המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
אי שקט / מפרש
בביכורים מאז כ"ד סיון ה´תש"פ


אֱלוּל שֶׁלִּי מַגִּיעַ פַּעֲמַיִם בְּשָׁנָה

הַגּוּף כָּאן לְהַזְכִּיר.

עֹשֶׁר הָרַעֲיוֹנוֹת הוּא הַמַּיִם, אֲנִי מִפְרָשׂ

וְעֹגֶן וְאִי. שָׁלוֹשׁ אוֹתִיּוֹת מְפַעֲמוֹת

בְּכָל הַתְּנוּעוֹת וְהַזְּרָמִים הַתַּת־קַרְקָעִיִּים



  א


           נ


                   י



הִמְלִיךְ אוֹת זַיִ"ן בְּסִיוָן וְהִזְרִיק לִי הִלּוּךְ

עוֹד בִּזְמַן הָאִי־קִיּוּם, וְכָל הַכּוֹכָבִים

נֶעֶמְדוּ בְּשׁוּרָה

וְקָפְצוּ רֹאשׁ לַמַּיִם הַשְּׁחֹרִים.

בִּסְרָטִים מְצֻיָּרִים הַגָּלַקְסְיוֹת מִסְתַּחְרְרוֹת סָבִיב

כְּמוֹ כֶּתֶר, כְּמוֹ כַּפָּרוֹת

בַּמְּצִיאוּת הַנִּיצוֹצוֹת בִּפְנִים. שׁוֹעֲטִים לְכָל הַכִּוּוּנִים

כְּמוֹ אָטוֹם רוֹחֵשׁ וְחַי



דַּרְכֵי הַנְּשִׁימָה סְתוּמוֹת  

כָּל הַצִּנּוֹרוֹת, אָזְנַיִם־אַף־גָּרוֹן

הֵן קוֹרְאוֹת בְּשָׂפָה קְדוּמָה אֲבָל מְפַקֵּחַ הַמִּשְׁטָרָה

הוּא בְּעַצְמוֹ הַמַּצִּית

בְּזָדוֹן

וּבִמְקוֹם לָשִׁיר מִי יִשָּׁבֵר רִאשׁוֹן

אֲנִי יַלְדָּה. זוֹחֶלֶת בַּתְּעָלוֹת, עֵרָנוּת וְלֵב שׁוֹמֵעַ

הִתְמַסְּרוּת לַפְּעִימוֹת וְהַמַּיִם

מְכַסִּים. זְמַן רֶחֶם

הַמִּשְׁקָל שׁוֹקֵעַ





© כל הזכויות ליצירה שמורות למפרש
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ה סיון ה´תש"פ  
(גם באיחור מתקבל, נכון?)

אני עוד אשוב לכאן להגיד נורמלי בעז"ה. לבינתיים וואו ותודה לך.
כ"ה סיון ה´תש"פ  
הכתב קצת חידתי. את כרגיל כותבת יפהפה. אהבתי מאוד את השורות:

"וְכָל הַכּוֹכָבִים

נֶעֶמְדוּ בְּשׁוּרָה

וְקָפְצוּ רֹאשׁ לַמַּיִם הַשְּׁחֹרִים."


וגם את:

"בִּסְרָטִים מְצֻיָּרִים הַגָּלַקְסְיוֹת מִסְתַּחְרְרוֹת סָבִיב

כְּמוֹ כֶּתֶר, כְּמוֹ כַּפָּרוֹת

בַּמְּצִיאוּת הַנִּיצוֹצוֹת בִּפְנִים. שׁוֹעֲטִים לְכָל הַכִּוּוּנִים

כְּמוֹ אָטוֹם רוֹחֵשׁ וְחַי"

שורות מאוד צייוריות ומהממות.


וכמובן הבית הראשון כולל "אני" המתפרש.


כ"ו סיון ה´תש"פ  
ברור לחלוטין שזו את. ואז מגיע האני הזה, שהיא לא צפוי בכלל ועדיין מנסה פה להבין מה גרם לך למשוך אותו ככה. אחריו קצת איבדתי אותך עד שהגיעה איזו השלמה שהכל פה הרבה יותר סוריאליסטי ממה שאת בדרך כלל.
וזה מעניין מאוד, וגם חידתי מאוד.
אני בעיקר מתפלא שהצלחתי להרגיש חזק את מה שאת מנסה להגיד כאן, למרות ריבוי השורות שנותרו לי סתומות.
[ותקשיבי שיש כאן כמה רעיונות גדולים. גם במהות, גם בניסוח. וואו]
אחרי כמה קריאות שמתי לב שהכותרת יכולה להקרא בשני אופנים הפוכים, וזה מתוחכם מצדך
הקיצר, תודה על זה
כ"ז סיון ה´תש"פ  
תודה (:
ולא יודעת מאיפה הגיעה ההנחה כאן שיש תגובות נורמליות ויש לא, זו תגובה ממש נורמלית, ואת ממש מוזמנת לפרט כי אני אשמח.
כנ"ל צפור, אם תוכל לפרט קצת איזה רעיונות קלטת כאן, זה יהיה כיף. עוד משהו כיף זה שהבנת יפה את הכותרת.
מרים - וואי, ברור שאלה שורות שאת אוהבת. אופייני לך (:

תודה לכם על העידוד,
לא הייתי בטוחה אם לשים אותו כאן. הופתעתי שהומלץ!
מעניין לשמוע מחשבותיכם
כ"ז סיון ה´תש"פ  
טוב, אביסלע ארוך אבל כיוון שביקשת אז אני מרחיב.

על הרעיונות הגדולים פה.

קודם כל, להתייחס לאלול כ"דבר" ולא כמו זמן. אלול הוא אחד הדברים המומשגים ביותר בלוח השנה, ומודה שהמשגה כזו עוד לא שמעתי לו. ובכלל, להגיד שזה משהו שהגוף מרגיש מניח את המושג שאת נותנת לו במקום מעניין כבר מההתחלה. כמו לומר: יש פה חוויה שגולשת מתחום ההכרה גם אל המציאות ממש. יצר אצלי מעין ציפייה והכוונה לשיר. כבר כתבתי לך שהדברים עוד לא ברורים אצלי באופן מלא, אבל המושג הזה אלול ממש מציף לי בשיר כולו תחושה של תנועה שיש בה חזרה למשהו טבעי [המשך הבית הראשון מחדד את זה, ואחרי זה גם]. קראתי את הדברים בטון של השלמה. לא היתה פה ביקורת עצמית. [ויכולה היתה להיות. ע"ע גוונים שונים של יום כיפור, שגם בזה חילקנו פעם בדברים שכתבת]

לגבי ה"אני" הגדול ההוא באמצע. בהתחלה לא הבנתי מה הסיפור, כבר כתבתי לך. טוב, זה באמת די ביזארי יחסית לכתיבה שלך. רק בהמשך התחלתי לחשוב על כל מני דברים שהוא בעצם. האות מתקדמת משורה לשורה, מפעם לפעם. חזרתיות ספירלית עם חידוש והוספה. חוץ מזה- זה מרחב די גדול לשים בו דבר כמו "אני", גם בקטע המטאפורי וגם כדימוי עצמי בוטח מאוד. וגם הזכיר לי משום מה קצת אותיות של מצבה. וגם את הצורך לקחת נשימה עמוקה ולהגיד את המקום שלי בעולם בצורה הכי ברורה ונקיה. [ואולי גם קצת צד של יותר מדי אני. בקריאה הראשונה חשבתי שלהיות גם מפרש וגם עוגן וגם אי זה בקטע טוב וסופרמני שיכול הכל בעולם. אחרי זה זה היה נשמע כמו לאות מהצורך להיות הבסיס להכל]. אגב, מטאפורות נהדרות. אני המפרש זה גאוני, כולל הפסיחה שאחריו. בקריאות הנוספות, כשהתחלתי לחשוב שיש כאן לחץ עצמי מכל התפקידים האלו, הרגשתי שדווקא האני הארוך הזה מצליח לשחרר את התסכול מהעובדה שהכל יושב עליו. הרבה דברים בשיר הזה מתפרשים לשני כיוונים הפוכים, וזו מחשבה מעניינת על תנועת הנפש שאת מציבה פה.

את כל הבית שאחרי זה לא הצלחתי להבין. אז אני חושב על אחד משני דברים. או שהוא רפרנס לעניינים איזוטריים או אישיים מספיק כדי שאני אפספס כאן משהו רציני [הסתייגתי מלכתחילה: לא הכל הבנתי], או שזה בכלל כל הקטע וניסית לשפוך פה צבעים סוריאליסטים ולגבש מהם איזו תמונה שמזכירה חלום; שההקשרים האסוציאטיביים שלה משחקים תפקיד משמעותי יותר מאלו הלוגיים. אם האפשרות השנייה נכונה [במודע או שלא במודע מצדך] אז בסה"כ די הצלחת. הנקודה של יחסי הפנים-חוץ קיימת כאן בעיניי, גם אם לא הבנתי בדיוק את הגוון שאת מנסה ללכוד בה. הדברים יותר פנימיים ממש שנדמה? ומה המשמעות של כל הרפרנסים מעולם ותורת הפנימיות שיש כאן?

בבית האחרון אני קורא שיש השלמה למה שהתחלת איתו. התמסרות לעובדה שתקוע משהו. יש עיכוב נפשי כלשהו שהעיסוק בו הוא חלק מהמשך הבניית הבעיה. את מחפשת דווקא להגיע עם התמסרות ולב שומע לבעיה, שכמו באינספור תורות ומסות פילוסופיות- זה התנועה המהותית לשחרור דווקא.
נדמה לי שבסוף בסוף גם הטמרת את זה לכיוון ספציפי יותר, מודה שלא מספיק בהיר לי והמחשבות שלי שם חלקיות ומבולבלות. אולי בהמשך אם יסתדר שם משהו.


מה שניסית לומר.
חזרתי והדגשתי פה בכמה שלבים שונים: אני עדיין עומד מאחורי מסך מסויים. גם כי ברור לי שיש הקשר יותר ספציפי לשיר [שרמוז קצת בשורות האחרונות ובבית שאחרי ה"אני", שכאמור נשאר קצת נעלם מנגד עיניי] וגם כי את מתארת תנועת נפש ששייכת ליותר מגוון אחד של רגש וקשה לי להכריע לגמרי.
אבל התהליך פה קיים לגמרי, ואותו אני חושב שהצלחתי לשמוע.
חזרה למקור הטהור. הרפייה. הפנמה. קונטרול מול שחרור. פנים מול חוץ.

[מרגיש לי שסתם הצפתי לך פה רשימת מילים חסרת פשר. זה לא. ממש לא. זה נסיון להציף את עולם הרגשות והתודעה שהרגשתי שנגעת בהם. בהעדר יכולת לדקור את עומק עומקה של הנקודה מרגיש לי יותר מדוייק ללכת פה סחור סחור מסביב. זה נושא גדול ועצום בחיים שצריך לדעת לעבוד בו עם עצמך שלב אחרי שלב. יש כאן בעיניי תיאור של הרצון להתקדם בציר הזה; שהמודעות והבשלות למה נכון כבר כאן]
כ"ז סיון ה´תש"פ  
כמעט אין שורה שנהירה לי. רק ה'אני' נשמע לי ברור. כלומר, אני יודע מה זה אני. כי גם אני, אני...
חשבתי בהתחלה שזה שיר יום הולדת. שהוא האלול השני, ושלכן יש כאן אזכור מספר יצירה על סיוון. וה'ז' היא מלחמה ותזונה, ושזה מה שכתוב כאן בעצם, בכל השיר, על המתח שבין התזונה למלחמה. גם הזכרת משהו על ההילוך, 'המליך אות זין בהילוך', אז אולי בכלל התכוונת לדבר על תנועה, על התרחשות, כמו אטום רוחש וחי. וזה מסביר את הסוף, זוחלת בתעלות, ערנות ולב שומע, שהחיים הולכים, שהם משחק קיים ש'הצית' מישהו אחר עוד לפני האי קיום. ואולי ה'אי שקט' הוא גם ביטוי למשהו דינמי וחי. אבל במחשבה שנייה, אי שקט זה גם להפך. התיחסת גם לכתר, 'וקשר לו כתר', אין לי אפילו כיוון מה הכוונה. קיצר אני מבולבל. קראתי שוב וחשבתי שאולי לא, ובעצם אני לא יודע. וגם קראתי את התגובה של ציפור, והוא בכלל קרא את זה אחרת. אין לי מושג איך אבל אחרת.
אבל מאוד נהנתי מהשיר. אפילו שלא הבנתי.
ל´ סיון ה´תש"פ  
וגם ההמשך
כל שורה היא פיצוץ משוגע של איכויות שאת מצליחה ללכוד בכמה מילים.

התלבטתי על המשחק עם המילה אני, ולמרות שקצת חיבבתי אותו בהתחלה. חייב לומר שזה מהדברים שפחות אהבתי בשיר. (הרגיש לי מידי גימיק, שלא באמת מועיל לו)

בבית השני קצת התלבטתי האם השורות האלה -
הִמְלִיךְ אוֹת זַיִ"ן בְּסִיוָן וְהִזְרִיק לִי הִלּוּךְ

עוֹד בִּזְמַן הָאִי־קִיּוּם,
מוסיפות לי או מערבבות ומבלבלות מידי.
לא הכרעתי. רק מניח שבעיני היה אפשר להתחיל בכוכבים
אהבתי מאוד את ההנגדה של הסרטים המצוירים אל המציאות

הבתים האחרונים (בעיני מתאים אנטר אחרי הזדון)
פשוט מעולים. אהבתי מאוד
ובכלל זה שיר ענק
ל´ סיון ה´תש"פ  
(מסתבר שהתקלה - שעדיין בתוקף - שלא נתנה לי להיכנס לקישור, והפנתה אותי לדף הראשי של ביכורים, קשורה בדפדפן כרום.)

זה מאוד חידתי, ובוודאי מאוד אישי.
יש לי הבנות בחלקים מהשיר (למשל: זה שה"א-נ-י" הוא המחשה ויוזאלית של אותיות ניצוקות, ולפניהן לא באמת נגמר הבית הקודם, ואחריהן לא באמת מתחיל בית חדש) ומשהו מהמגמה שמתאר השיר (התנהלות נוכח, ובעקבות, תהליך היצירה של מה שאת) - אבל הרבה עדיין סתום. בכל מקרה, רציתי לכתוב כאן מהמעט שיש, ולא להיעלם בלי תגובה, שראויה לשיר הזה.
ל´ סיון ה´תש"פ  
שאפשר להגיד על זה
זה כמו לראות איזה יצירת אומנות עם מלא צבעים בערבוב ולגלות שלכל אחד מהם עוד עומק ועוד.
יש משהו בקטע הזה שמפזר ומסחרר בעייני, יש קטעים שאני מצליחה לשמוע ניגון שלהם תוך כדי וזה שובה את הלב זה אחד מהם.
ולכן יש בי חלק של קצת שתיקה מול היצירה הזאת , שתיקה של הפנמה.
ובכל זאת אתייחס קצת , שהיום למדתי שתמוז זה ראשי תיבות - של זמן תשובה מתדפק ובא (מקווה שככה)
שתמוז זה אלול קטן.אז זה מעניין . ואהבתי את החיבור לאלול כאילו הוא חבר טוב כזה.

ולגבי הפרישה של המילה אני ( וואו משום מה אני שמה לב שאני קוראת את השיר הזה ממש חזותית , משהו שלא קורה בדרך כלל)
זה ממש הזכיר לי תנועות פנימיות של מים . ראיתי את זה בעיני רוחי.
זה מקסים ממש הכל . יש פה משפטים נהדרים.
תודה שהנחת את זה כאן
א´ תמוז ה´תש"פ  
המושקעות.
תמיד מעניין לקבל הד, והוא תמיד קצת שונה מהקול הראשוני.

יהודב, התגובה שלך הכי מובנת לי. (סטיגידיש)
אני חושבת שזה שיר לא מובן בעליל, ובאמת סקרן אותי לראות אם הוא ייגע ואיך. תודה שבאת אליו עם לב פתוח, והגיוני שלא מובן..
אלעזר, אתה איכשהו קולט נכון, לא בפעם הראשונה. תודה רבה על המעט הזה, שהוא לא מעט בכלל.
ציפור - תודה, כמו תמיד. יודל'ה, גם לך, ואני שומעת את ההארות אבל לא מקבלת אותן. 🙂
דרור - תודה לך. שמחתי בתגובתך.
ב´ תמוז ה´תש"פ  
מתומצת יפה בסוגריים הנחמדים ("סטיגידיש") כמה זה לא הוגן. אולי תעזרי לי קצת?..
('לא מובן בעליל' - צרוף יפה וקצת מתעתע).
ג´ תמוז ה´תש"פ  
תגובה נורמלית הכוונה לאחת שאומרת קצת יותר מוואו ותודה, כזו שממש רציתי לכתוב לשיר הזה ולא היה לי זמן ופניות עד כה.

אז קודם כל, הבית הראשון שבה את ליבי. המחשבה על יומולדת כאלול נוסף לא זרה לי, אז זה כבר חיבר אותי לשיר וגרם לי לקרוא בעיניים של הזדהות.
"עושר הרעיונות הוא המים, אני מפרש
ועוגן ואי. שלוש אותיות מפעמות
בכל התנועות והזרמים התת קרקעיים"
מופלא מופלא ושוב מופלא עד מאוד. התלבטתי עד כמה האי מתכתב עם הכותרת (שהיא אגב, גאונית בפני עצמה) והמפרש עם היותך מפרש, וכמה הם בפני עצמם, די ברור לי שהם גם וגם. רק אגיד שבפני עצמם הם וואו, דימויים כביכול מאותו שדה סמנטי, שמעבירים נקודות לחלוטין שונות בשלושת האותיות שהן "אני".
בזמן האי-קיום, תשמעי שזה נהדר.
כל המהלך עם הכוכבים הוא מקסים בעיניי, בהתחלה כוכבים ואז זום אאוט כזה לגלקסיות וככה זה בסרטים ושוב זום אין, אל המציאות, הניצוצות שבפנים, האטום (שזה חיבור מעניין אטום רוחש וחי, אני קצת תמהה על העניין).
ושוב המעברים האלו בין הפנים לחוץ, דרכי נשימה - איברים - צינורות - תעלות.
בסוף, את שוב חוזרת למים מהבית הראשון, ומחברת אותם עם הרחם לזמן האי-קיום מהבית השני.
סיום טוב, לא פתוח מדיי ולא סגור מדיי במידה הנכונה לטעמי.
אני אוהבת שירים שהם סוד, נהניתי.

(מי ישבר ראשון של בית הבובות או שאני קצת מגזימה? אם כן, אז ההקשר מסקרן אותי לגמרי)
ד´ תמוז ה´תש"פ  
אוקיי. אלעזר - קלטתי שפספסתי איזה המהום שלך על תקלה - לא הבנתי בדיוק על איזו תקלה מדובר אבל נשמע כמו משהו אופייני לביכו החביב והזקן שלנו, אולי שווה לבדוק איכשהו אם קורה לעוד אנשים ואיך פותרים את זה. סגור סוגריים.

יהודב, חשבתי הרבה אם להסביר. לא יודעת. לא הכרעתי. כנראה שכרגע לא, ואולי בהמשך, מי יודע..

שירת טל
תקשיבי
שימחת אותי ממש. השארת את הסוד, אבל משהו בקריאה שלך מסדר את השיר הזה, שלא היה לי ככ מובן כשיר. קראת אותו במבט נקי וטוב, וממש חידשת לי שיש בו חוט פנימי מקשר. חלק מהנקודות שכתבת אכן מכוונות, אבל לא אתיימר להגיד שהכל. תשומת הלב הזו לפנים-חוץ, למים שבהתחלה ובסוף - לא שמתי לב. מרגש! באמת. תודה רבה!
מי יישבר אכן של בית הבובות, ו, וואי, מסובך להסביר. גם כי אני בכלל לא בטוחה שרוצה, כמו שאמרתי ליהודב; גם כי לא בטוח שיש הסבר הגיוני; וגם כי אם כבר יש אז בכתב זה יהיה ארוך, ואני צריכה מוד כדי לשבת לכתוב את זה..
אבל, כיף שאמרת על זה משהו.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד