בנושא
בכרם
חדשות
 
טעותרפיה / לא סתם
בביכורים מאז י"א סיון ה´תש"פ

א.
יש מעט דברים שגורמים ליאיר לחייך, כבר הרבה זמן זה ככה. הוא מחייך, אבל כל חיוך עולה לו בדקירה ריקנית בחזה. אין לו כוח להבין בעצמו, אז הוא מחכה לכולם. למרות שהוא לא מחכה לכלום, אין לו כוח. (מסתבר שאפשר לשחק עם עצמך במשחקי מילים, רק שזה בלי חיוך, ובודד).

ב.
שילת מחייכת הרבה, אבל באמת, לא רק מבחוץ. וכבר הרבה זמן, שהיא מנסה לחייך קצת יותר. מעין נסיון לאזן את החיוך המזייף של יאיר, לצקת לתוכו מעט מהחיוך האמיתי שלה. היא הבינה מזמן. היא גם הבינה, שהיא לא יכולה להיות זאת שתגרום לו להבין.

ג.
-תודה, זה באמת משמח מאוד.
החיוך הקפוא של יאיר הזכיר לו, כמה אירוניה יש במשפט הזה. טכנית הוא היה מרוצה, קידום זה טוב, משרד, יותר כסף. אבל באותו רגע הוא לא הצליח לחשוב על שום דבר, שיגרום לו באמת להיות מרוצה. לאבד את שילת, זאת לא אפשרות, זה מעבר לכל כאב שהוא מסוגל לדמיין. ובכל זאת, הוא איתה, וזה מדהים. הוא כל כך שמח, פשוט קצת יותר לא אכפת לו.

ד.
-נחשי מה
- הגעת למסקנה ש... -מה?
- לא יודעת
-קיבלתי את הקידום. יואב יצא לשליחות או משהו. אמרתי לך, הוא לא עזב את בני עקיבא מגיל 10. אז אני קיבלתי.
-, איזה כיף! מזל טוב!

ה.
האמת, להיות ראש צוות זה לא כזה מלהיב. יש דד-ליין, יש עובדים עצלנים, יש QA שיושב לך על הווריד. לא השתנה הרבה, רק שעכשיו, הוא יותר מדבר ופחות עובד. לא שאין לו כוח, פשוט זה התפקיד שלו. הוא אפילו לא מעדיף את התפקיד הקודם. האמת, לא ממש אכפת לו. פשוט בתפקיד הזה לא אכפת לו קצת יותר.

ו.
-אנחנו בכיוון?
-שילת, את לוחצת, אני באמת לא יודע
-מה אני אמורה להרגיש, כשאתה ככה תמיד, לא יודע?
-את יודעת שזה לא הצד החזק שלי
-פעם זה היה
-איזה אחד?
-אין הבדל, כשלא מרגישים, לא יודעים.
אגב סיימתי את הכיפה

-וואו באמת יפה, תודה!
היא כמעט מלמלה, 'בטוח?' אבל אין לה כוח לפתוח שום דבר. גם זה לא זה, היא כבר הבינה.

ז.
בדרך כלל, אי אפשר להרגיש, כשיום מתחיל להפוך לקומדיית מצבים. במיוחד אם זה לא מצחיק, ואז אתה סתם תקוע באמצע, מפריע למצב, זה כבר גובל בסרט אימה. (שוב, לבד ובלי חיוך). אני מתחיל להיות חזק בזה, בלהרגיש. יאיר חייך, אבל רק קצת. למרות שלא אכפת לו. היה משהו מוזר בבוקר הזה.
ברור שהוא השאיר פתק, אפילו שהשריטה שלו, נבלעה באוסף של שריטות, מכות פח, ואפילו סדק בחלון. יאיר הרגיש שהוא עשה לרכב ההוא טובה, אבל הוא השאיר פתק. כמעט ולא היו פקקים, יאיר חשב על אתמול וחייך. רמזור אדום. הוא חשב על אתמול, ולא חייך.
בדרך כלל הוא לא גבולי עם הכתום, אבל הפעם הוא נכנס בשנייה האחרונה.

ח.
גבולי, דווקא לא עשה תאונה, למרות שהיה מגיע לו. גם לא הרים את הפלאפון, אפילו כששמע את הצלצול המיוחד של שילת. זה הכלל שלו. וחבל שלא כולם כמוך, היא אמרה, בפעם הראשונה שהוא הסביר לה. מאז היא לא התקשרה פעמיים, או התעצבנה שהוא מסנן, רק חיכתה שיחנה, והוא תמיד חזר אליה.
היא התקשרה שוב, הוא נלחץ רק קצת, בטח זה סתם. (היי אני באמת טוב בלהרגיש היום).

ט.
-הכל בסדר?
-כן, אהה לא.
יאיר?
-שילת?
-כן כן, אל תדאג, איפה אתה?
-בחניון של המשרד, מה קורה?
-אני, אמ.. נדבר כשתגיע טוב?
-שילת, מה קרה?
-אהה, אני בהריון
-

י.
יאיר הבין שזה לא קשור לאתמול, לא שזה משנה, זה עדיין מסתדר. יותר נכון מתבלגן, הכל. הוא אפילו לא חייך, זה לא שלא אכפת לו, פשוט הוא בחיים לא היה כל כך לחוץ. 28 שנים של אדישות מתנפצות לתוך מילה אחת, שהוא מזמן כבר לא אומר.

יא.
-אני אוהבת אותך
-אני אוהב אותך
-זה לגמרי עוזר.
אבל גם, איך קוראים לדבר הזה בעבודה שלך? שכל פקודה חוסמת את השניה, והכל נתקע כי אי אפשר להתקדם לשום מקום.
-בואי נתחתן?
-
-אני רציני, בואי נתחתן. שבוע הבא, בלי אף אחד. נאסוף מניין, נרשם ברבנות, ואז נגיד להורים שלך, ולאבא שלי
-יאיר...
-זה לא בגלל זה,כאילו כן, אבל זה היה צריך לקרות מזמן
-בתנאי אחד
-מה?
-אמ.. , אתה משלים עם העובדה שבדיכאון צריך לטפל
-
-
-יש לי בייגלה, זה תופס?





© כל הזכויות ליצירה שמורות ללא סתם
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד