בנושא
בכרם
חדשות
 
יאושו של סופר ב´ / בארי חיים
בביכורים מאז י"ז סיון ה´תש"פ

חזי הקיף את בי הכנסת פעם שלישית, רוב האנשים כבר קיפלו את התפילין שלהם אבל חזי הגיע לתפילה מאוחר ולכן הוא עוד הסתובב ומלמל מילים בלי לשים לב אליהם באמת.
אצבעותיו עקצצו בתחושה מופלאה שלא חש כבר שמונה שנים, סיפור הולך ומתגשם במוחו.
לפני שחזר בתשובה הוציא חזי קובץ סיפורים קצרים ורומן אחד, הרומן הצליח הסיפורים פחות וחזי הפך לסופר מן השורה.
אך מאז שחזר לשורשיו והביא לעולם את ילדתו הראשונה הכתיבה סירבה לבוא, כנראה אלת ההשראה לא אוהבת צעקות של תינוקות.
וכאשר נפסקו הצרחות הגיעה תינוקת חדשה והכתיבה פרחה לה באוויר, חזי עבר ללמד מתמטיקה בחטיבת הבניים הקרובה ולא הוציא מילה אחת מבין אצבעותיו.
אך כעת, חזי לא ידע למה או איך, הוא ידע רק דבר אחד.
הוא הולך לכתוב שוב וזה מה שחשוב.
הוא גמר את המילמול היומי וקיפל את התפילין במהירות, לבש על עצמו את המעיל שאשתו לא אהבה ויצא אל הגשם הסוער.
חורף כזה חזי לא זכר, מר חורף הצליף ושאג כאילו ניסה להראות לכל חסידי הקיץ את כוחו הנורא.
הוא מיהר לרוץ אל ביתו, מרחק רבע שעה מבית הכנסת.
כשהגיע וירד במדרגות אל הגינה, היה חזי סחוט כולו, מכנסיו וגרביו לחצו ובנעליו הייתה ברכה קטנה.
הוא נכנס לבית וחלץ את נעליו, באנחה הדליק את המזגן על חום והתיישב על הספה.
לפי השקט ששר בבית הבין חזי שהילדות כבר בגן ואשתו יצאה לעבודה.
"מזל שאני לא עובד היום" חשב והלך להכין לעצמו כוס תה, אחרי ששתה אותה לאט לאט הלך חזי והתיישב מול המחשב.
את המחשב קנה כשהיה צריך להקליד את מחברותיו, הוא לא אהב לכתוב במחשב אבל זה מה שהיה.
הוא הדליק את המחשב ותמונה ענקית של תותית התגלתה לפניו, הבנות שוב שיחקו במחשב.
מבטו עבר מתותית אל מצב הבטריה של המחשב "לא!" הוא קרא וקפץ ממקומו.
חזי רץ אל המטבח והתחיל לחפש במרץ את המטען, הבנות ראו פה אתמול סרט, זה חייב להיות פה!.
הנה, כבל שחור ארוך, חזי תפס אותו ביד אחת ורץ חזרה למחשב, מחבר את הכבל ונאנח פעם שניה באותו הבוקר.
ברק הבליח בשמי הבוקר והמחשב נכבה.
"מה?!" צעק חזי וקפץ שוב על הרגליים, הוא הביט אל האור שנכבה אף הוא.
חזי נחת על הכיסא בכעס, "הפסקת חשמל" חשב "בדיוק בזמן, היה לה  שמונה שנים לבוא והיא באה עכשיו?"
חזי סגר את המחשב ותפס את ראשו בין ידיו.
"כמו פעם" אמר לעצמו בחיוך מאולץ וקם בפעם השלישית מהכסא.
הוא הסתער על המדרגות, מטפס אותם שתיים שתיים בסוף אפילו ניסה שלוש שלוש אך מעד ונפל על פניו.
חזי נשם עמוק, ראשו התפוצץ מכאב והוא הבחין בעכביש קטן שנמלט מהמפלצת ששוכבת על הרצפה.
"מהרצפה הכל נראה שונה" אמר לעצמו ותוך שקם הבטיח שיכניס את זה לסיפור החדש.
הוא התחיל לדדות לחדר של הבנות ועיניו תרו אחרי עט שיוכל לקחת.
החדר היה נראה כרגיל, מצעים של תותית היו פרוסים על שני המיטות וכריות בשלל גוונים כיסו אותם.
חזי ניסה את השידה, ציורים מקושקשים היו מפוזרים על ספר של "הגיע הזמן" שסבתא קנתה לקטנות, הם לא נגעו בו מאז.
חזי נאנק והתכופף לחפש מתחת למיטה, והנה! עט שעליו מצוירת מי אם לא תותית, האלילה הגדולה ביותר של בנותיו.
חזי נשם לרווחה, מי היה מאמין שתותית תציל אותו?.
הוא יצא מהחדר וירד במדרגות, הפעם אחת אחת עד שהגיע לחדר העבודה.
חזי התיישב בפעם הרביעית על הכיסא ופתח את המגירה הקטנה שליד שולחן העבודה.
הוא חיטט במגירה והעיף דוחות ומסמכים לכל עבר עד שמצא סוף סוף את מה שרצה.
המחברת הישנה שלו, חזי העביר את ידו והעיף כמות מכובדת של אבק לאוויר, הוא השתעל ופתח אותה בדף האחרון.
חזי הניף את העט ומוחו שביקש להתרענן מהחיפוש אחר העט ביקש תה.
"אין חשמל, אין קומקום, אין תה" חשב לעצמו בעצב והתחיל לכתוב.
תותית חרקה רעדה וקירקשה עד שהקפיץ קרס תחת העומס והעט מת.
"לא!" צרח חזי בזעם "לא עכשיו תותית!".
הוא טרק את המחברת ויצא לבחוץ.
"אולי לשכנים יהיה עט!" אמר לעצמו ורץ אל הבית השכן.
הוא ניגב את גרביו הרטובות בשטיח ברוכים הבאים מאיקאה ודפק על הדלק בפראות.
"הם לא כאן" חשב לעצמו בכעס "הם לא כאן".
הוא דידה חזרה לחצר והתיישב על שולחן פיקניק ישן, הגשם שטף את ראשו והרטיב את כתפיו, זרם המים עבר על גופו ויחד עם הלכלוך נשטף גם הסיפור החדש אל הדשא.



יאוש מחסום כתיבה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לבארי חיים
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד