בנושא
בכרם
חדשות
 
טעיתי כשה אובד / מחוננת
בביכורים מאז ג´ תמוז ה´תש"פ

דמיינו לכם כבשה קטנה, יושבת לה במרעה ומלחכת דשא ירוק. הרועה מנגן לו בחליל וכל המשפחה מסביבה.

שלווה.

שלווה.

שלווה.

נשענת לה כבשתינו על הגדר ומסתכלת על כרי הדשא שבחוץ. איכשהוא, הם נראים לה יותר. יותר שופעים, יותר קורצים לה מהעשבים שנלעסים לאיטם בפה שלה. הדשא של השני תמיד ירוק יותר. היא מעיפה מבט על אבא ואמא, על סבא וסבתא ופתאום כולם נראים לה תמימים ופתיים. למה הם ממשיכים לאכול את הזבל הזה כשיש להם את כל טוב העולם בחוץ?

היא מורידה את הראש אל מעבר לגדר וטועמת קצת בחשאי. טעם ההרפתקה מכה בה, טעם גן עדן.

אחרי כמה פעמים כאלה היא מחליטה לעזוב, להנות מהחיים, לגמרי, תמיד.

אבא ואמא די כועסים אבל היא נחושה בדעתה. היא לא תהיה סתם עוד כבשה בעדר. היא לא תרקד לצלילי חליל  של אף אחד במיוחד לא איזה רועה עלום שהיא מעולם לא ראתה בן ים הכבשים.

היא יוצאת.

כל כולה מלאה בתחושה משכרת של ניצחון. היא גברה על הרועה הכל יודע, היא כבר לא בשליטתו.

היא מופתעת להיווכח שקצת עלבון צורב את ליבה. אולי הרועה הגדול קצת לא מרגיש בחסרונה בתוך כל הכבשים שלו?

הדשא אכן טעים אבל יש לו טעם לוואי מוזר.

האכזבה מכה בה בגלים, בשביל זה היא עזבה? היא ממשיכה להסתובב בינה לבין עצמה עד שמגיע הגשם הראשון ומתערבב בדמעותיה שלה, נטושה, אבודה ובודדה.

תעיתי כשה אובד



אליגוריה

© כל הזכויות ליצירה שמורות למחוננת
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד