה יזמת את זה?"

"לא", אמר אלון.

חנן נשם בתוכו לרווחה. בשבוע האחרון נראה שמשהו בהתנהלות של אלון השתנה לטובה, והוא כבר הספיק לציין את זה לעצמו. היה מאכזב אם היה מתגלה שהכול היה סתם. "ולא היית מהמארגנים? בינינו, מה לא תעשה כדי להתחמק ממבחן בחשבון..." הוא הקפיד לשמור על טון קליל.

"דווקא התכוננתי הפעם למבחן, ונראה לי שהייתי מקבל ציון לא רע". אלון דיבר בשקט אבל בביטחון, והישיר מבט אל העיניים של הרב חנן. "אבל אחרי שמישהו העלה את הרעיון לא רציתי להיות זה שהורס לכולם".

"הבנתי. אני לא מבקש שתגיד לי מי הראשון שהעלה את הרעיון הזה. רק תגיד לי: אתה יודע מי זה?"

"כן. כל הכיתה יודעת".

"בסדר. משוחרר", אמר חנן. "ותגיד בבקשה למיכאל שיצא אחריך".

אבל מיכאל הכחיש גם הוא, וכמוהו שמואל, עמית ואלקנה. וקצת לשמחתו של הרב חנן, אף אחד מהם לא הסכים להסגיר את מי שכן אחראי לרעיון הזה. אחרי שגם יוני טען שגם הוא רק זרם עם כולם, חנן חזר לכיתה יחד איתו ונעמד בקדמת הכיתה.

הוא ידע שמצופה ממנו לנאום על אחריות, עמידה במשימות ותופעת העדר, ואולי גם לצטט את "אם כולם היו קופצים מהגג" הישן והטוב. אבל במקום זאת הוא אמר: "יש עוד חמש דקות עד הצלצול, ואז יתחיל שיעור משנה עם הרב הלל. אני מבקש שבזמן שנותר, תגידו לי מה לדעתכם צריכה לעשות כיתה שבה כולם לא מילאו מבחן".

היה רגע של היסוס, ואז יד ראשונה עלתה ואחריה עוד אחת. הרב חנן כתב את כל ההצעות על הלוח: תוספת תרגיל בשיעורי בית, מכתב התנצלות, מבחן חוזר, שיעור חופשי, ריצת אלפיים, העתקת שורות. כשכלו הרעיונות הוא הציע לערוך הצבעה בהרמת ידיים. הרב הלל בדיוק נכנס כשהוכרע ברוב קולות לטובת מכתב התנצלות לרב דוד בחתימת כל ילדי הכיתה.

"אז תגישו לו את זה ביום ראשון", אמר הרב חנן, וכשהגיע לדלת הכיתה לא הצליח להתאפק, אז הוא הסתובב והוסיף: "ותשימו למטה גם איזה ציור של ג'ירפה".

הוא נכנס לחדר המורים בלב קל יותר, הכין לעצמו קפה והתחיל לעבור על השיעור בתורה שהוא צריך להעביר בצהריים בכיתה ד'. לקחו בדיוק שלוש דקות עד שהוא שמע כיסא נמשך משמאלו.

"נו, יש לך תשובות בשבילי?" אמר קולו של הרב איציק.

חנן הרים את העיניים בבת אחת. "דיברתי איתם. אני... אני מטפל בזה", הוא אמר בשפה רפה.

"מה זה 'מטפל'?" הקשה הרב איציק. "אתה כבר יודע מי זה שהסית את כל הכיתה?"

"טיפלתי בזה מולם", אמר חנן בקול קצת יותר תקיף. "זה מעשה של כל הכיתה, והעונש צריך להיות של כל הכיתה. אבל גם ביררתי מי עשה את זה, והעניין בשליטתי". הוא העדיף לא להוסיף שגם אם היה יודע מה התשובה, לא היה מוסר את השם לסגן המנהל.

"וצדקתי בהשערה שלי?" שאל הרב איציק.

"לא. זה לא אלון", אמר חנן בקצרה.

נראה שהרב איציק מעט התאכזב מהתשובה הזו. חנן חשב שהוא ימשיך לדרוש את השם, אבל הרב איציק שאל: "ואיך אתה קובע את זה בכזאת ודאות?"

"פשוט מאוד. הוא אמר לי שזה לא הוא", אמר חנן בהתרסה וחזר אל החומש הפתוח.

 

ו.

למען האמת יהודה לא ממש תכנן את התעלול מראש.

זה התחיל ביום שלישי, שבו המגרש הגדול שייך לכיתה ו' בהפסקת עשר. הוא ישב על האספלט ליד מיכאל ועמית, רגע אחרי שהפסידו משער בדקה האחרונה של המשחק. קודם מיכאל צעק על יהודה שאיזה מין שוער נותן שיכניסו לו בין הרגליים, ויהודה לא העז לענות שאם מיכאל לא היה מאבד את הכדור בקצה הרחבה אף אחד לא היה בועט לשער. עכשיו הם בעיקר הסדירו נשימה ובהו במשחק המתנהל.

"אוף. יש עוד שמונה דקות למשחק ורק שבע דקות להפסקה. לא נספיק לעלות שוב", אמר יהודה בהשלמה.

"אתה חזק בחשבון, אה?" לגלג עמית.

יהודה חיפש תשובה צינית הולמת, אבל מיכאל הקדים אותו: "מה הקשר חשבון עכשיו, הזכרת לי את המבחן מחר. די, כבר סוף שנה. למי יש כוח לעוד מבחן של הרב דוד?"

עמית הנהן בהסכמה, ויהודה אמר בלי מחשבה: "בדיוק אח שלי סיפר שהיה להם בישיבה מבחן במתמטיקה, אז הם פשוט לא הגיעו. כל הכיתה".

"חבל שאנחנו לא יכולים להחליט שאנחנו לא באים מחר", אמר מיכאל בחוסר עניין.

זה היה נכון. יוחאי והחברים שלו יכולים פשוט להישאר בפנימייה שלהם, אבל יהודה לא יכול להישאר בבית. מה הוא יגיד לאמא כשהיא תעיד אותו להסעה, שלא בא לו ללכת? "אבל אפשר פשוט לא לעשות את המבחן", הוא הרהר בקול. "נגיד להגיע למבחן ולהגיש אותו ריק. מה הרב דוד יעשה אם כל הכיתה לא תגיש?"

מיכאל הסתכל עליו כאילו הוא רואה אותו בפעם הראשונה. "בוא'נה יהודה, הבאת פה אחלה רעיון", הוא אמר בהערכה. "אפילו הרב איציק לא ידע מה לעשות לנו אם כולנו נגיש את המבחנים ריקים".

יהודה הוחמא מהמבט, אבל השכל הישר שלו מיהר לסייג: "אבל צריך שכולם-כולם ישתפו פעולה. אתה חושב שאפשר לשכנע את כל הכיתה לא להגיש?"

"כן, למה לא", אמר מיכאל בנחישות. הוא אפילו לא הבחין שאלון בדיוק הבקיע, וזה גרם לתחושה נעימה בבטן של יהודה. הנה אחד הילדים המקובלים בכיתה יותר מתעניין בו מאשר בכדורגל. "אם נתאם עם כולם היום – בטח חלק מהילדים עוד לא הספיקו אפילו להתכונן – וגם סוף שנה, מותר קצת לעשות שטויות. בואו ננסה לדבר עם שאר הכיתה בהפסקה הבאה".

הוא לא איבד זמן, ומיהר להסתודד עם אלון כבר כשעלו לכיוון הכיתה. יהודה הלך מאחוריהם והיה נדמה לו שאלון דווקא פחות מתלהב מהסיפור – מיכאל ממש דילג, ואילו אלון המשיך ללכת בכתפיים שפופות עם הכדור מתחת לזרועו, וענה תשובות קצרות שיהודה לא הצליח לשמוע. אבל כשהגיעו לכיתה מיכאל הספיק ללחוש ליהודה שהתכנית בתוקף, ושהם יעבדו על זה אחרי השיעור.

ואכן, רגע אחרי שהרב חנן יצא מהכיתה, מיכאל התחיל לעבור בין ילדי הכיתה, ולהציע להם להגיש את המבחנים ריקים. יהודה הבחין שהוא הקפיד להציג את זה בתור "הרעיון של יהודה" וקצת התבייש, כי בינו לבינו הוא הניח שמיכאל יגנוב את הרעיון וייחס אותו לעצמו.

הוא התנער ופנה בעצמו לדבר עם כמה מהילדים שישבו בשולחנות הסמוכים אליו. להפתעתו כולם נענו ברצון – אפילו צורי, שיהודה ציפה שיגיד שזה לא יפה ושצריך להגיש את המבחן. הוא ציין שזה רעיון ממש מקורי, והלב של יהודה שוב התמלא בגאווה קלה.

החלק הכי מאתגר היה דווקא למחרת, במבחן עצמו. מסתבר שאם יש משהו יותר קשה ממבחן רגיל בחשבון (אפילו שיהודה שנא את המקצוע הזה), זה לשבת במשך חצי שעה עם העיפרון ביד, ולהגניב מבטים סביב כדי לוודא שאף אחד לא חומק מאחריות ועונה על המבחן. זה יכול להיות כל כך מטופש אם הוא יגלה בסוף שרק הוא לא ענה, וכל השאר הגישו מבחנים מלאים. מדי פעם הוא הגניב מבטים סביבו, וראה עיניים אחרות שמתרוצצות לכאן ולשם, אבל לא יכול היה לדעת בוודאות שהם מתייסרים באותה התלבטות. אולי הם סתם מנסים לחשב שטח של מעגל או משהו כזה. לפחות הרב דוד נוהג לשבת במקום שלו במשך המבחן, ולא מסתובב בין השולחנות. רק פעם או פעמיים הוא הרים את העיניים מהחוברת שקרא ויהודה מיהר לשרבט משהו בצידי הדף.

מיכאל קם ראשון, דקה לפני הצלצול, והגיש את המבחן שלו כשהוא הפוך, ויהודה מיהר לקום אחריו בלב פועם, להניח את הטופס על השולחן ולצאת אל הדשא. מהר מאוד התאספה שם רוב הכיתה, וברגע שהרב דוד התרחק לכיוון חדר המורים הם התחילו לדבר בהתלהבות. נראה שכולם אכן שיתפו פעולה – או לפחות טענו שהם עשו את זה – ושניים או שלושה ילדים אפילו ניגשו אל יהודה וטפחו על שכמו. הוא חיפש משהו מחוכם לומר אבל לא מצא, ודי מהר תשומת הלב נדדה אל הדברים הרגילים.

אבל ביום חמישי תחושת ההתעלות שלו נעלמה, כשהרב חנן נכנס בצעד תקיף לכיתה. "לפני שנתחיל ללמוד", הוא אמר והתהלך הלוך ושוב לאורך הלוח, "כמו שאתם יודעים, אתמול קרה כאן משהו חמור. הרב דוד חילק לכם מבחנים, ואף אחד לא מילא אותם. כיתה שלמה שלא עונה על מבחן. אני רוצה להבין: המבחן הזה היה קשה? לא ידעתם את החומר? לא היה לכם מספיק זמן להתכונן?"

יהודה הרגיש שהלב שלו שוקע בכל משפט. הוא בכלל לא חשב שזה יגיע לרב חנן – הוא הניח שהם לא יצטרכו לשאת בתוצאות התרגיל הכיתתי עד שיעור חשבון ביום ראשון. למרבה המזל הרב הניח לנושא, אמר שהוא יטפל בזה בהפסקת עשר, והכיתה התחילה לשנן את הפרק מאתמול.

במהלך השיעור יהודה לא ממש העז לפתוח את הפה. גם כשהרב שאל מה זה "רוח כהה" ויהודה דווקא ידע את התשובה (זה מופיע בשיר של ישי ריבו, ואבא שלו הסביר לו פעם), הוא הרגיש שאם ירים את היד עלול לפרוץ לו וידוי בטעות.

כולם הוציאו את ארוחת העשר שלהם מהילקוטים בסוף השיעור, אבל כשהרב חנן ביקש מאלון להתלוות אליו החוצה השתרר שקט. יהודה הרגיש שהלחמניה נתקעת לו בגרון. אלון בטח יספר לרב מי חשב על הרעיון הזה, למה שהוא לא יספר. מה עדיף, שהוא יישא בעצמו בעונש? למעשה יהודה כמעט קם ויצא בעצמו, כדי לומר שזה הוא עשה ושישחרר את אלון, זה באמת לא הוגן שחושדים בו תמיד, אבל הרגליים שלו כמו דבקו לכיסא. ולפני שהוא הספיק לעשות משהו, אלון נכנס בחזרה, ואמר ביובש למיכאל שהרב קורא לו. הוא פנה לאכול את האוכל שלו, והתעלם מהשאלות שנזרקו אליו מכמה כיוונים.

אחרי מיכאל הרב קרא לאלקנה, עמית ושמואל, וכל אחד מהם חזר בתורו וקרא לבא בתור. יהודה המתין בדריכות שמישהו ייכנס כבר ויגיד שהרב קורא לו. פתאום הוא חשב שגם ההקפדה של מיכאל לומר דבר בשם אומרו לא הייתה לגמרי תמימה: עכשיו כל מי שירצה להפנות אצבע מאשימה ידע בדיוק לאן להפנות אותה. יהודה כבר התחיל לנסח בראשו כתב הגנה, וחשב שהגרוע מכול הוא שאין לדעת אם כשיגיע תורו להיקרא החוצה, זה יהיה כי הרב רוצה לדבר איתו כחלק מהשיחות האישיות, או שמישהו ילשין. ובכל מקרה, האם להכחיש או לומר את האמת? ומה אמא תגיד...

אבל כשיוני נכנס לכיתה, הוא לא קרא לאף אחד. הרב חנן נכנס ביחד איתו, ובחדר הושלך שקט אפילו יותר עמוק מהקודם.

יהודה ציפה שהרב יאמר לו לקום, אבל במקום זאת שמע את המילים: "יש עוד חמש דקות עד הצלצול, ואז יתחיל שיעור משנה עם הרב הלל. אני מבקש שבזמן שנותר, תגידו לי מה לדעתכם צריכה לעשות כיתה שבה כולם לא מילאו מבחן".

זה היה מפתיע. יהודה הציץ לצדדים וראה שכולם נבוכים בדיוק כמוהו. אבל ידיים התחילו לעלות באוויר, והרב חנן התחיל לכתוב על הלוח: תוספת תרגיל בשיעורי בית, מכתב התנצלות, מבחן חוזר, שיעור חופשי, ריצת אלפיים, העתקת שורות. יהודה ניסה לחשוב על משהו שימצא חן בעיני הרב, או לפחות יצחיק את שאר הכיתה, אבל כמו תמיד לא עלה לו שום רעיון. הרב חנן העלה את ההצעות להצבעה, והוכרע לטובת מכתב התנצלות לרב דוד בחתימת כל ילדי הכיתה.

"אז תגישו לו את זה ביום ראשון", אמר הרב חנן. הרב הלל בדיוק נכנס, אז הרב חנן לקח את התיק שלו ופסע לעבר הדלת. רגע לפני שיצא הוא הסתובב והוסיף: "ותשימו למטה גם איזה ציור של ג'ירפה".

רוב הכיתה צחקה, ויהודה נשם לרווחה. בהפסקה הבאה צורי ואביחי התיישבו ביחד לנסח את המכתב. יהודה רצה להצטרף אליהם אבל קצת התבייש, אבל בסוף התנדב להעביר את הדף בין חברי הכיתה. הוא הספיק לעשות את זה בהפסקה הבאה – ולמרות שלא לגמרי הבין את הרב חנן, הוא ביקש מדניאל, שידע לצייר יפה, שיוסיף למטה איור של ג'ירפה.

בסוף השיעור האחרון הוא העמיס את הילקוט על הגב, לקח את המכתב והלך לחדר המורים. למרבה המזל הוא היה ריק, ויהודה חיפש במהירות את התא של הרב דוד, דחף לתוכו את המכתב ורץ אל ההסעה. הוא התיישב על אחד המושבים שנותרו ריקים, ושקע במחשבות. אז היום הזה עבר בשלום, כך נראה, ובפעם הבאה שיעלה לו רעיון הוא ישתדל לשמור אותו לעצמו. לא בשבילו כל הלחץ הזה.

"מה הולך, יהודה?" שאל מישהו בטון ידידותי והתיישב לידו. יהודה הרים את העיניים. זה היה מיכאל, ואלון עמד מאחוריו במעבר והתכופף לכיוונם.

"אני? אני בסדר", אמר יהודה. הוא לא ידע אם העובדה שהם באו לשבת לידו, גורמת לו להתרוממות רוח או לחוסר נוחות.

"תגיד רגע", אמר אלון, "אולי יש לך עוד רעיון כמו זה עם המבחן בחשבון?"

 

ז.

הרב איציק עמד בשער התלמוד תורה. אלון השפיל את מבטו והאיץ את צעדיו, בתקווה לעבור אותו כמה שיותר מהר, אבל התקווה לא התממשה: הרב איציק שלח את ידו ועצר אותו. "רציתי לדבר איתך רגע", הוא אמר בטון ששום דבר טוב לא יכול לצאת ממנו.

"הרב... ההסעה..." הצביע אלון.

"אל תדאג", אמר הרב איציק באדישות. "אף אחד לא ייסע בלעדיך. בוא רגע הצידה".

אלון פסע בעקבותיו ושניהם נעמדו בצל עץ האורן הגדול שליד השער.

"רציתי לשאול אותך", פתח הרב איציק, "אתה ארגנת את התרגיל הכיתתי הזה, שאף אחד לא ענה על המבחן בחשבון?"

למה כולם חושבים שזה אני, רצה אלון לומר בעלבון, אבל הוא נזכר בנזיפה של אבא מיום ראשון וענה: "לא, זה לא אני. הרב חנן כבר שאל אותי היום, ואמרתי לו את זה".

"אז מי זה כן היה?" שאל הרב איציק ישירות.

זה כבר היה מפתיע. "למה אתה שואל דווקא אותי?" ניסה אלון להתחמק בזהירות.

"כי אני בטוח שאתה יודע", אמר הרב איציק.

"אני... כל הכיתה יודעת", אמר אלון. "אבל אני לא רוצה להלשין. חוץ מזה, דיברנו היום עם הרב חנן והוא כבר דאג..."

"הטיפול של הרב חנן זה ביני לבינו", אמר הרב איציק. "אבל אני אשאל אותך שאלה אחרת: אתה מבין כמה חמור האירוע הזה? אתה מבין שזה לא הגיוני שהרב שלכם לחשבון עובד קשה, מכין מבחן ואחר כך מגלה שכיתה שלמה לא ענתה עליו? זאת ההתנהגות שלכם בסוף שנה?"

לאלון היו כמה וכמה תגובות אפשריות על הלשון (כולל עקיצה על המושג "הרב לחשבון"), אבל הוא בלע את כולן ואמר רק: "אני מבין. אבל אני לא מבין למה אתה שואל דווקא אותי, יש עוד עשרים וארבעה ילדים בכיתה".

"אל תתחצף", הזהיר הרב איציק. "אתה רוצה שאני אשלח עוד פתק לאבא שלך?"

"לא", מלמל אלון. הכול, רק לא עוד פתק לאבא השבוע.

"ואולי אתה במקרה יודע מי שבר את החלון בכיתה שלכם?" שאל הרב איציק ורטט של בהלה עבר בבטן של אלון. הוא התלבט מה לענות, אבל מאחוריהם נשמע הרחש של דלת האוטובוס הנסגרת והוא הצביע לכיוונה במצוקה.

"רוץ. ותדע לך שכל זמן שאני לא מקבל שם אחר, מבחינתי אתה החשוד העיקרי", סיכם הרב איציק ביובש ושחרר את אלון. אלון רץ ונופף בידו, והספיק לעלות על האוטובוס ברגע האחרון, בולע בשקט את נזיפתו של עזרא הנהג.

מה הוא חושב לעצמו, הוא רטן בזעף בזמן שפילס את דרכו במעבר. כאילו אלון הוא היחיד בכיתה שיכול לחשוב על תעלולים כאלה, וכל השאר צדיקים תמימים. וכאילו כל מה שהוא עושה זה רק להסית ילדים אחרים לעשות דברים רעים. "החשוד העיקרי", נו באמת. הרי הוא אמר במפורש לרב חנן שזה לא הוא, שהוא אפילו התכונן למבחן הזה. אז גם לרב חנן הרב איציק לא מאמין? פתאום הוא גם נעלב בשמו. מה הרב איציק חושב לעצמו, שהוא דורך על הרב חנן ככה. זאת הכיתה שלו, לא של הרב איציק, וכמה שאלון לא הסתדר עם המחנך השנה הוא העדיף אותו על פני סגן המנהל. באמת מי הוא חושב שהוא, איש מעצבן, הוא סינן לעצמו והתיישב ליד מיכאל בספסל שלפני האחרון.

"הכול טוב, אחי?" טפח מיכאל על שכמו. "מה הוא רצה ממך, הרב שפיציק?"

"סתם, הוא חושב שאני זה שחשבתי על הרעיון הזה עם המבחן בחשבון", אמר אלון וסכר בקושי את הזעם שגעש בבטנו.

"איזה אפס", סיכם מיכאל בשתי מילים.

"והוא גם חושד בי שאני שברתי את החלון בכיתה", אמר אלון במרירות.

"טוב, לפחות בזה הוא צודק", ציין מיכאל ביושר, והוסיף אחרי חשיבה: "נראה לי הוא מעריך אותך יותר מדי. אתה בחיים לא תחשוב על הרעיון עם המבחן בעצמך. קצת מעליב שהוא לא חשד בי".

זה כבר הצליח להעלות חיוך על השפתיים של אלון. "יודע מה, בוא נמצא עכשיו משהו לעשות לרב איציק מחר", הוא אמר. שניהם אימצו את יכולת הדמיון שלהם למשך כמה דקות, אבל לא העלו שום דבר מוצלח.

"או שאולי אפשר ללכת שוב אל אותו מקור", אמר פתאום מיכאל.

"מה זאת אומרת?"

"בוא איתי", אמר מיכאל וקם, בהתעלמות מופגנת מכך שעזרא הוא הנהג שהקפיד במיוחד שילדים לא יסתובבו באוטובוס במהלך הנסיעה. אלון קם והלך אחריו עד שהגיעו למקום של יהודה, שישב היום לבד. מיכאל התיישב לידו. "מה הולך, יהודה?" הוא שאל.

יהודה הרים את העיניים לכיוונם. "אני? אני בסדר", הוא אמר, ונדמה שבקולו התערב חשש קל.

"תגיד רגע", אמר אלון והתכופף מעל מיכאל. "אולי יש לך עוד רעיון כמו זה עם המבחן בחשבון?"



סיפור בהמשכים תלמוד תורה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאמי 1
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד